סודה של האמנות האלוהית: איך ליצור קשר עם המוזות
היכן תמצאו היום אמנים שמתפללים ומודטים לפני שהם מתחילים ליצור? אומרם מיכאל איבנהוב מאמין שהדרך היחידה ליצור יצירת מופת היא ליצור קשר עם ישות רוחנית נעלה ממך
נאמר בכתבי הקודש, "הלוואי שרצונך יעשה על פני האדמה, כמו בשמים". מי שהתעלה בעזרת המחשבה והגיע לגבהים, וראה שהכול שם מתנהל בשלמות ובזוהר, לא נותר לו אלא לאחל שהארץ תהיה יום אחד בצלם השמים. בתפילה זו טמונה חובת האדם להימלט מן המציאות הארצית, הבינונית, האפורה, חסרת הסדר, כדי להתבונן באזורי השמים ובדוגמאותיהם, על מנת לשפר דברים ולארגנם לפיהם.
זוהי בדיוק עבודתם של האיניסיה, המורים הדגולים של האנושות: בהגות ובהתבוננות הם מצליחים לחוש ולקלוט את השלמות שנמצאת למעלה והם עושים מאמצים כדי להקים אותה כאן, על פני האדמה. אך האנשים אינם מכירים את השיטה שאני מדבר עליה. הם בדרך כלל אינם נוהגים לעזוב את האדמה ולהתבונן בעולם הנעלה, וזו הסיבה שהם הפכו את האדמה לדבר נורא ואיום!
להגות ולהתבוננות אין מטרה אחרת מאשר לעזור לאדם להגיע לדרגת מודעות נעלה, שתשפיע אחר-כך על טעמיו, החלטותיו והתנהגויותיו. אלא מה, צריך לדעת כיצד להגות במדיטציה, כיצד להתבונן ובאיזה נושא. אנשים רבים הוגים אבל בנושאים פרוזאים רגילים: כיצד לארגן את עסקיהם, כיצד להרוויח כסף, כיצד לנשק אישה זו או אחרת.. גם החתול עושה מדיטציה והוגה, הוא הוגה כיצד ללכוד את העכבר. יש הגות ויש הגות. כך אנשים ממשיכים להשתכשך במים העכורים, בעולם החולשות שלהם, בגסויותיהם ובשחיתויותיהם, משום שאינם מכירים את סודה של המדיטציה וההגות האמיתיות.
ההגות האמיתית היא קודם כל לעלות ולהגיע לעולם נעלה ממך, להתפעל ממנו ולשקף את את ההתפעלות הזו דרכך. מי שנשאר קר, אפור וללא כל השראה לאחר המדיטציה שלו, סימן שנכשל בה. ההגות מחייבת לשנות, לכל הפחות את מבטך, את חיוכך, את תנועותיך, את הליכותיך, ולהוסיף משהו חדש ונשגב יותר - חלקיק קטן שירטוט בהרמוניה עם העולם האלוהי. זהו עוד קנה מידה לבחון אם הגיתם כראוי או לא.
המדיטציה וההגות היא ראשית כל החלטה של המחשבה - בחירת נושא נעלה שבו אתה יכול להתרכז. לאחר זמן-מה אתה יכול להפסיק את הריכוז, כדי להתבונן ביופי שאליו הגעת: אז אתה מניח לעצמך להיספג אל תוך היופי הזה. לבסוף, אם תוכל, אתה מזדהה עימו. הצד הראשון הוא, אם כן, הריכוז וההגות; אחריו תבוא ההתבוננות: אתה מתבונן בתמונה מושלמת, אתה שותה ממנה, היא משמחת אותך ואתה מאושר. לבסוף, אתה מזדהה עימה וזוהי המליאות.
אלה הן שיטות נפלאות ויעילות. כאשר תכירו אותן תוכלו להשיג הישגים אדירים. אחרת כל חייכם יחלפו ללא כל ערך ומשמעות.על-פי שיטות אלה עבדו גם גדולי הגאונים בעבר: הציירים, הפסלים, המוסיקאים, המשוררים; כך העניקו לאנושות את יצירות המופת שלהם.
