מה עושים עם ילדה שבוכה על כל דבר?
או עם בן 5 שלא מוכן ללכת לישון בלילה? • הפסיכולוגית עם כל התשובות
בן 5 וארבעה חודשים. הוא לומד בגן חובה ועתיד לעבור לכיתה א' בשנה הבאה. הוא יליד דצמבר והגננת מפקפקת בבשלותו. אני חושש להשאיר אותו עוד שנה בגן שמא תיפגע תדמיתו והוא יאבד את חבריו. מה דעתך?
כדאי שפסיכולוגית הגן תאבחן את הילד ותיצפה בו בנוסף לשיחה איתכם ועם הגננת, כדי להעריך את בשלות בנכם לכיתה א.' כדאי לבדוק את הבשלות בתחומים שונים: בתחום הרגשי - עצמאות, אחריות, יכולת להתמודד עם כישלון ועם תחרות. בתחום החברתי - יכולת לשתף פעולה, לוותר ולהתחשב, ובתחום הנוירולוגי והמוטורי - יכולות ריכוז, שליטה מוטורית עדינה, תיאום עין-יד ותפיסה חזותית.
גם יכולת לתכנן, להתארגן, זיכרון מיידי וזיכרון ארוך טווח הן יכולות חשובות להתמודדות עם מטלות בית הספר. לא כדאי לשלוח ילד לא בשל, שכן הדימוי העצמי שלו ייפגע אם יתקשה להתמודד והוא עלול לא לאהוב את בית הספר גם בעתיד.
מניסיוני, אם ההורים לא רואים הישארות שנה נוספת בגן ככישלון, גם הילד לא יחווה את ההישארות ככזו. חלק לא מבוטל מילידי נובמבר-דצמבר אינם בשלים לכיתה א,' ואם היו מקצים לכך תקציב - רובם היו נשכרים מבדיקה קפדנית של בשלותם. אם יוחלט להשאיר את בנכם, תסבירו לו שהוא עדיין לא בן 6 וכדאי ללכת לכיתה א' בגיל .6
לגבי ההיבט החברתי, ילדים בגיל זה גמישים ביצירת חברויות, מה עוד שבדרך כלל נשארים עוד ילדים יחד איתם מגיל טרום חובה או ילדים אחרים שאינם בשלים. אם הגננת נותנת לילדים הבוגרים תפקיד אחראי ומטלות של בוגרים, ביטחונם מתחזק והדימוי החברתי שלהם משתפר.
בני בן ה-5 משגע אותנו לפני השינה: פיפי, אוכל, נשיקות ומה לא. מה עושים?
לילדים סיבות מגוונות מדוע לא ללכת לישון: השינה היא פרידה, במסגרתה הילד יוצא לבדו למסע השינה. ילדים פוחדים מחלומות מפחידים, ופחדם מפני מפלצות ושדים מתעצם מאוד בחושך. הם רוצים להישאר עם המשפחה בפעילות (טלוויזיה, שיחות, אוכל) ולעיתים רוצים להיות עוד קצת עם ההורה או ההורים שלא פגשו כל היום.
בנוסף לסיבות אלה, התארגנות לשינה דורשת הצבת גבולות, וילדים מנסים לבדוק את הגבולות ההוריים. יש לציין שילדים בגיל 5 צריכים לישון כעשר שעות בלילה, ורוב הילדים הישראלים סובלים מחוסר שעות שינה.
נסו להעריך אילו מהסיבות לסירוב להירדם רלוונטיות לגבי בנכם ונסו לפעול בהתאם למסקנות. עשו מאמץ להודיע מראש כשמתקרב זמן ההליכה לישון, עשו מאמץ שתהיה פעילות רוגעת בבית כדי לא להשכיב ילדים נסערים. גם את עיקרי החינוך הקדימו לשעות אחר הצהריים כדי שילדים לא ילכו לישון רגוזים וכועסים.
נסו לומר בארוחת הערב שאין יותר אוכל אחרי סיום הארוחה, ועימדו בכך. באשר לשתייה - אפשר להציב כוס לילד ליד המיטה כדי שייקח בלי תיווך. גם טקס הקראת סיפור עוזר לקבוע גבולות ברורים, והעיקר, חשוב ששני ההורים יהיו עקביים בהגדרת הפרידה וההליכה לישון ללא משא ומתן.
בתי בת ה-6 מרבה לבכות. היא בוכה כל פעם שמשהו לא נראה לה. אני כועס עליה ואומר לה ללכת לחדרה עד שתפסיק. לפעמים נדמה לי שהיא עושה את זה כי היא יודעת שזה מרגיז אותי. מה דעתך?
ילדים בוכים כשהם פגועים, מפוחדים או מתוסכלים. הבכי הוא דרך לביטוי רגשות, לתקשורת ולפורקן. בינקות, בכי הוא כלי התקשורת המרכזי של התינוק, אך בהמשך ההתפתחות הבכי הוא כלי אחד בנוסף לדרכי תקשורת בוגרות. ילדים בוכים כאשר בכיים משפיע על הסביבה וגורם להם להשיג את מה שרצו, מסב אליהם את תשומת לב המבוגר כאשר אין להם דרך ביטוי טובה יותר, או כאשר בכיים הוא דרך לבטא כוח, כאשר ההורים מתרגזים מהבכי.
אציג כמה דרכי תגובה, ולעיתים כדאי להגיב באופנים מגוונים: לבדוק מה אומרות הדמעות באמצעות משפט כמו "תתרגמי את הדמעות למילים" לבטא אמפתיה - "אני מבין שאת עצובה," להתעלם ללא כעס או הטפת מוסר, או להמשיך לדבר עם הילד למרות הבכי. כמו כן, כדאי לנהל שיחה זמן קצר לאחר שהילד נרגע והבכי אינו עוד על הפרק. אין לתבוע הפסקת הבכי, אין ללעוג לילד ("אתה תינוק") ואין להעניש.
במקביל, אין להיכנע לילד כל אימת שהוא בוכה, מה שמגביר את ההסתברות לבכי בפעמים הבאות. כמו כן, חשוב לשבח ילד על יכולתו לבטא מצוקה ללא בכי, בדברים כגון: "הפעם כעסת ולא בכית. כל הכבוד על זה ששלטת בדמעות". בכל מקרה, אין מקום להעניש ילד שבוכה, כיוון שבכי אינו מעשה שראוי לעונש.
ד"ר עדנה כצנלסון היא פסיכולוגית קלינית, חינוכית והתפתחותית
נא להמתין לטעינת התגובות
