הכל כלול: ארוחה טורקית באיסקנדר
בין מלצריות מפנקות, התחשבות תמידית בילדים, לחמא עג'ון פריך וקבב מנצח, המסקנה ברורה: עזבו אתכם מדיל לטורקיה, תנו קפיצה לצפון
ועושה רושם שבמסעדת איסקנדר - מסעדת גריל בניחוח טורקי ליד אתר הראפטינג הסמוך לצומת גדות שבצפון - מודעים לעניין. לא עברו חמש דקות מרגע שישבנו, ועוד לפני שהסבירו לנו על המיוחדים ופרשו לפנינו את הקונספט, נחתו על השולחן מנות ילדים חמות וטריות, הקטשופ זרם כירדן בשנת ברכה, והכי חשוב, יחד עם המנות הגיע גם חיוך, שגרם לילדים להרגיש כלקוחות הכי חשובים בבניין.
והחיוך הזה מלמד על משהו טוב שקורה בצפון: אחרי שנים שבהן קשה היה להשתחרר מההרגשה שאנשי הגליל רואים בתושבי המרכז עדר עגלים פתאים שיפלו למלכודות הקסם של האומלט הכפרי (חביתה עם פטרוזיליה) והצימר ההררי (לול משופץ, סדקים בקירות, טחב אמבטיה עותמני), יש כרגע תחושה שסוף סוף הפציעה ההבנה שהיום, באותו מחיר, אפשר להגיע לאנטוליה ולאיי יוון, ושהגליל חייב להתחיל להתחרות.
וקודם כל, בהרגשה. וההרגשה באיסקנדר (מקום של מלצריות חייכניות, חרוצות ואכפתיות, בעיקר אכפתיות) היא שהגעת למקום שבו שמחים שבאת, ושמחים במיוחד שבאת דווקא אליהם. וזו תחושה שבמסעדנות אין לה תחליף. וכך, אחרי שבאת, חוייכת ושנוצלת, אתה יכול להרים ראש ולראות סוף סוף איפה אתה.
ואז, כבר קצת קשה להוריד את הראש חזרה. כי איסקנדר, קודם כל ומעל הכל, נהנית מאחד הנופים היפים ביותר שיש לאיזושהי מסעדה אצלנו להציע. להגיד על הנוף עוצר נשימה יהיה טעות. להפך, זה נוף שמרחיב את הנשימה.
הירדן מתפתל לו כאן בין גבעות, שברגע החסד הזה, שבין ערפילי החורף לאובך הקיץ, עטופות בירוק רך, כשפה ושם הירוק מנוקד בפרות חומות ומהורהרות שנראות כאילו מוקמו שם על ידי צייר מחונן. זה נוף שגורם לך להתרווח, לקחת נשימה עמוקה, להישען לאחור ואז, פתאום, אתה שם לב שכבר מזמן הפסקת להסתכל על הפרות ובעצם אתה סופר להן את הצלעות.
זה, כמובן, הרגע לחזור לתפריט. מנות הפתיחה, שמגיעות מטאבון טורקי שנמצא בכניסה ומופעל על ידי טאבונאי מוסמך ומדופלם שהובא מטורקיה, כוללות בעיקר מיני מאפים בהשראה טורקית.
כך, למשל, מנת פנדק, מעין פיצה טורקית רחבת ידיים, שמחולקת לשלושה חלקים: אחד מכוסה בשר טחון ומתובל, שני מכוסה בתערובת לימון ועשבי תיבול והשלישי ברוטב עגבניות וזיתים. הבצק דק ופריך, התוספות פיקנטיות, והכל נחמד להפליא.
היה נחמד עוד יותר אם אפשר היה לטבול את כל העסק בקצת יוגורט, אבל איסקנדר היא מסעדה שמטבחה כשר (מהפשרות המודרניות: פתוח בשבת, אבל אין עירוב בשר בחלב ואין שקצים ורמשים), כך שמיוגורט אפשר לשכוח.
מנת פתיחה אחרת, לחמא עג'ון, התגלתה כאותו בצק של הפנדק, רק קצת עבה יותר (וטעים לא פחות), מכוסה בכמות נדיבה עוד יותר של בשר קצוץ מתובל היטב. באופן אישי אני מעדיף את הגרסה האיסטנבולית שבה הבצק דק יותר ומתחת
לצד הבצקים ניסינו גם מרק אחד, והוא היה הצלחה אדירה: מרק עדשים חמצמץ עם לימון טרי. המרק בושל עם ירקות שורש ארומטיים, שהעניקו לו נפח ועומק, ומגע הלימון הטרי הפך אותו לקליל ומרענן. ביום קר (עוד יהיו ימים קרים?) המרק הזה שווה נסיעה צפונה.
מבין מנות הבשר, שתיים בלטו במיוחד: קבב איסקנדר, מנה ענקית של ארבע קציצות בשר גדולות, מוגשות על לוואש (מעין פיתה טורקית דקה עם שומשום) ופרוסות עגבניות, והן היו שמנמנות, גמישות וטובות טעם עד מאד.
באיסקנדר - בטוחים באיכות הבשר שלהם ובטעמו - צולים את הקבב לפי רצון הלקוח, ומדיום הביא קציצות עסיסיות, רכות, אדמדמות בפנים, שבשל גודלן אף אחד לא הצליח לגמור.
גם צלעות הכבש היו הצלחה: הצלעות כאן הן מהסוג שבו לא מנקים את השומן שמסביב לבשר, כך שהתוצאה עשירה בטעמי שומן כבש. הצלעות, למרות דקותן, אדמדמות בפנים, עסיסיות, והן שהו לפני הצלייה במשרת שמן זית ותבלינים שהיטיבה איתן מאד. מנה טובה, וכמו הקבב: נדיבה.
הצ'יפס אכזבו קצת: הם היו מאסכולת "מהשקית לשמן". כדאי אולי לעשות עוד מאמץ קטן ולחתוך צ'יפס טרי, זה יקפיץ את כל העסק דרגה.
לגבי הקינוחים: פרווה. לא כהגדרת כשרות, כביקורת. ולכן ההמלצה היא: שבו בנחת, תיהנו מהנוף, וכשתרגישו שיש לכם מקום לקינוח, תנו עוד ביס בקבב. ועוד אחד.
ובכלל, איסקנדר היא מקום מוצלח: זה לא מקום לעליה לרגל קולינארית מהמרכז, אבל זה בהחלט מקום יפה, מהנה, עם אוכל טוב. מקום בכיף, כמו שהיו מסכמים בכיף צרכני השניצל-צ'יפס-סלט.
איסקנדר, אתר רפטינג נהר הירדן, ליד קיבוץ גדות, טל': 04-9007020
לחמא עג'ון (בצק עם בשר טחון): 28 שקל
פנדק (פיצה טורקית גדולה, עם שלוש תוספות שונות): 48 שקל
מרק עדשים: 21 שקל
קבב איסקנדר: 66 שקל
צלעות כבש: 112 שקל
2 מים מינרליים: 18 שקל
פאי תפוחים: 28 שקל
מאפה פילו ממולא דבלים: 26 שקל
טיפ: 50 שקל
סה"כ: 397 שקל
נא להמתין לטעינת התגובות
