היוגה של התזונה
אחי ואחיותי, הדברים שאני עומד לומר לכם על התזונה הם בעלי חשיבות עליונה. מעט מאוד אנשים יודעים זאת. אפילו לא המשכילים והמפותחים ביותר. אומרם מיכאל איבנהוב מלמד איך אוכלים
נניח שמסיבה זו או אחרת נאלצתם לוותר על אוכל למשך כמה ימים. בסיומו של אותו זמן נחלשתם עד כדי כך שאינכם מסוגלים ללכת, אינכם מסוגלים לבצע את התנועה הקלה ביותר. אם בנקודה זאת מישהו נותן לכם פרוסת לחם או פרי כלשהו, למרות שאתם אולי עשירים כקורח ומאוד משכילים, מנת האוכל הדלה הזאת תהיה שווה בעיניכם יותר מכל חוכמתכם ועושרכם גם יחד. עם הנגיסה הראשונה אתם מתחילים לחוש שהחיוּת שבה אליכם. זה פשוט נפלא כמה מהר זה קורה! הנגיסה הראשונה הזאת מפעילה כל כך הרבה כוחות ומנגנונים שייקח לי חיים שלמים למנות את כולם.
האם אי פעם עצרתם לחשוב על כוחם של היסודות המצויים במזון, או על העובדה שכאשר יש צורך להעמיד אתכם שוב על הרגליים, ארוחה היא תמיד הרבה יותר יעילה מכל מחשבה או רגש או מכל מאמץ של הרצון?
אתם מתייחסים אל המזון כאל דבר חשוב רק ברמת האינסטינקט, ואתם חושבים שאין לו כל חשיבות ברמת החיים השכליים או המודעים, אבל למרות זאת המזון, האוכל, הוא הדבר היחיד שמסוגל להשיב לכם את בריאותכם ואת מרצכם. הודות למזון שאתם אוכלים אתם מסוגלים להמשיך לפעול, לדבר, להרגיש ולחשוב.
אנשי האינסיה (המורים הדגולים של האנושות) הקדישו תמיד חלק נכבד מזמנם לחקר התזונה. הם גילו שהמזון, אשר נוצר תדיר בחוכמה נשגבת בסדנותיו של אלוהים, מכיל יסודות מאגיים-קסומים המסוגלים לא רק לשמר ולחדש את בריאותנו הגופנית והנפשית, אלא גם לגלות לנו נפלאות. אך אם ברצוננו להפיק תועלת מיסודות מאגיים אלה עלינו לדעת קודם כל מה הם התנאים שעלינו למלא מצדנו.
כולם מכירים בעובדה ששאלת המזון עומדת בראש עיסוקיהם של כל אחד ואחת. זוהי הבעיה הראשונה שיש לטפל בה: זוהי הסיבה שבגללה גברים ונשים עובדים בכל יום מימי חייהם. האמת היא שזוהי גם הסיבה שהם אף יוצאים למאבקים: המזון הוא סיבה למלחמות ולמהפכות רבות! אבל הגישה הזאת למזון היא פשוט אינסטינקט משותף לבני-אדם ולחיות. הם עדיין לא הבינו את החשיבות הרוחנית של פעולת האכילה. למען האמת, אין להם כל מושג כיצד לאכול.
הביטו באנשים בשעת הארוחה ותראו שהם קולטים את מזונם באופן מכני, לא-מודע. הם בולעים הכל בלי ללעוס. בראשם ובליבם גועשים רעיונות ורגשות חסרי כל סדר והיגיון, ולעתים קרובות הם אפילו רבים זה עם זה בזמן שהם אוכלים. לכן אין כל פלא שכך הם גורמים לעצמם מיחושים וכאבים גופניים. כל התפקודים שלהם מופרעים, שום דבר כבר אינו מתפקד כראוי, לא העיכול, לא ההפרשות ולא הרחקת הפסולת הרעילה.
