ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » אופנה

עוד חוזר הפטפוט: סקס והעיר הגדולה

בעקבות הגעתן של בנות "סקס והעיר הגדולה" למסכי הקולנוע המקומיים בסוף החודש, מומחים מתכנסים כדי לבדוק מה באמת היתה התרומה שלהן לחיינו מעבר למנולו בלניק

  קארי ברדשו היא אומנם פרי דמיונה של קנדיס בושנל, כותבת הטור "סקס והעיר הגדולה" ב"ניו יורק אובזרוור", שעל בסיסו נוצרו הספר והסדרה, אולם ההשפעה שלה ושל חברותיה על חיינו לא תסולא בפז.

כנציגות הרשמיות של הפוסט-פמיניזם של סוף הניינטיז, הציגו בפנינו קארי, מירנדה, שרלוט וסמנתה ליטוש מדויק של כל מה שטוב, רע ובעיקר סקסי לאללה בלהיות רווקה בת 30 בעיר גדולה ומלאת פיתויים וסכנות.

בסוף החודש, ארבע שנים מאז נפרדנו לשלום מסדרת הקאלט בת שש העונות של HBO (ששודרה בין השנים 1998 ל-2004) יעלה לאקרנים הסרט שינסה להפיח חיים מחודשים ברביעייה.

לרגל עלייתו של "סקס והעיר הגדולה" למסך הכסף, בדקנו מהן התמורות שחוללה הסדרה בשלושת השדות שבהם היא בחשה ללא הרף: אופנה, פמיניזם ויחסים.

"סקס והעיר" היא ללא ספק מהסדרות המעוצבות ביותר שנראו על המסך הקטן מאז שמלות הקצפת בהן חזינו בסצינת המריבה של קריסטל ואלקסיס מ"שושלת". על מלאכת הסטיילינג שבה, בניצוחה של זוכת פרס האמי פטרישיה פילד, ישנן תגובות לכאן ולכאן, אבל כולן נישאו תמיד בלהט רב.

מעצב הנעליים מנולו בלאניק, שהסדרה הפכה אותו ממוכר ליודעי ח"ן בלבד לשם דבר בכל בית, אמר לאחרונה כי "הגאוניות של פטרישיה פילד נעוצה בכך שהיא שברה חוקים ויצרה משהו שנשים יוכלו להזדהות איתו - משהו סקסי, קצת מוזר, מרענן, מבלי להיות מאיים. נשים אהבו את זה".

פילד עצמה היא דמות מרשימה: "אני לא אוהבת מילים כמו 'סטייל'", אמרה בריאיון שפורסם החודש ב"טיימס". "אם אני יכולה להצדיק לעצמי מראה מסוים, לא אכפת לי מאחרים. אני לא נותנת את דעתי לטרנדים. אני לא כאן כדי למכור סחורה".

אל הסטיילינג המרשים ופורץ הדרך שבו התהדרה הסדרה התלווה גם התסריט עצמו, שהיה רצוף בשמות של מותגים אשר התגלגלו ללא הרף על לשונותיהן של הגיבורות הפטפטניות. וכך, מעבר לתרומתה לקידום מותגים ספציפיים כ"גוצ'י", "פראדה" ואחרים, האדירה

"סקס והעיר" את התפיסה כי מותגים הם עניין שראוי להתייחס אליו בכובד ראש ולהקדיש לו מרץ אינטלקטואלי רב.

ובכלל, ארבע הבנות הבזבזניות שהפכו את השופינג לתחביבן המרכזי, עזרו לכולנו להפנים כי אובססיית קניות אינה מקור לבושה. להפך, שופינג אפשר לעשות בכל יום ובכל מצב - אם את שמחה, עצובה, עשירה או בחובות, תמיד ישנו עוד פריט שאת פשוט חייבת לקנות. או כפי שניסח זאת בלאניק, המרוויח הראשי מחדוות הבזבזנות הגואה: "הנשים בסדרה חושבות שלעולם לא יהיו להן יותר מדי תיקים או נעליים. מהמם, לא?".

תרומתה של "סקס והעיר" לתעשיית האופנה לא חמקה גם מעיניהם של המעצבים הישראלים. "ניו יורק אומנם נחשבת כבירת אופנה, אבל ברחובות שם שולט הצבע השחור והג'ינס", אומרת המעצבת חיה ניר, בעלת החנות "כתומנטה". "מהבחינה הזו הסדרה חידשה, כי היא היתה חגיגה של בגדים שמייצגים מצבי רוח שונים ואישיות שונה, כך שכל דמות היתה מאופיינת בבגדים שלה.

