השבחת הגזע האנושי: קיצור תולדות האווגניקה
מאז שצ'רלס דארווין ניסח את תורת האבולוציה, נעשו ברחבי העולם ניסיונות להשביח את הגזע האנושי באופן מלאכותי: עיקור של חולים ומפגרים, הפריה שיטתית של נשים בלונדיניות והקמה של בנק זרע לגאונים. קיצור תולדות האווגניקה
ב-1865 בן דודו למחצה של דארווין, המדען פרנסיס גלטון, פרסם מאמר מרעיש אחר: "תורשה, כישרון ואופי", ובו טען שניתן ליישם עקרונות של ברירה מלאכותית על בני אדם כפי שהדבר נעשה עם חיות מבויתות, ובדרך זו להעצים תכונות אנושיות נחשקות במהלך מספר דורות. המונח שטבע גלטון הוא אווגניקה, שפירושה "לידה טובה" או "תורשה אצילית", מה שכמובן אומץ בחום עשורים אחדים לאחר מכן על ידי הנאצים. הם לא עסקו רק בניסיונות להשמדת גזעים "נחותים" אלא גם בניסיונות "להשביח" עוד יותר את הגזע הארי, נושא שמדברים בו הרבה פחות מאשר על מחנות ההשמדה, כמובן שהיקפו היה מצומצם בהרבה.
מדובר במפעל הלבנסבורן, "מעיין החיים", חוות שהוקמו ברחבי אירופה ובהן שוכנו גברים, נשים ואף ילדים חטופים שנחשבו לבעלי מאפיינים אריים רצויים, וזאת לצורך רבייה, פשוטו כמשמעו.
לקצינים נאצים בכירים ניתנה הזכות המיוחדת "להרביע" את הנשים זהובות השיער ותכולות העין, שנדרשו ללדת כמה שיותר תינוקות שלגידולם וחינוכם דאגה המפלגה הנאצית. משפחות אירופאיות רבות איבדו כך את ילדיהם שנחטפו ונכלאו באותן חוות רק משום שהיו בעלי מראה ארי.
אבל אין מדובר רק בנאצים. ניסיונות להשבחת הגזע האנושי התקיימו במקומות נוספים, כולל ארצות הברית, שבה נכפה עיקור על אלפי אנשים שהשלטונות חששו שהמטען הגנטי שלהם יזהם את האוכלוסייה. היו ביניהם פגועי נפש, מפגרים, חולי אפילפסיה, עבריינים ואחרים שהשתייכו "לקבוצות סיכון" שונות.
ב-1896 מדינות רבות בארה"ב פרסמו חוקים שאסרו על "אפילפסים, מפגרים ורפי שכל" להתחתן. ב-1907 נחקק במדינת אינדיאנה חוק המבוסס על כך ש"תכונות חברתיות בלתי רצויות הן גנטיות". החוק קבע שאנשי צוות במוסדות שונים יצטרכו לאתר חוסים או אסירים שיכולים להוות סכנה גנטית, לאבחן אותם על ידי רופאים שיחליטו האם לבצע בהם ניתוח עיקור. לא תמיד המועמדים לניתוח ידעו באיזה הליך מדובר. אחרי אינדיאנה מדינות נוספות אימצו את החוק. ב-1924 מדינת וירג'יניה, שכבר אימצה את חוקי הסירוס ואיסור הנישואים של מפגרים וחולי אפילפסיה, אף חוקקה חוק שאוסר נישואים של לבנים עם לא-לבנים.
ב-1980 המיליונר והממציא רוברט קלארק גרהם הקים את "מאגר הברירה ההתפתחותית" בבוקנר בקליפורניה. מטרתו הייתה להשיג ולהרבות את הקרם דה לקרם של הדנ"א הגאוני. הוא קיווה שהמיזם יעניק לעולם אלפי ילדים גאונים שישפרו את האוכלוסייה ההולכת ומתנוונת. במשך 19 שנים הוא חיזר אחרי הזרע של זוכי פרס נובל, מדענים מצליחים, אלופים אולימפיים ואחרים בעלי איי.קיו גבוה. גרהם לא הצליח מעולם לאסוף מספיק זרע לבנק הזרע הגאוני שלו. הוא נפטר בגיל 90 ב-1997 ושנתיים לאחר מותו הבנק הנוזלי שלו נסגר מחוסר מימון.
עד כמה שזה נשמע מחריד, גרסה להשבחה גנטית קיימת גם כאן, אבל אנחנו מסתכלים עליה בצורה אחרת. מהי מטרתם של המכונים הגנטיים שמייעצים לזוגות לפני נישואים או לנשים הרות אם לא למנוע לידתם של צאצאים פגומים? מבחינתם של ההורים זה נתפס כמובן כאקט נבון למניעת סבל עתידי, אבל מבחינת המדינה מדובר בחיסכון בהוצאות הביטוח הלאומי על אזרחים בעלי מוגבלויות.
נא להמתין לטעינת התגובות
