שאלון: האם אני נורמלי?
יועצת הדייטינג מציעה לענות על 6 שאלות כדי לדעת אם משהו דפוק אצלכם ביכולת לתחזק קשר זוגי
אנשים מגיעים אליי עם שני רצונות עיקריים. האחד, לדעת אם באמת משהו דפוק אצלם, והשני הוא לדעת למה. אבל אני גורסת ששתי השאלות האלה לא רעות, אבל הן מחמיצות את העיקר, והוא: מהי בדיוק הבעיה ואיך פותרים אותה.
לרוב, כל מה שנחוץ לנו כדי להבין את הטעויות שאנחנו עושים מונח לפנינו. כדי להבין אם בסדר לנו או לא, אין חובה מיוחדת לגשת אל גן הילדים או לדפוסי הקשר שלנו עם הורינו. לרוב לא נחוצות יותר מחמש השנים האחרונות בשביל לאתר דפוס ולהבין מה לא בסדר כרגע, ואיך אפשר לתקן את זה. כל מה שנחוץ הוא זוג עיניים בוחנות, ונפש שמוכנה ומעוניינת לשאול שאלות קשות.
וזה לא שאני נגד התעסקות בעבר. אבל לעתים קרובות העיסוק בו מריח מרצון לברוח. לברוח מההתמודדות האמיתית, המציאותית, אל התשובות שכולנו מחפשים לשאלת ה"למה?". במקרים מסוימים יש הצדקה לפנות אל העבר, כדי לסייע בהבנת המקור להתנהגויות הנוכחיות.
כל העניין של נבירה יכול להיות אלמנט בעל יכולות ריפוי ממדרגה ראשונה: פצעי ילדות שמעולם לא החלימו דורשים את שלהם, וכשנוגעים בהם ופותחים אותם קיימת אפשרות של זריית אור על ההכרה, שתביא בתורה
לא פעם ראיתי אנשים שנכנסים לתהליך הזה, נוגעים בעברם, מפנימים ערכים, ומצליחים – מתוך החלטה, כמובן - להתגבר על המהמורות בדרך של שינוי ושגשוג. מצד שני, ראיתי גם איך אנשים נתקעים בשלב הסיבתיות לדפיקויות שלהם בצורה שלא מאפשרת שגשוג, אלא רק מאפשרת את התענוג של גירוד הרקמה הצלקתית מפצע שמתחיל להעלות ארוכה, פעם אחר פעם.
ראשית, כדי לענות על שאלת הנורמליות אקדים ואומר כאן: נורמליות היא עניין סטטיסטי. אנשים משום מה חושבים שאם אצל כולם זה ככה אז זה בסדר, ואני יכולה להבין את זה בעיקר בארץ, בחברה שבה מאוד לא משתלם להיות או להיתפס כ"חריג". אבל אני חייבת לכם את ההסבר הבא לפני שאנחנו מתקדמים.
אם יש, נניח, בישראל 6 מיליון יהודים, ואנחנו שואלים מה "נורמלי" לעשות כשנגמר קשר כלשהו, ברור שהתשובה תתפלג ובניגוד למה שכל האינדיבידואליסטים חושבים, לא יהיו 6 מיליון תשובות. מה שיהיה הוא, נניח, 200 אלף תשובות שדומות ל"מוחקים את כל התמונות שלו (שלה) מכל הקבצים שוכחים מכל העניין", מיליון תשובות כמו "סובלים בשקט עד שהכל עובר", איקס תשובות שדומות ל"מתחילים מהר לצאת עם מישהו חדש", ועוד בסגנון "חותכים לו (לה) את הגלגלים שיידע (תדע) מה זה". כך עד שמגיעים ל-6 מיליון בסך הכל.
אז נכון שאנשים אולי אמרו דברים מעט שונים, אבל ככה בודקים נורמה, באופן סטטיסטי. מקבצים את כל מה שדומה לקטגוריות, ואת התשובות שחזרו על עצמן הכי הרבה תמצאו בחלק השמנמן של עקומת הנורמל (הנקראת גם עקומת פעמון וגם עקומת גאוס), ואת התגובות הכי קיצוניות תקבלו מימינה ומשמאלה.
גם קיצוני זה בעיקר סטטיסטי: אלה פשוט תשובות שמעטים נתנו. למשל, כשממשיכים את הדוגמא אם רק 5,000 אנשים יענו "ממשיך הלאה", זו תשובה שאינה קיצונית מבחינת התוכן, אבל כן קיצונית מבחינה סטטיסטית.
ככה שבין אם חשקה נפשכם לדעת אם אתם "נורמליים", ובין אם אתם פשוט רוצים להבין מה דפוק אצלכם ומתי זה התחיל, תוכלו לנסות לענות בצורה כנה על כמה מהשאלות הבאות. מה תעשו עם זה אחר כך? זה כבר עניין של עד כמה רחוק אתם מעוניינים ללכת.
כמובן, הכל תלוי בגיל שלכם, אבל בגדול תמיד כדאי להתחיל את החקירה בגיל העשרה, כשאנשים התחילו לגלות שיש עוד מין ושאפשר לעשות איתו דברים.
כדי להבין איפה אתם על הגרף, תוכלו לענות בכל שלב על כמה שאלות:
1. האם היו לי עניין הדדי /קשרים הדדיים עם בני המין השני (לאו דווקא סקס)?
2. האם הקשרים היו משמעותיים ונמשכו זמן שעולה על חצי שנה?
3. האם בקשרים שהיו לי הרגשתי טוב?
4. האם לפחות ארבעים אחוז מהקשרים נגמרו בצורה סבירה (או שהעניינים גלשו תמיד לדרמות)?
ועוד 2 שאלות בשבילכם –לא סטטיסטיות, אבל כאלה שזורות אור על דפוסים:
5. מהו אחוז הקשרים שהסתיימו הדדית/ ביוזמתכם/ביוזמת הצד השני/ ביוזמתכם אבל לא היה נעים לכם אז הייתם מגעילים עד שגמרו איתכם?
6. האם בדיעבד הסתברו עובדות שלא הייתם ערים להן בקשר (כמו שלא הייתם בקשר בלעדי, או לחילופין בעיות סמים, אלכוהול וכו').
עכשיו, ענו על השאלות הללו לגבי כל תקופה: תיכון, צבא, אוניברסיטה, עבודה וכו'. אל תציצו בסוף, אבל הרעיון הוא כזה: יש איפיונים המאפיינים את רוב האוכלוסייה. אחרי שתענו על שאלות 1-4, תוכלו, בגדול, להבין אם אתם "נורמליים" מבחינת התקדמות הקשרים הרומנטיים שלכם.
אבל התשובות הללו יוכלו להוביל אתכם לשינוי רק אם תהיו מספיק אמיצים כדי לענות בכנות וביושר גם על שאלות 5 ו-6. זה כבר יביא אתכם לגילוי של דפוסים, ופרשנות אישית יותר של כל המושג הסטטיסטי של "נורמליות".
בהצלחה.
והערה: התשובה "כן" על שאלות 1-4 מניבה את התשובות הפופולאריות ביותר והופכות אתכם לנורמלים ואף יותר מכך: יש לתשובת "כן" לארבע השאלות האלה קורלציה גבוהה עם הסיכוי להיות נשוי עד גיל 30.
אסתה ברודצקי קאופמן, אימון אישי לדייטינג ולזוגיות. לשאלות: esta@estacoaching.com
לצפייה במדורים הקודמים של אסתה
נא להמתין לטעינת התגובות