"סטיילינג קיים בכל סדרה וסרט, אבל פטרישיה פילד העזה לקחת את זה רחוק יותר. זה היה מאוד מכובד ומאוד השפיע על האופנה בשנים האלה".

איזה סגנון מייצגת הסדרה בעינייך?
"יש חיבור חזק מאוד בין נשיות לאופנה וזה בא לידי ביטוי בבגדים: שמלות עם תחתיות, נעלי הסטילטו של ג'ימי צ'ו".

את מסכימה עם הטענה שהתלבושות של קארי היו קצת מופרכות?
"לא. מה שהיה מיוחד אצלה, לדעתי, זה שהיא לבשה ביומיום את מה שנחשב כבגדי יציאה או אירוע מיוחד. זה כאילו לא קשור למציאות, אבל בעיניי זה לא היה מוזר וזה מאוד השפיע עליי. הצבעוניות, הנשיות, הקלילות של השמלות - היה שם המון חופש. פטרישיה פילד היא טיפוס קיצוני וטוב שכך. בכל זאת, זה לא החיים אלא סרט".

גם הסטייליסטית דורין אטיאס מצטרפת לשבחים על הסדרה. "אני מעריצה של 'סקס והעיר הגדולה'", היא מתוודה. "כל הסדרה הזו היא רגע אופנתי אחד גדול. נעשתה שם עבודה שהיא שיא האסתטיקה, שיא היצירה.

"אין שם שום קורבנות, הכול היה רלוונטי ולגיטימי - פטרישיה פילד ידעה לעשות את זה. כאדם שמתעסק באופנה קיבלתי משם הרבה השראה, מכל הבחינות. השילוב בין עושר לעליבות, בין וינטג' לחדש, היכולת ללבוש טרנינג עם נעלי עקב, לרמוס את כל המוסכמות האופנתיות ולהראות שאפשר אחרת, וכל זה תוך שמירה על האסתטיקה".

אילו פריטים הביאה הסדרה אל קדמת הבמה?
"הרבה וינטג', של 'ארמאני', של 'גוצ'י', וגם דברים לא ממותגים כמו שרשרת הזהב של קארי עם השם שלה - לכל בחורה שנייה היה את זה".

את חושבת שהסדרה תרמה לאובססיית התיקים והנעליים הקיימת ממילא?
"הם מאוד תרמו לכל הסיפור של האביזרים. אחרי 'סקס והעיר' אפילו גלבייה נהייתה אייטם סקסי, כי קארי ידעה ללבוש כל דבר וזה נראה עליה מאוד טבעי.

"למשל, בפתיח, כשהיא לובשת חצאית בלט. זה לא משהו שרואים כל יום ופתאום זה כן רלוונטי. כשאישה היום עומדת לצאת מהבית והיא נראית לעצמה קצת מוזרה, היא אומרת לעצמה שהיום היא קצת כמו קארי ברדשו, לא נורא".

על אף שיש מי שיסכימו בפה מלא עם הטענה ש"סקס והעיר" היא סדרה פמיניסטית לעילא ולעילא, שמציגה במרכזה נשים חזקות כמודל חיקוי, פמיניסטיות רבות טוענות שהשחרור של בנות "סקס והעיר" הוא רק לכאורה.

רחל אסתרקין, מומחית לקולנוע ורב תרבותיות, מסבירה: "בסוף שנות התשעים, כשהסדרה הפכה פופולרית, היא היתה דבר מאוד מרענן כי היא הציגה עמדה פוסטפמיניסטית.

"הפמיניזם המיליטנטי של שנות השישים היה מבוסס על אימוץ המודל הגברי. נדרשנו לנהל קריירות ולהתלבש בסגנון גברי, וכמובן להתעלם מהרחם. לעומת זאת, הפוסט-פמיניזם אומר בגדול שאני שווה לו מבלי להיות דומה לו בשום פנים ואופן.

"זכותי וחובתי כאישה לשמור על הייחוד שלי. זה בא לידי ביטוי גם בזכותי להתייפייף אם אני רוצה, ללכת על עקבים או לגדל שבעה ילדים ולא לעשות קריירה".