בטרם החלו בעבודתם הם היו הוגים ומתרכזים בנשמתם, מבקשים את ברכת השמים, כי רק השמים יכולים להביא את האור המאיר כל דמיון. כך התגלה בפניהם היופי האמיתי והאפשרות לבטא אותו ולשתף בו את האחרים. אדם מסוגל ליצור יצירת מופת כאשר הוא מקבל את השראתו מהאור ולכן הכל עובד בתוכו לפי עקרונות האור הרוחני שקלט. כאן קיים האלמוות - בתחום הרוח, ולא בשום תחום אחר בעולם.
בעידן העתיק פנו משוררים רבים אל האלוהים והמוזות בטרם החלו בכתיבה זו היתה דרכם להראות שהאמן חייב קודם לפנות אל הישויות העליונות כדי לבקש מהן לקחת חלק בעבודתו. נפשו ורוחו של אדם הן האנטנות שלו: הן פותחו והוכנו לשם יצירת
היכן תמצאו היום אמנים המתפללים והוגים לפני שהחלו ליצור? הרי כולם גאונים! אין הם זקוקים לעזרת השמים, הם אינם זקוקים לשום השראה... זוהי הסיבה שיצירותיהם לא רק שאינן מכילות מרכיב נצחי, אלא שהן משקפות את הגיהנום של התת-מודע שלהם. אמנים היוצרים יצירות מסוג זה מובילים את האנושות לאובדנה. כך גם באשר לכל הפילוסופים והסופרים שמעולם לא הגו ולא ידעו מהי אקסטזה, שמעולם לא חוו תחושות גן-עדן ולא היו מסוגלים להתבונן במבנה היקום. הם כותבים ספרים שהורסים את קוראיהם לחלוטין, בהחדירם לתודעתם כמויות של ספקות, חוסר-סדר, מרד ואנרכיה. יצירות עכשוויות רבות נוצרו על ידי כותבים שמעולם לא עשו כל מאמץ כדי להתרומם ולהגיע לאזורים העליונים של הרוח.
מי שמתבונן ביצירת מופת של אמן שקיבל את השראתו מהשמים, קושר עצמו עם הישויות הבאות מתוך היצירה עצמה. אז הוא מתחיל לחוות, לחוש ולחיות את אשר חווה האמן והיוצר, את הדרך שבה עבר, ועובר בעל כורחו באותה הדרך. האמן נושא אותך אל אזורים שהוא בעצמו טעם והתבונן בהם. זוהי התועלת שבאמנות, הצד המחנך שבה. אדם שעלה לאזורים העליונים, מקבל מהם חלקיקים שממשיכים לעבוד עימו ולרטוט דרכו. הם רוטטים בצורה כזו וכך מביאים לשינוי מכריע בעולם כולו. זהו האידאל של האמן האמיתי, וגם האידאל של האיניסיה.
אנשי האיניסיה, המיסטיקאים והאמנים פועלים להביא תועלת לכל האנושות; האמנים ביצירות המופת שלהם, המיסטיקאים הודות לתחושותיהם הרוחניות ותכונותיהם הטובות, ואילו אנשי האיניסיה והמורים הדגולים של האנושות (הנוגעים בשמים כמעט באופן ישיר) הודות ליכולתם להפיץ את האור.
האמנים עובדים להציג צורות קרובות ככל הניתן לאידאל היופי והאסתטי. המיסטיקאים הדתיים עובדים כדי לשפר את התחום הנפשי, המוסרי, זאת אומרת את התוכן. והאיניסיה, המורים עובדים בתחום המשמעות, זאת אומרת הרעיונות והעקרונות.
אלה הם שלושה סוגים של יוצרים השואפים להקים אנושות מושלמת. שלושה סוגים אלה מתאימים לשלושת העקרונות העיקריים מהם מורכב האדם: הרוח, הנפש והגוף; המוח, הלב והרצון; המחשבה, הרגש והפעולה. האדם המושלם הוא מי שמסוגל לחבק את שלושת העולמות: הפילוסופיה, הדת (כולל המוסר) והאמנות.
אם אינכם מקדישים זמן מספיק, מאמצים ואהבה כדי לעלות גבוה-גבוה, להתבונן ולחוש במציאות של גן העדן האלוהי, לעולם לא תצליחו לממש את השמים בשום צורה שהיא. יש לעשות דברים בתשומת לב. הרי בלתי אפשרי לבטא יופי מבלי ללמוד כיצד ליצור עימו קשר. למרות זאת, רבים האמנים שמאמינים כי גם אם יחיו חיים מטופשים וחסרי-סדר יצליחו ליצור יצירות נשגבות. לא, כל עוד לא יעשו מאמצים כדי להביא סדר בחייהם ולטהרם, ימשיכו ליצור זוועות שיבטאו בצורה מדוייקת את שלב ההתפתחות האישי אליו הגיעו.