אלפי אנשים מביאים על עצמם מחלות בדרך זו ואין להם כל מושג שבעיותיהם נגרמות על ידי הדרך שבה הם אוכלים. צריך רק להתבונן
אתם תוהים, אם כך, כיצד עלינו לאכול? ובכן, אני רוצה לספר לכם כיצד איש איניסיה מתייחס לסוגיית האכילה. מתוך מטרה להעניק לעצמו את התנאים הטובים ביותר כדי לקבל את היסודות שהוכנסו למזון במעבדות הטבע, איש איניסיה מתחיל במדיטציה ובהתכוונות לבורא, הוא אינו משוחח בשעת הסעודה. הוא אוכל בשתיקה.
אל לכם לחשוב שהשתיקה בשעת הסעודה היא סתם מנהג מנזרי. כי החכם, איש האיניסיה, אוכל בשתיקה. הוא לועס את הנגיסה הראשונה שלו במודעות ומאריך בלעיסה ככל האפשר, עד אשר אפילו בלי לבלוע, הכל נעלם. יש חשיבות גדולה ביותר למצב התודעה שלכם בשעת הנגיסה הראשונה, כי הצעד הראשון הוא זה שמפעיל את המנגנון הפנימי. לכן, אתם צריכים להכין את עצמכם מבעוד מועד ולוודא שהתנאים הטובים ביותר מתקיימים. אל תשכחו שההתחלה היא הרגע החשוב ביותר בכל פעולה ומעשה, כי ההתחלה היא זאת שקובעת את אופן הפעולה ומשחררת כוחות שישפיעו במשך כל הפעולה. אם אתם נמצאים במצב תודעה הרמוני בהתחלה, גם המשך הפעולה יהיה הרמוני.
חשוב לאכול לאט וללעוס את המזון היטב כיוון שכידוע לכם זה עוזר לעיכול. אבל קיימת סיבה נוספת והיא שהפה, שהוא האיבר הראשון שמקבל את המזון, הוא המעבדה החשובה ביותר במחזור התזונה, כיוון שהוא הרוחני ביותר. ברמה מעודנת יותר הפה מתפקד למעשה כקיבה אמיתית כאשר הוא סופג את החלקיקים האתריים ואת האנרגיות העדינות והחזקות יותר של המזון, בעוד שהחומרים הגסים יותר נשלחים לקיבה.
בפה יש מתקנים מושלמים ביותר בצורת בלוטות על הלשון ומתחתיה שתפקידן הוא למצות את החלקיקים האתריים מהמזון. כמה פעמים זה קרה לכם, יותר מפעם אחת! הייתם כל כך רעבים, כמעט עד כדי עילפון, ואז התחלתם לאכול... עם הנגיסות הראשונות, הרבה לפני שהמזון התעכל, התחלתם להרגיש יותר טוב ויותר נמרצים. איך זה קורה כל כך מהר? זה קורה הודות לעבודה שמתבצעת בפה, גופכם כבר ספג את האנרגיות ואת היסודות האתריים הדרושים להזנת מערכת העצבים. אפילו לפני שהאוכל מגיע לקיבה, מערכת העצבים כבר ניזונה. אין זה צריך להפתיע אתכם שניתן למצות חלקיקים אתריים מהמזון.
פרי, למשל, מורכב מחומר מוצק, נוזל, גז ואתר. כולם יודעים מה זה חומר מוצק ונוזלי. פחות אנשים שמים לב לניחוח, שהוא כבר חומר מעודן יותר ושייך לתחום האוויר (הגז). בנוגע למימד האתרי של הפרי, שקשור לצבע שלו ובמיוחד לחיים שנמצאים בו, זהו נושא מוזנח לגמרי ולא ידוע. אבל יש לו חשיבות עליונה כיוון שבאמצעות החלקיקים האתריים שבמזונו האדם מזין את גופיו המעודנים.
