השלדים בארון הטרנדים הישראלי
בשנות החמישים לבשתם חליפות צניעות שהתחפשו לבגדי ים. בשנות השישים עברתם לחולצות טאי דאי ובשנות השישים התחפשתם לליברצ'ה. חיננית פולשת לארונות שלכם בעשורים האחרונים ומוצאת את הטעויות הגדולות ביותר של סצנת האופנה המקומית
הרבה לפני שהעולם נחשף לראשונה לביקיני שלבשה נערת ג'יימס בונד, אורסולה אנדרס, בסרט "ד"ר נו" משנת 1962, על החופים נראו בעיקר חליפות רחצה מגושמות, לא משוכללות ולא מחמיאות.
כשכריסטיאן דיור החזיר לאופנה את המחוך בפריז של שנות החמישים, בגדי הים של הסבתות שלכם היו הראשונים לחטוף את האש. מדובר בדגם שהתהדר בדרך כלל בבדים מטרום עידן הלייקרה, הדפסים מעולם המלחים, חופי איי הוואי או סתם פרחים נדושים.
אליהם חוברו עצמות מעולם התפירה בכדי
התוצאה, כצפוי, מסורבלת ומביכה אך נאיבית ושובת לב. למעשה, היחידה שהצליחה לעמוד בעניין זה בגאון היא מרילין מונרו. הוסיפו לכל אלו גם את יריעת הבד שכיסתה את אזור המפשעה והירכיים וקבלו בגד ים לא פרקטי, לא נוח (מילה של סבתא שלי) וגם, בואו נודה על האמת, אסון אופנתי.
שנות השישים הולידו מהפכות, וביניהן חצאית המיני המזוהה עם המעצבת מרי קוונט, תספורת הבוב או הקארה אותה הינדס וידל ששון על עוד אייקון תקופתי - הדוגמנית טוויגי. טוויג'ס, כפי שכונתה, התפרסמה בגיל 17. עד אז, היתה סתם לסלי הורנבי. מרגע פרסומה, כידוע, יצרה מחדש את דימוי האישה בגרסתו הילדותית, האנמית והמבוכנת לבריאות.
אך הקטסטרופה החשובה מכל (אמנם, יותר שטחית אך חשובה לא פחות) של העשור היא תוצר הלוואי של קומונות נרקוטיות. סביר כי ילדי הפרחים בעלי הערכים הנעלים שהטיפו לשלום ולעישון חופשי לא חלמו לעצמם שהירושה הבולטת ביותר שישאירו מאחוריהם היא הדפס הטאי דאי הכעור, המכונה במחוזותינו גם "בטיק".
בעזרת טכניקת קשירת בד וצביעה שייבאו מאסיה, ההיפים יצרו את אחד מפשעי האופנה הקשים ביותר. גם בכנען נקשרו לעניין עמוקות. נערות צופים שרצו להפוך להיפיות החלו לקשור חולצות בחבלים ובנות משוחררות הסתובבו ליד כסית בהדפסים צ'יפיים ופסיכדליים.
לאלו מביניכם המתגאים בנשמה היפית (או בראסטות), ודאי תשמחו לדעת שעשו לעניין טוויסט עדכני והתוצאה פחות מכאיבה לעין. אבל עדיין, מבט בסביבותיכם יגלה תפלצות מסתובבות חופשי, תופעות הלוואי בצפייה זו היא על אחריותכם הבלעדית בלבד.
בין חולצות הדיסקו ארוכות הצווארון, מכנסי הפעמון המוגזמים, חליפות הסרסורים, עניבות ברוחב של מגרשי חנייה, פיאות לחיים גרוטסקיות וג'ון טרבולטה, הומצאה באותו עשור טראומה נוספת מתחת לכדור המראות. ברור, מדובר בפלטפורמות שהביא לעולמכם הדיווה אלטון ג'ון.
נשות ישראל נסחפו בקלות בווריאציות שונות ומגביהות, בין אם בעקבי עץ, בגזרת רוקי או בעקבי ראפייה. למרבה הזוועה, גם גברברים מקומיים אימצו את זוגות הראמפה הללו כתוספף תזונה למראה פלאשי ממילא.