מהם האלמנטים פורצי הדרך בסדרה?
"המחשבה על חברות נשית, שנחשבה בלתי אפשרית, היתה מאוד חדשנית. מיד קמו קולות פמיניסטיים שאמרו ש'בנות בנות, אבל הן כל הזמן מתעסקות בבנים'.

"הוויכוח הזה כשלעצמו הוא מה שחשוב, כי צריך לזכור שזו בסך הכול טלוויזיה. טלוויזיה הופכת גם חדשות לבידור, אז למה שהיא תהפוך סדרה קומית למסה פילוסופית מעמיקה? לצפות שיקרו שם גדולות ונצורות בעניין קידום נשים, ערבים או הטבע, זה לא להבין מה זה טלוויזיה".

עם אילו סדרות וסרטים הסדרה מתכתבת?
"בשנות ה-70 היו כמה סרטים שנחשבו פמיניסטיים כמו'אליס לא גרה כאן יותר' של סקורסזה ו'אישה לא נשואה' עם ג' יל קלייבורג. זה היה ריגוש גדול (גיבורה ראשית עזת נפש במקום שבו היו עד אז רק גברים. אבל התנועה שלה עדיין היתה מגבר לגבר. אם היא יוצאת לחיים זה כי הגבר שלה מת או זרק אותה.

בשנות ה-70הסרטים הפמיניסטיים הציגו גיבורות שבעיקר שכפלו את המודל הגברי (היו חזקות ונוקשות) והן עוררו המון התנגדות, גם אצל נשים וגם אצל גברים. בשנות ה-80 היה את המודל של היפה והאופה, כמו ג'סיקה לאנג ב'קאנטרי', שכל הסרט היא או מחזיקה תינוק על הידיים או מטגנת המבורגרים למשפחה, כדי שלא נטעה בהבנת סדר העדיפויות שלה.

בשנות ה-90 היו לנו את דמי מור בסרט 'חשיפה', שבו היא לובשת חליפה גברית וכשהיא מורידה את הז'קט אנחנו מגלים שמלת מיני שבאמצעותה היא מפתה את הגבר, וארין ברוקוביץ', שלא בוחלת להשתמש במיניות שלה כדי להשיג את מה שהיא רוצה. גם'אלי מקביל' נחשבה לסדרה פמיניסטית".

האם "סקס והעיר" תיכנס לדפי ההיסטוריה כשיא פמיניסטי או כשפל?
"בעיקר כשיא מסחרי. זה בדיוק העניין של טלוויזיה (היא בראש ובראשונה כלי בידורי. זה שנשים מדברות על סקס בפריים טיים זה עשייה פמיניסטית פר אקסלנס, אבל זה שהן עדיין אומללות ונואשות לגבר מאפשר גם למתנגדים להזדהות עם הסדרה. זה גם וגם, בגלל זה היא פופולרית".

האם לדעתך היתה פה כוונה ליצור סדרה פמיניסטית?
"לא, אני חושבת שהסדרה נוצרה כי זה משהו שעוד לא עשו. המחשבה היתה ללכת קדימה. מצד שני, יש כבר הרבה אנשים בתוך המערכת שחושבים פמיניסטי ואי אפשר להתעלם מהם".

מה בעייתי בסדרה בעינייך?
"אישית, אני לא אוהבת את קארי, שהיא בעיניי הפולנייה הנוירוטית האולטימטיבית. ההגיגים שלה בגובה דשא. אם סמנתה היתה הגיבורה הראשית זה היה הרבה יותר מבדר, כמה סקס היה נשפך שם.

מפריע לי כמובן שהן כולן לבנות ומסודרות כלכלית, אף אחת מהן לא חושבת פעמיים לפני שהיא רוכשת את זוג הנעליים המיליון או יוצאת למסעדה יקרה. אומנם המסר הסמוי הוא שלקארי יש חובות ושהן כולן על גבול האנורקסיה ומחכות רק לנסיך, אבל המסר הגלוי הוא שאין להן בעיות, שהן מוצלחות. זה אסקפיזם. הסדרות האלה לא נותנות לחיים להפריע להן".

ולמרות זאת, אסתרקין עדיין בעד הסדרה. "שייתנו לנשים להזדיין בשקט. אני שמחה שהן יכולות להיות ילדות רעות וחברות טובות. מאחר שאנחנו חיים בתרבות גברית כל כך דומיננטית, זה מבורך. אבל אני עדיין מחכה למשהו יותר טוב מזה".