האדם הוא אדם, ואיננו מסוגל לבטא את היופי האלוהי בכל טהרתו. כאשר היופי עובר דרכו, דרך ליבו ומוחו, האדם משאיר את חותמו, מטבעו וממזגו האישי. לכן, דרגת היופי שאותה מסוגל להשיג האמן ולבטאה באמצעות יצירתו, תלויה מאוד בו ובמרכיביו. היופי הוא כמו קרן אור המופיעה בכל זיווה רק כאשר היא חולפת בסביבה שקופה לחלוטין. אך בסביבה אטומה הקרן משנה צורה ומשנה כיוון. לכן כל כך חשוב בטרם היצירה עצמה, שהאמן יתחיל בעבודה כבירה על עצמו, ויהפוך להיות חומר שקוף ורוטט אשר דרכו יחלוף היופי האלוהי.
כדי לתת משהו למישהו אתה צריך שיהיה לך מה לתת. לא כל שכן ביצירה. אם מישהו מציג בפניך יצירה מפלצתית זה משום שהוא נושא בתוכו מפלצות, ואין מה לחקור אותו לעומק. לא ניתן ליצור משהו אלוהי אם האלוהות עדיין לא שוכנת בתוכך. אך כדי לתת יותר ממה שיש בתוכך, עליך לצאת מעצמך ולחדור לאזורים עליונים ולקלוט מרכיבים שאחר-כך תוכל לחלקם לאחרים. זו סודה של האמנות האלוהית: להתעלות על עצמך כדי להביא לאנושות משהו עדיף על הקיים.
מהי השראה? זוהי ישות החודרת לתוך האדם ומשתלטת עליו, על מנת לבוא לידי ביטוי דרכו. כדי לעזור לכם להבין זאת היטב, ניקח לדוגמה את מצבו של הפסנתרן המנגן בקונצרטים. יש ערבים שבהם נגינתו היא רגילה ואיש איננו נפעם: אין כל קרינה, אין כל האצלה ממנו, אין כל כוח או אנרגיה המוקרנים ממנו כדי לרגש, לזעזע, להרים אל-על את המאזינים שלו. לעומת ערבים אחרים שבהם, במכה אחת, משהו חודר לתוכו, מבלי שיידע מה הוא עושה – כי המשהו הזה יודע היטב – הנגיעה שלו, תנועותיו, גם יציבתו וישיבתו מול כלי הנגינה, הכל משתנה. כך מתרחשת לה תופעה ותופעות שאין מילים להסבירן. אנשים אז אומרים: "זה נפלא, זה אלוהי, הפסנתרן מלא השראה".
על פי תורת מדע הנסתר, ההשראה היא התקשרות עם כוח, עם תבונה, עם ישות הבאה מאזורים עליונים, המשתמשת בנו כדי להוציא לפועל את הדברים שאנחנו לא מסוגלים לבד. למשל: משורר הרוצה לכתוב, אך הדף שלו נשאר לבן, הוא חש עצמו עקר. אין לו שום השראה והנה, במכה אחת, משהו חדר לתוכו, האור, הזרם והוא נעלם בתוך כתיבתו: כך שאיננו נזקק אפילו לחפש את מילותיו, כאילו מכתיבים לו אותן, ואפילו הוא מופתע מעצמו ומכתיבתו. מהיכן זה בא? מיהו זה היודע היכן מוצאים חומרים, אוספים מרכיבים, מיהו זה המשלבם יחדיו ויוצר צורות בעלות כושר ביטוי כה עשיר?
אומרם מיכאל איבנהוב (1900 -1986) היה מיסטיקן, פילוסוף ומורה רוחני בולגרי. תלמידו של פטר דונוב, מייסד "האחווה הלבנה האוניברסלית"
המאמר לקוח מתוך הספר "יצירה אמנותית ויצירה רוחנית" בהוצאת פרוזבטה
נא להמתין לטעינת התגובות
