רעש, בבקשה
שניים מאלף תינוקות שנולדים סובלים מבעיות שמיעה, חלקם מסיבה שאינה ידועה. לא כל "מה?" שהזאטוט אומר צריך להדליק נורה, אבל יש סימני דרך שעוזרים לזהות את הקושי. מדריך
זה היה בגן השעשועים המקומי, ישבנו כמה אמהות-חברות, ואני, כהרגלי, סיפרתי כמה זה מתיש אותי שבשיא הלחץ הם עושים בדיוק ההפך ממה שאני מבקשת, ושאני מרגישה כמו סי.די שרוט לשמוע את עצמי שוב ושוב אומרת את אותו משפט. ואז זה הגיע. חברה שלי סיפרה לי על השכנה שלנו, שהייתה צריכה לחזור על כל דבר עשר פעמים, כי התברר שלילדה שלה הייתה בעיית שמיעה.
אותה שכנה הייתה מאז ומעולם מושא לקנאה כשהשיחות נסובו סביב שינה, כי שנתה של בתה הייתה עמוקה, ושום דבר לא היה מעיר אותה. בדיעבד, העובדה שהבת שלה לא הייתה מתעוררת, גם כשהדלת הייתה נטרקת בעוצמה, להבדיל מהילדים שלי שפוקחים עיניים מכל טוסטוס שעובר בשכונה, היא תחילתה של כתובת שנרשמה על הקיר - כבדות שמיעה. גם על זה קיטרתי, על זה ששנתם קלה ושהם מתעוררים מכל פיפס. אבל זהו, הפסקתי. שיהיו בריאים. שיהיו בריאים, שיהיו בריאים. ואני אחזור על זה כמה פעמים שתרצו.
"מיד כשתינוק מגיח לעולם, הוא עובר בדיקת שמיעה בבית חולים", אומרת ד"ר לזלי כהן, רופאה מומחית לאודיאולוגיה ומנהלת תחום ילדים בחברת "מדטון", המייבאת ומשווקת מכשירי שמיעה. "יש בתי חולים שבודקים רק תינוקות בסיכון, כמו פגים, תינוקות במשקל לידה נמוך, תינוקות שקיבלו חמצן או אנטיביוטיקה מסיבה מסוימת, ויש בתי חולים שבודקים את כולם, כמו תל השומר, הדסה עין כרם ועוד.
"על
מה הסיכוי שתתגלה בעיית שמיעה?
ד"ר כהן: "כשניים מכל אלף יילודים יסבלו מליקוי שמיעה מולד. 50% מתוכם מסיבה גנטית. להורים חרשים יכולים להיוולד ילדים שומעים ולהפך. אבל זה לא רק עניין של גנטיקה. אם האמא סבלה מאדמת בזמן ההריון, אם התינוק קיבל אנטיביוטיקה מסוימת בזמן הלידה או בסמוך לה, אם הוא סבל מחוסר חמצן, ואם האמא נרקומנית - הסיכוי לבעיות שמיעה גבוה יותר. אבל עדיין כ30%-20% ממקרי החרשות אינם מוסברים".
אלא שיש להבחין בין חרשות מוחלטת לליקוי שמיעה, ובמילים אחרות ניתן למדוד את דרגת הבעייתיות. לטענת ד"ר כהן, אם ילד זקוק להגברה של 40-15 דציבלים, זה נחשב בעיה מינורית, והוא יסתדר באזורים שאין בהם רעש רב. הגברה של 55-40 דציבלים כבר מעידה על בעיה בינונית, וככל שהדציבלים עולים, כך הבעיה מוגדרת חמורה יותר, מסבירה ד"ר כהן.
הדציבלים הם אותם דציבלים כמו במערכת הסטריאו שלנו?
"לא, זה מדד אחר. 30 דציבלים של מערכת סטריאו אינם זהים ל-30 דציבלים של שמיעה".
אפרופו מערכת סטריאו, ווליום גבוה עלול לקרוע את עור התוף?
"מווליום ביתי אפשר לפגוע בשבלול האוזן, יש שערות קטנות שעלולות להישבר וכתוצאה מכך מאבדים את הדקויות של הסאונד - את התדרים הגבוהים".
אך לצד המערכת הביתית, יש טראומות אקוסטיות שעלולות לפעור חור בעור התוף, אך מדובר ברמת רעש של פיצוץ. את הפצצה האמיתית מטילה ד"ר כהן דווקא בדוגמה בנאלית: "קרע בעור התוף יכול להיווצר גם מפעולה פיזית פשוטה כמו שימוש לא נכון במנקה אוזניים".
והנזק, הפיך?
