פרויקט האושר הגדול
גרטכן רובין החליטה שהיא רוצה להיות מאושרת ויהי מה. הפרויקט שלה, שמתועד מדי יום בבלוג שלה, כולל כל ניסיון אפשרי בדרך לשם: משתיקה דרך ניתורים ועד קיצורי דרך מחשבתיים
האופן שבו רובין מתארת את עצמה רחוק מאוד מתיאורה של מורה רוחנית, אחת שיודעת או גורו - לא משנה מאיזה סוג. "התחביבים היחידים שלי הם קריאה וכתיבה - ולעזור לאנשים אחרים לנקות את הארונות שלהם. יש לי שתי ידיים שמאליות, אני איומה בספורט, חירשת לטונים, ממוללת שיער תמידית ופוחדת לנהוג. אני מדברת עם הורי ואחותי כל הזמן ומתחמקת מחמי וחמותי", היא כותבת על עצמה.
ספרה של רובין יתעד שנה אחת בחייה שבה בחנה כל עקרון, טיפ, תיאוריה, ומחקר מדעי שיכלה למצוא בדרך אל האושר - מאריסטו ותרז הקדושה ועד אופרה ווינפרי. היא תדווח בו על מה שעבד וגם על מה שלא. בבלוג שלה, שאמור להתעדכן מדי יום, היא משתפת את הגולשים בהרפתקאות ובתובנות שהשיגה במסגרת האתגר שהציבה לעצמה: להיות מאושרת יותר.
הבלוגשווה הצצה. באחד הפוסטים, רובין עוסקת באושר שבלהפסיק לדבר. היא מספרת על נטייתה לרצות לדבר יותר מדי. מכיוון שהיא עוסקת בכתיבה ורוב היום עובדת בדממה, היא קופצת על כל הזדמנות שיש לה לדבר. כך קורה שכשהזדמנות כזאת נקרית לה היא מדברת הרבה מדי, מתפרצת לדברי אחרים וכו'. היא גילתה שהשתיקה טובה במיוחד כשהיא רוצה לשדר אמפתיה והבנה. היא ניסתה
היא גילתה למשל שלקפוץ, פשוט לנתק את שתי הרגליים מהקרע, גורם אוטומטית לתחושה טובה יותר. הקפיצה טוענת אותנו באנרגיה. ילדים מקפצים ורצים הרבה, אבל ככל שאנחנו מתבגרים הרגליים שלנו עוזבות את הקרקע לעתים יותר ויותר נדירות - גם ברמה הסמלית. רובין החליטה להיות קופצנית יותר. הקופצנות היזומה תואמת את התובנה שלה האומרת שכדי להיות מאושרים אנחנו צריכים להתנהג כמו שאנחנו רוצים להרגיש ולא להתנהג בהתאם להרגשה שלנו באותו רגע. אם נהיה קלילים וקופצניים - כך גם נרגיש.
הפוסטים של ימי שבת כוללים ציטוט של אדם מפורסם כלשהו המדבר על אושר. הציטוט האחרוןהוא של האמן אנדי וורהול, ומדובר במשהו שצריך לקרוא לפחות פעמיים: "למעשה אני מתעייף מאוד מהר. פעם אחת בדרך כלל מספיקה. או פעם אחת בלבד או כל יום. אם אתם עושים משהו פעם אחת זה מרגש, ואם אתם עושים את זה פעמיים ביום זה מרגש. אבל אם אתם עושים את זה, נגיד, פעמיים או רק כמעט כל יום, זה כבר לא טוב יותר".
בכל יום רביעי רובין משחררת אל המרחב הווירטואלי טיפ לאושר. למשל, כך תכתבו את עשרת (או יותר) דברות האושר האישיות שלכם. אפשר לבדוק אילו משפטים ששמענו בחיינו חוזרים ומהדהדים באוזני רוחנו שוב ושוב (לא לאכול נקניק לפני השינה!) ואפשר לגלות שמה שפועל הכי טוב בשבילנו הן מטאפורות, כמו עצות הדיג האלה שכתב הסופר האוול ריין:
כלל מספר אחת: היו זהירים תמיד בנוגע למקום שבו אתם דגים, למה שאתם דגים ולמי שאתם דגים איתו.
כלל מספר שתיים: היו זהירים אף יותר בנוגע למה שאתם לוקחים הביתה ולמה שאתם משליכים בחזרה.
והפוסט הכי הפוך על הפוך בבלוג הזה מציע לנו לבחון את ההיוריסטיקות שלנו. היוריסטיקות הן קיצורי דרך מחשבתיים לפתרון בעיות. אנחנו יכולים לבחור לפתור בעיה בדרך של צעד אחר צעד ולהבטיח לעצמנו דיוק, או לבחור בקיצורי דרך שיחסכו לנו זמן ומאמץ אבל עלולים לספק תוצאה לא מדויקת. היוריסטיקה המוכרת לכולנו: כדי לקבוע אם סביר שיקרה אירוע מסוים אנחנו מדמיינים אותו. אם קל לנו לדמיין, אנחנו מסיקים שיש סבירות גבוהה לכך שהאירוע אכן יקרה. רובין אומרת שאם נבחן את ההיוריסטיקות שבהן אנחנו משתמשים נוכל ללמוד על עצמנו. כמה פעמים אנחנו סוגרים עניין עם "אין לי מספיק זמן"? אם ננסה לשנות את ההיוריסטיקות שלנו משהו טוב עשוי לקרות. וזאת הייתה היוריסטיקה שאולי שווה לאמץ.
לאתר פרויקט האושר
נא להמתין לטעינת התגובות