גם ד"ר גלעד פדבה, מרצה לקולנוע, טלוויזיה ומיניות באוניברסיטת תל אביב ובתוכנית ללימודי נשים ומגדר ב"המכללה האקדמית בית ברל", מוצא בסדרה שחרור נשי לצד שמרנות: "למרות שהסדרה מציגה נשים רווקות שמקיימות ביניהן חברות הדוקה, בסופו של דבר היא די שמרנית", הוא אומר.

"היא שינתה ולא שינתה. מה שגורם לה להיראות רדיקלית זה שהיא מציגה נשים שרובן די בטוחות בעצמן. הן מסתדרות גם בלי בן זוג קבוע, בעלות קריירה ומדברות באופן חופשי על מין, אינטימיות, אהבה ויחסים. הדמויות מחליפות חוויות ורשמים במעין העצמה נשית (הן מחזקות זו את זו ובכך מחזקות גם את הצופות בסדרה, שיכולות להרגיש שזה בסדר להיות רווקה גם אחרי גיל שלושים".

אז למה הסדרה בעצם שמרנית?
"מכיוון שבסופו של דבר היא משעתקת את הנוסחה של הנשים המחכות קודם כול לאביר על הסוס הלבן. הרווקות שלהן מוצגת לא כל כך כסוג של חופש אלא כסוג של נטל, ואפילו סמנתה רוצה זוגיות בסופו של דבר.

"היו פרקים לכאורה נועזים, שבהם היה לה קשר עם אישה, אבל בסופו של דבר היא חזרה לחשוק בגברים והסיפור הלסבי היה לבר חלוף, תבלין. גם בפרקים שבהם הן דנו ב'ארנבון השובב', סוג של ויברטור, בסופו של דבר הן כמעט והתנצלו על שחשבו שיוכלו להסתדר בלי גבר במיטה".

שני קווי העלילה הללו (הסטוץ עם הוויברטור והפלירט עם אישה) הפכו לדיון לוהט בחוגים למגדר וברחבי הספרה האקדמית בכלל. ד"ר פדבה מספר שהחוקרת האמריקנית לין קומלה, שכתבה את הדוקטורט שלה על חנויות סקס לנשים בלבד, גילתה שמכירותיהם של ויברטורים מהסוג שנראה בסדרה עלו במאות אחוזים לאחר השידור. כנראה לא רק מנולו בלאניק עשה כאן קופה.

"הסדרה גם מאוד בורגנית", ממשיך ד"ר פדבה. "גם כשיש שם סקס, מקסימום יראו חצי ציץ. סצינות הסקס לכאורה נועזות, אבל מרמזות בלבד. למעשה, הסדרה היא ליברלית לכאורה - היא כן סייעה לשיח קצת יותר פתוח על מיניות, וגם לשיח שמאפשר לנשים לפרוק את התסכול הסמוי מחוסר יכולתן למצוא בעל, אבל גם בה הנשים מחפשות בעל בעל לב שיגאל אותן מייסורי הרווקות או הבדידות וייקח אותן אל האופק בדירה מנהטנית יוקרתית".

איזה סוג של נשיות מוצג בסדרה?
"אלו נשים לבנות, מסודרות בחיים, כולן יפות, רזות, עשירות - בובות ברבי ניו יורקיות סטריאוטיפיות. אין שם אף דמות לסבית באופן קבוע, רק כחוויה חד פעמית. אין דמות שחורה או דמות ענייה. הסדרה משמרת את הדימוי היאפי.

"לכאורה הן המשפחה האלטרנטיבית האחת של השנייה והמשפחות שלהן לא מוצגות, אבל הן כמעט ולא רבות. הן עוברות מפארטי לפארטי, בקושי עובדות. קארי אף פעם לא רבה עם העורך שלה. זה קצת בובתי".

ומה עשתה "סקס והעיר" ליחסים בינו לבינה? הסקסולוג עידן מיליצ'ר טוען כי עיקר ההשפעה של הסדרה היתה בלהוציא את המיניות של נשים מתחת לשולחן.

"נשים הוצגו בה כחופשיות יותר, וזה נתן להן לגיטימציה להתחבר יותר למיניות שלהן", הוא אומר.