"תלוי כיצד הוא נוצר. יש אובדן שמיעה זמני, כמו אחרי שהייה במסיבה עם מוזיקה רועשת, אבל תלוי מה הייתה עוצמת הרעש ולמשך כמה זמן. גם אובדן שמיעה כתוצאה מדלקת אוזניים הוא בדרך כלל הפיך. השמיעה חוזרת כשהנוזל המופרש נעלם. יש גם קרעים בעור התוף שניתן לתקן בניתוח. אבל כשמדובר באובדן שמיעה, בדומה לדוגמה שהוזכרה קודם - כשהשיער בשבלול נשבר - אי אפשר לתקן אותו וצריך לפצות עם עזרי שמיעה".
רגע לפני שפונים לעזרי שמיעה, ממליצה ד"ר כהן, לשים לב לנורות האזהרה הקשורות בבעיות שמיעה. ברור שלא צריך להיבהל בכל פעם שהילד שואל "מה?", אבל בהחלט יש מקום לחפש את הסימנים כבר מהשלבים הראשונים לחיים.
"יש סימני דרך", מתארת ד"ר כהן. "למשל, בגיל חצי שנה, גיל שבו התינוקות מתחילים להוציא קולות מלמול. אם הילד לא ממלמל או התחיל למלמל והפסיק, זה דורש בדיקה, כיוון שתינוקות בגיל הזה נהנים לשמוע את הצליל שהם מפיקים".
איתותים נוספים?
"תינוק בגיל ארבעה עד שישה חודשים אמור להפנות את מבטו לצד ממנו מגיע הקול, בעיקר אם קוראים בשמו. בגיל שנה-שנה וחצי הוא אמור לומר לפחות מספר מילים, ובגיל שנתיים מתחיל שלב חיבור המילים להתפתח.
אם זה לא קורה, יש מקום לבדיקה. הורים חייבים להיות עירניים, וככל שיקדימו לבדוק ייטב. היום הרבה יותר קל לעשות בדיקות שמיעה בגיל מוקדם מאשר להתעורר כשהילד בן שלוש ולגלות שהוא לא שומע".
איתור הבעיה מבטיח ברוב המקרים גם פתרון. לילדים הסובלים מליקוי שמיעה עמוק מוצע שתל - כלומר מערכת אלקטרודות שממוקמת בתוך האוזן הפנימית. מדובר בניתוח מורכב ויקר מאוד, אם כי הביטוחים הרפואיים משתתפים בעלויות, ורק 10%-5% מהילדים שסובלים מבעיות שמיעה מתאימים לניתוח מעין זה.
הפתרון הנפוץ יותר הוא מכשיר שמיעה. "תיקון שמיעה הוא עניין מורכב", מסבירה ד"ר כהן. "זה לא ששמים מכשיר שמיעה והכל תקין כמו עם הרכבת משקפיים. לוקח זמן להשתמש במכשיר, להסתגל אליו. בנוסף, בניגוד למשקפיים, ההתייחסות של הסביבה למכשירי שמיעה היא בעייתית. אני משוכנעת שאם להארי פוטר היה מכשיר שמיעה, זה היה משפר את הסטיגמה. כמו שאומרים שצריך לדעת למי להיוולד, צריך גם לדעת מתי.
"בעבר, מכשירי השמיעה היו בסיסיים מאוד ופשוט הגבירו את הווליום. היום, המכשירים המתקדמים הם מעין מחשבים קטנים בתוך האוזן. הם הרבה יותר ידידותיים למשתמש והרבה יותר משוכללים. הם יודעים, לדוגמה, להתמקד בצליל, להבחין מה להגביר ומה להנמיך, בדיוק כמו שמערכת השמיעה הנורמלית מסוגלת לסנן רעשי רקע ולהתמקד בדיבור. מדובר במכשיר לא זול - 6,000-3,000 שקל (כן, שמעתם נכון) ויש השתתפות חלקית של משרד הבריאות.
וכמו כל מכשיר אלקטרוני מתוחכם, גם במכשירי שמיעה יש טרנדים, מותגים, ושכלולים המשתנים ממוצר למוצר. "יש מכשירים דמויי בלו-טות, יש מכשירים לילדים המצוידים בזיכרון ונורה מיוחדת, המאפשרת להורה לראות שהמכשיר פועל. ככל שהמכשיר מתקדם יותר, כך יש לו יותר פונקציות ויתרונות, אבל מכשיר שמיעה בלבד אינו מהווה פתרון לסך הבעיות. כך למשל, בכיתה, המרחק מהמורה עלול להוות בעיה, יש הדים ורעשי רקע חזקים".
אז מה עושים?
"הדרך היחידה להתגבר על רעשי רקע בכיתה היא להעביר את קול המורה ישירות לאוזן הילד. כיום יש לילדים אפשרות להשתמש ב-FM עם מערכת אלחוטית אשר 'מקרבת' את הקול של המורה למרחק מטר. המכשירים בדורנו מסייעים לילדים כבדי שמיעה להרגיש כמו כל אדם אחר".
נא להמתין לטעינת התגובות