למרות הגיחה המחודשת שהיו לפלטפורמות לחיינו בשנות התשעים, היום לא תתפסו, גם במועדונים הנדחקים ביותר, גברים באימום כה מגוחך, ברוטלי ומגושם שמכזיר יותר מכל את ליברצ'ה. עכשיו רק נותר לנו לחכות לרגע שבו גם נעלי הבפאלו יעזבו את הרגליים שלכם לנצח.
שנות השמונים היו העשור שבו למדו איך לא לעשות. ולמרות שאין טרנד מהעשור ההוא שלא גונה, עדיין, לצערנו, עולם האופנה נצמד אליו כמוצא שלל. קבלו רשימה חלקית (מאוד): שיער בצבע פלטינה פולרסנטי, סלסול מתכתי של כוכבי רוק (ושל הדודה המזדקנת שלכם), איפור בהשראת צבעי טמבור, בושם בניחוח תעלת ניקוז העונה לשם צ'ארלי, וגם זה בצבע ורוד זרחני של דבי גיבסון (המוצא מתבקש לפנות למערכת) העונה לשם "נעורים מחשמלים", שהפך למטהר אוויר עתידני במספר שירותים ביתיים.
אך אימת האנושות של העידן הפופי היא ללא ספק קו הכתפיים המוגזם. מעצבי אופנה התקינו לנו כריות אוויר לא רק בז'קטים נטולי קו מותן אלא גם בחולצות טי המומות. הסיבה: כדי שנראה חזקים ומצליחנים. התוצאה: מלחיצה אש. למרבה הצער, בעולם החלו להישמע רינונים על הגדלה חוזרת של אזור זה. אנחנו מזהירים - אל תבואו לבכות לנו אחר כך, כשתיראו כמו בדיחה עצובה על עצמכם.
מלבד אופנת מועדונים שופעת לייקרה והלוק של ברנדון וולש מ"בברלי הילס 90210", במהלך שנות התשעים נסחפו לא מעט אנשים בטרנד נוסף שטרף לכולם את האמירה האישית.
רזים כשמנים, בנים ובנות, ילדים נלהבים ומבוגרים מתאמצים היו אמונים על מראה גל פרידמן וקולגותיו הגולשים (במלעיל,ברור). מדובר בלוק הכולל משקפי שמש צבעוניות בהשראת מסיכות אב"ך צבעוניות, חולצות מכופתרות בהדפסי איים טרופים, חולצות טי עם הדפס של גלשנים והמון המון הדפסים על בגדי לבוש בסיסיים. גם בישראל נוסדה קבוצת טקסטיל מאוד מצליחה משלנו, תחת השם "gazoz".
בקיצור, יחד עם קארה או תספורת לא ברורה פלוס כמה גוונים ש"נצרבו מהשמש" ופאוץ' מבחיל של מתדלק על המותניים, והרי קיבלתם את הלוק המזוהה גם עם הכבשות הפועות קיילי מינוג וג'ייסון דונובן בסדרה האוסטרלית "שכנים שכנים". דרך אגב, לא נתנגד ליצור קשר מחודש עם אנשי "gazoz". המוצא הישר יקבל כרטיס לפסטיבל ערד.
בשנת 2000 ייצרה מדונה פשע חמור כשהופיעה בקליפ לשיר "אמריקן פאי" בג'ינס נמוך. ורסיות זהות הגיעו למדפי החנויות בארץ כמעט שניות לאחר השידור הראשון. אבל נניח לזה.
בשנת 2005 נתנה אותה מדונה גושפנקא עולמית למכנסי ה"שקי קקי" על בימת הקונצרט "לייב 8" בלונדון. גם הפעם, נגזרו מהדגם בעל קו המשפעה הנמוך בתבל אלפי מוטציות. כן, זה כולל גם חיתול גריאטרי. אבל באמת, עזבו.
אבל מה כבר אפשר לומר על התופעה שנוצרה כהומאז' לנעלי טבחים? אנחנו לא מצליחים להפסיק להזדעזע מהנמק הוויזואלי המוכר לכם גם כקרוקס. אנחנו גם לא מצליחים להפסיק להזדזעזע מהאופן שבו כל ישראלי שני (שלא לומר, ראשון) רץ כמוכה אמוק להצטייד בחמישה זוגות בצבעים שונים של הזוועה החיה הזו. התקווה היחידה שלנו לעשור הבא עלינו היא שהאקלים המתחמם ימיס לפחות כל זכר לעניין הזה. ויפה שעה אחת קודם.
נא להמתין לטעינת התגובות