"ארבע הדמויות בסדרה מייצגות אישיות כזו או אחרת - מדמות מאוד קונסרבטיבית כמו שרלוט, שמייחסת הרבה חשיבות לאהבה ומוכנה לוותר על דברים בעבורה, ועד דמות כמו סמנתה שמבטאת אישיות שהיא באופן סטריאוטיפי גברית-מספקת את התשוקות שלה ומערכות היחסים שלה מושתתות על הנושא המיני ופחות על רגשות. היא צדה גברים, היא תדבר בשפה 'מלוכלכת', והרבה נשים היו יכולות להזדהות איתה ולהרשות לעצמן דברים שלא הרשו לעצמן עד אז".

זו באמת הפעם הראשונה שבה דיברו באופן פתוח על סקס?
"קודם זה היה מתחת לשולחן. תמיד התעסקו בסקס, המיניות היא ציר מרכזי בחיים שלנו אבל הסדרה, כמו סדרות אחרות והתפתחותם של הרפואה והמחקר בתחום המיניות, נתנה לגיטימציה לדבר על זה באופן פתוח".

מה אתה חושב על הייצוגים השונים של זוגיות בסדרה?
"היא לא חידשה שום דבר בפן התרבותי של המין האנושי. היא חידדה את זה ונתנה לזה לגיטימציה. בעיקר בעולם המערבי, אנחנו עדים לכל סוגי הזוגיות-מאישה שמתגיירת למען בעלה, כמו שרלוט, ועד זוגות שלא גרים באותו הבית כמו קארי ומיסטר ביג.

"הסדרה חשובה משום שהיא עזרה לנו להבין שהעולם שבו אנחנו חיים משנה את פניו מהמשפחה הגרעינית הקלסית ומקבל פנים נוספות. היא מהווה מראה של החיים המערביים, והגדולה שלה היא בפשטות - היא מביאה את הדברים אל המרקע כהווייתם.

"זה לא מדע בדיוני - זה פה, אצל השכנה והשכן ואולי אפילו אצלנו בבית. אני מקווה שהסרט שייצא לא יהיה מוגמר, כלומר שכמו הסדרה גם הוא ישאיר אותנו עם טעם של עוד ועם ההבנה שבזוגיות כמו בזוגיות אין פתרונות חד משמעיים".

"המודל של חברות נשית שמוצג בסדרה מאוד משמעותי", מוסיפה טליה לוי טיטיון, פסיכולוגית קלינית מומחית. "הנשים האלה מהוות קבוצת תמיכה אחת עבור השנייה. הן מלוות את הקשרים זו של זו, מייעצות וגם בוחנות את עצמן מול המראה של האחרות. דרך זה אנחנו רואים את ההתפתחות האישית של כל אחת מהן, למקום שבו היא מקבלת את עצמה ואת המציאות על חסרונותיה.

"יש כאן מעבר ממצב של ילדותיות והתרסה שאני יכולה לעשות הכול לבד ולא צריכה אף אחד, למצב של השלמה וקבלה, שגם לבן הזוג יש חוסרים וגם בי ושהאהבה תוכל לצמוח משלמות עצמית פנימית. רואים את זה בעיקר אצל קארי, אבל אפילו סמנתה מודה בזה בסוף".

איזה מודל של זוגיות הסדרה מציגה?
"הסדרה התעסקה בזה מנקודת מבט נשית - מה תפקידו של הגבר בחייה של האישה. פעם זה היה לגונן, לפרנס ולהתוות את הדרך. בסדרה הגבר מוצג כמאוד קטן - הן מתארות גברים כנלעגים. מירנדה, למשל, בוחרת במודע בבן זוג הרבה פחות מוצלח ממנה, סטיב, ושולטת לגמרי ביחסים ביניהם.

"השאלה שעולה היא למה בעצם הן צריכות גבר כזה. יש משהו בהתנהגות מוקצנת של אישה מודרנית שלא נותן מקום לגבר, ואז מהותו תופסת פחות מקום.

זה מלכוד 22, כי אז הן מתאכזבות שלגבר אין מקום כזה גדול בחיים שלהן. בסופו של דבר, יש חזרה מבחינה תרבותית וסוציולוגית לערכים ישנים יותר, משפחתיים יותר. כדי להגיע למקום שמאפשר שותף אמיתי הן צריכות לשנות משהו בהתנהגות שלהן ולפנות מקום למישהו לצדן".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...