כיוון שלאדם יש גם גוף גשמי-פיזי וגם גופים אחרים, מעודנים יותר (הגופים האתרי, האסטרלי, המנטלי, הקוזאלי (הסיבתי), הבודהי והאטמי), שבהם שוכנים תפקודיו הנפשיים והרוחניים, נשאלת השאלה כיצד יש להזין את הגופים המעודנים הללו, היות ובשל בורות האדם קורה לעתים קרובות שהם לא מקבלים את המזון הדרוש להם. האדם יודע, פחות או יותר, מה עליו לתת לגופו הגשמי (אני אומר "פחות או יותר" כי רוב האנשים אוכלים בשר המזיק מאוד לבריאותם הגופנית והנפשית-רוחנית), אבל אין לו כל מושג מה עליו לתת לגופיו האחרים: לגוף האתרי (או החיוני), לגוף האסטרלי, (שהוא משכן התחושות והרגשות), לגוף המנטלי, (שהוא מקום השכל), ואפילו ברמות נישאות יותר, לגופי האני העליון שלו.
כפי שהזכרתי קודם, עליכם ללעוס את מזונכם היטב, אבל הלעיסה עוזרת בעיקר לגוף הגשמי. לטובת הגוף האתרי עליכם לנשום נכונה. כפי שהאוויר מגביר את הלהבה (כולכם יודעים שכאשר נושפים על גחלים בוערות נוצרת להבה), כך גם כאשר אתם לוקחים כמה נשימות עמוקות בזמן הארוחה התוצאה תהיה בעירה טובה יותר. אחרי הכל, העיכול, בדומה לנשימה ולחשיבה, הוא עניין של בעירה. ההבדל היחיד ביניהם הוא מידת החום ומידת הטוהר של החומר שבוער בכל מקרה ומקרה. לכן, כשאתם אוכלים עליכם לעשות הפסקה מפעם לפעם כדי לנשום נשימה עמוקה וכך הבעירה המשופרת שתבוא בעקבות זאת תאפשר לגוף האתרי למצות את החלקיקים המעודנים יותר מהמזון. והיות והגוף האתרי נושא את החיות, הזיכרון והתפיסה החושית, תוכלו אך ורק להפיק תועלת מהתפתחותו.
הגוף האסטרלי מזין את הרגשות שהם יסודות של חומר מעודן יותר מהחלקיקים האתריים. אם תעצרו למספר רגעים ותביטו על מזונכם באהבה, או אז יוכל גופכם האסטרלי להפיק ממנו משהו הרבה יותר יקר מהחלקיקים האתריים, וכשהוא ניזון מיסודות אלה הוא מסוגל להדליק בכם רגשות נעלים ביותר: רגשות אהבה לעולם כולו ותחושה עמוקה של אושר, שלווה והרמוניה עם הטבע.
לרוע המזל, בני האדם הולכים ומאבדים את תחושת האחדות עם הטבע: הם כבר לא חשים בהגנה, בדאגה, באהבה ובידידות של הטבע סביבם, של העצים, ההרים והכוכבים. הם נמצאים בחרדה, הם מוטרדים, ואפילו בבית, אפילו כשהם ישנים בלילה, יש להם תחושה מעורפלת של איום. זוהי תחושה סובייקטיבית לחלוטין היות והם לא נמצאים בשום סכנה, אבל משהו בתוכם מתפרק והם כבר לא מרגישים בהגנתה של "אימא טבע" כיוון שגופם האסטרלי לא קיבל את המזון הדרוש לו.
תנו לגופכם האסטרלי את המזון הדרוש לו ואז תזכו לתחושה נפלאה של בריאות ומלאות שתעורר אתכם להפגין נדיבות ורצון טוב, וכאשר צריך לפתור שאלות חשובות, תגלו שאתם מסוגלים לטפל בהם ביד רחבה, פייסנית, בהבנה ובנדיבות.
כדי להזין את גופו המנטלי, המורה הדגול מרכז את תודעתו במזון. הוא אפילו עוצם את עיניו כדי להתרכז חזק יותר. כיוון שהוא רואה במזון גילוי של האלוהות, הוא משתדל ללמוד אותו מכל כיוון: מאין הוא בא, מה הוא מכיל, התכונות והסגולות של סוגי מזון שונים, הישויות שהשתתפו בהכנתו (כי ישויות בלתי נראות עובדות כל הזמן בכל צמח ובכל עץ). כשתודעתו שקועה במחשבות אלה, מזונו מספק לו יסודות העולים אפילו על אלה של הרמה האסטרלית.
