"הלביאה ירוקת העיניים": סיפורה של רוז'י בן יוסף
מעצבת האופנה שנפטרה הגיעה לכאן כילדה אדומנית שיער מבולגריה ב-1948. הנה הצצה לראיית העולם שלה, מתוך הספר "רוז'י בן יוסף - אופנה ישראלית מקורית, 1960-1985"
השמש, האור, הצבעים, האבנים והים הפכו בשבילה לנקודות חיבור למקום והובילו אותה לתובנה כי הבגד המקומי חייב להיות עשוי חומרים וצבעים מקומיים.
למרות שגדלה בנופים אחרים השכילה רוז'י לקלוט את רוח המקום בין בגדי העולים, כיסויי הגמלים, תכשיטי הבדואים ורקמות הקהילה המרוקאית, ולהפוך בד שייעודו המקורי היה לשמש כמגבות מטבח לאחד מסמלי ההיכר הייצוגיים, המזוהים והמוערכים כ"אופנה ישראלית" בעולם במשך כשני עשורים.
זהו סיפורה של ה"לביאה ירוקת העיניים", רוז'י בן יוסף, שהצליחה ליצור זהות עיצובית מקומית.
הכינוי "לביאה ירוקת עיניים" ניתן לרוז'י בעת השתתפותה ביריד פרט-א-פורטה בפריז, על ידי עורכת האופנה של עיתון לה פיגארו, מ. דאבאדייה, "והיתה שם לביאה ירוקת עיניים (Une lionne aux yeux vert) שעשתה לעצמה שם בינלאומי באופנה מקורית ישראלית, בה שולטים גווני המדבר, הים והשקיעה." M. Dabadie, "Mode d'été Israelienne", Le Figaro, 7.3.1978.
זהו גם סיפורה של תעשיית הטקסטיל המקומית שהתפתחה עם תהליכי הקמת המדינה ושל מפעל "רקמה", עסק משפחתי קטן שהצליח להפוך את האופנה לערך לאומי ועסקי.
"האופנה של עם אינה פרי מקרה, היא נובעת מתחושת הסגנון של העם, מאקלים מולדתו, מן הצרכים המעשיים של אורח
"היא מהווה גורם חינוכי ממדרגה ראשונה... אי אפשר ומגוחך להעתיק בארץ את אופנת המערב. חוזרים ושואלים אותי האם יש אופנה ישראלית? הייתי אומרת שהיתה בשעתה אופנה שהצליחה יוצא מן הכלל כאופנה ישראלית בחוץ-לארץ; 'רקמה' של רוז'י בן יוסף, עיצוב טקסטיל שעשו רות צרפתי וציונה שמשי". (מתוך "לבוש כדימוי", דוד טרטקובר, מוזיאון תל אביב, תשמ"ד)
סיפורה של רוז'י מחדד במובנים רבים את השאלות האלה. כבר בשנת 6691 קיבלו הבגדים שיוך לאזור הגיאוגרפי הארץ-ישראלי מבחינת צבעים, דגמים ואזכורים היסטוריים.
החיבור בין צבעי הטופוגרפיה לימי שבטי הנוודים בתקופת התנ"ך העלה קישורים קולקטיביים אסוציאטיביים בעיני המתבונן בהם במקומות מרוחקים בעולם. הקפטאן, שמלת הכאפייה, חגורות האבנט הארוגות, שמלות הפסים הארוכות, כיסויי הראש, התכשיטים כולם דיברו "מזרח".
בכל שנות פעילותה נלחמה רוז'י בנהירה אחר דגמים מוכתבים הזרים למקום, לנוף, לחומר ולצבע, ובדרכה העקבית הוכיחה כי ניתן ליצור "אופנה ישראלית" העושה שימוש בחומרים מקומיים בלבד, שתהיה מזוהה בכל העולם, מוערכת ונרכשת.
נא להמתין לטעינת התגובות