בהירות מחשבה והבנה עמוקה של החיים ושל העולם נוצרות בארוחות שמתקיימות בתנאים אלה. כאשר מורה דגול עוזב את השולחן אחרי ארוחה כזאת, כושר ההבנה שלו כה מוגבר, כה זוהר, שהוא מסוגל להתמודד עם המטלות השכליות המאתגרות ביותר.
רוב האנשים חושבים שמספיק לקרוא, ללמוד ולחשוב כדי לפתח יכולות מנטליות. אבל אין זה נכון: למידה והרהור הם הכרחיים אבל אין בהם די. בזמן הארוחה יש להזין גם את הגוף המנטלי כדי שיהיה מסוגל לעמוד במאמץ ממושך ולהתחזק.
חייבים להבין היטב, גופנו האסטרלי וגופנו המנטלי הם הכלים של הרגש והמחשבה, עלינו לתת להם את סוג המזון שהם זקוקים לו, אם ברצוננו להיות מסוגלים למלא את חובותינו בתחום הרגשי והשכלי.
מעל לגופיו האתרי, האסטרלי והמנטלי, יש לאדם גופים אחרים, אפילו רוחניים יותר: הקוזאלי (הסיבתי), הבודהי והאטמי, שהם מקום מושב ההיגיון, הנשמה והרוח, בהתאמה. גם שלושת הגופים הללו זקוקים לתזונה ואתם יכולים לתת להם את המזון הדרוש להם כשאתם מציפים את ליבכם ברגשות הודיה כלפי הבורא. לב מלא תודה (עוד דבר שנעשה יותר ויותר נדיר) יפתח את שערי השמים, והברכות הגדולות ביותר ירדו עליכם משמים כגשם ברכה. כשזה יקרה, הבריאה כולה תתגלה לעיניכם, ואתם תראו, תרגישו ותחיו! ההודיה מסוגלת לשנות חומר גס לאור ולשמחה, ועליכם ללמוד כיצד להשתמש בה.
ברגע שתדעו איך להזין את שלושת הגופים הגבוהים שלכם, החלקיקים המעודנים שאתם מפיקים מהמזון יחולקו לכל גופכם, למוח, למקלעת השמש ולכל שאר האיברים. אז תתחילו להבין שיש לכם צרכים אחרים ואיכות של שמחה מסוג נעלה יותר, וכך כל האפשרויות ייפתחו בפניכם.
בגמר הארוחה אל תעזבו את השולחן ברגע שסיימתם לאכול ואל תחזרו מיד לדיוניכם או לעבודתכם. מאידך גיסא, גם לא טוב לבלות שעה או שעתיים בכורסה או על הספה. אם תשכבו "לנוח", כמו שאומרים, האמת היא שלא תהיו נינוחים, אלא תהיו כבדים וגופכם יהפוך עצל. כשאתם מסיימים לאכול, הישארו בשקט כמה דקות וקחו כמה נשימות עמוקות כדי להשיג חלוקה טובה יותר של אנרגיה בגופכם. אם תעשו זאת, תרגישו רעננים ומוכנים לכל עבודה שהיא.
אין להסתפק בהתחלה טובה לארוחות. אתם גם חייבים לסיים אותן בצורה הטובה ביותר כדי שפעילותכם הבאה תתחיל גם היא ברגל ימין. אל תשכחו אף פעם שלכל פעילות ומעשה יש התחלה וההתחלה הזאת היא רגע המפתח.
המאמר לקוח מתוך "היוגה של התזונה", ספרו בכתובים של המורה אומרם מיכאל איבנהוב, הוצאת פרוזבטה, צרפת.
כאן תמצאו פרסומים יומיומיים של מחשבותיו בעברית. ספרים נוספים של איבנהוב שיצאו לאור בעברית: "עוצמת המחשבה", "לקראת תרבות השמש", "יצירה אמנותית ויצירה רוחנית", "חוקי זהב למען חיי היומיום", "הטבע האנושי והטבע האלוהי", "תרבות חדשה שמשית ואוניברסאלית".
נא להמתין לטעינת התגובות
