פחחח

מתחת לכל הקשקשת האקסטרווגנטית של שגב אקספרס מסתתרות המון יומרות ולא מעט בנאליה. ועדיין לא הגענו לתחפושת של המלצרים. שגיא כהן אכל ובכה

שגיא כהן | 14/3/2008 8:28

כשאתה עובד עם נוער מוכשר, יוצא לך לפעמים להיתקל בצעירים שמנסים להיות מיוחדים עם איזה רינגטון לא שגרתי, עם איזו תלבושת מטורללת או עם איזו מניירת דיבור מקוממת. ילדים שעושים כל מאמץ שבעולם כדי לבלוט.

לפעמים בא לך לקחת ילד כזה הצדה, להסתכל לו בעיניים, ולהגיד לו שגם אם הוא יצבע את עצמו אפור, יעשה קולות של שטיח ויבחר ברינגטון של בטהובן, הוא לא יצליח להיות נדוש. אתה רוצה להגיד לו (או לה, מסיבות עצובות, הדברים האלה נכונים עוד יותר אצל נערות) שהוא חכם, ומקורי, ומיוחד, ואף אחד, אף פעם, לא יתבלבל ויחשוב שהוא סתם.

מסעדת שגב בהרצליה היתה (ומן הסתם עודנה) ההתגלמות המסעדתית של הילד הזה. היא צרחה מיוחדות מאומצת: התפריט היה טרחני, הפיוז'ן מטורלל, העיצוב מוגזם והכלים בלתי אפשריים, ולמרות הכל, המסעדה היתה נהדרת.

מלצרים שנאנסו להתחפש

כי מעבר לכל, האוכל היה כן ומדויק ומאחורי הלהג הסתתרו טעמים חדים, מובהקים ובעיקר, חפים מבנאליות. מנגד, כשאתה עובד עם צעירים קורה גם שאתה נתקל בנער שיש לו את הרינגטון העוד יותר עדכני, ועגיל בגבה, ושרשרת של הארלי באף, וגם אותו בא לך לפעמים לחבק ולהגיד לו שזה בסדר, זה באמת בסדר, מותר להיות בנאלי, וגם לבינוניים יש מקום בעולם.

למרבה הצער, מסעדת שגב אקספרס, החדשה של שגב משה ברמת החי"ל, היא התרגום המסעדתי לסוג הילד הזה. זו מסעדה שהאופן שבו היא משוועת לתשומת לב כמעט מעורר חמלה: העיצוב הבוטה, המלל המוגזם, המים בטעם מסטיק בזוקה, שהם הדבר הראשון שאתה טועם.

ובסך הכל בא לך לקחת את המסעדה לרגע הצדה ולהגיד לה שזה בסדר, זה באמת בסדר, גם לבנאליות יש מקום. ואז פתאום כבר לא בא לך לחמול, מפני ששגב אקספרס חוטאת בחטא אחד חמור: היא מבזה את עובדיה. המלצרים בשגב אקספרס נאלצים ללבוש תחפושת מגוחכת, ששיאה כובע מצחייה מסמורטט.

שאלתי אחדים מהם איך הם מרגישים עם הכובע, כולם ענו אותה תשובה: מגוחכים ומושפלים. שאלתי אם במסעדה יודעים. הם שאלו אם אני יכול להגיד מילה למנהל. הם פוחדים. וזה בעיניי גובל בנבזות. אל תשפיל אנשים שצריכים פרנסה רק בשביל הקטע שלך. אין לזה צורה.

ואפרופו צורה, אי אפשר להתעלם (ברור שאי אפשר להתעלם: בשביל זה עשו את זה, כדי שאי אפשר יהיה להתעלם) מהעיצוב של שגב אקספרס. התחושה הכללית כשאתה במסעדה היא שאתה צופה בקומדיה בשפה שאתה לא מבין. אתה יודע שצריך לצחוק, אתה יודע פחות או יותר איפה לצחוק, אתה רק לא מבין כל כך ממה לצחוק.

עד שאתה מבחין - מעבר לעצים המלאכותיים בכניסה, מעבר למזרקה ולתאורה, מעבר לדבר הזה שעל הקיר - במשהו אלמנטרי: באופן שבו שקע החשמל יושב בקיר. ופתאום אתה מבין ממה לצחוק. כי במסעדה שהשקיעו בה הון עתק בעיצוב, שקע מרובע יושב על חור עגול, פתוח בצדדים, ואף אחד לא חשב לגמור את זה בקצת טיח וסיד.

מה זה, תקופת הצנע?

השקע האומלל הזה הוא מטאפורה נהדרת לאוכל, כי מבחינת הדקורציה האוכל הוא באמת המילה האחרונה. מה אחרונה? הרבה אחרי. אבל בתכלס, זה פסטה עם פטריות, פרגיות בגריל, פילה מוסר ושאר דברים מרמת התחכום של שקע.

וזה, בעיקר לאור הזיכרונות משגב, קצת מאכזב. וכך, "פסטה רדיאטורי ברוטב שמנת עשירה עם פטריות כמהין, שמפיניון, יער, פורצ'יני ופורטובלו" מתגלה כסתם פסטה עם פטריות. טעימה, כמובן, אבל מה כבר יכול להיות רע בפסטה עם פטריות ושמנת?

ו"פילה מוסר עם מלח אטלנטי, פלפל ארבע העונות ברוטב טריאקי עשיר ומיסו 'שרוף' בטאבון" מתגלה כנתח צנום של דג ברוטב שמזכיר את זה שביפן משמש לתיבול צלופחים, ומתאים למוסר השדוף שלנו בערך כמו קימונו. אלה היו מנות סבירות - פסטה בסדר, דג בסדר - אבל הבנאליות שהסתתרה מתחת לכל הקשקשת האקסטרווגנטית היתה קצת קשה מנשוא.

מנות אחרות היו מוצלחות פחות. פיצת ירקות וקשקבל הזכירה קצת את הפיצה מלחם יבש ושרידי רסק עגבניות שמכינים ביום האחרון של מחנה קיץ, ופרגיות עם פלפלים גרוסים, מלח ים, יין מתוק, אגסים סגולים וגבעולי תימין, הזכירה קצת ספרי בישול מתקופת הצנע: אלף ואחת דרכים לבשל בקלה קפואה.

הפרגיות היו צלויות להלל, עסיסיות ובניחוח חריכה נעים, אבל הרוטב המתוק שיצקו עליהן היה מופרך כל כך, שנראה שלמי שעשה את זה כבר נורא נמאס מפרגיות. אז קיבלנו סטייק פרגית בבגדי מעצבים. ואיך אומרים בבוטיקים? לא ישב עליו.

שתי מנות שהתעלו היו דים סאם במילוי שרימפס וסרטנים, שהזכירו את הטעמים החדים ואת הבישול המדויק של מסעדת שגב, ומרק חצילים מתובל באבקת פרחים (בי נשבעתי) שאם מסירים ממנו את אבקת הפרחים דווקא אפשר ליהנות ממנו.

בסך הכל, שגב אקספרס היא מסעדה שהדבר החיובי בה הוא שהיא תובעת מהלקוח לא להיות פסיבי, אלא להתייחס לעיצוב, לתפריט, למקום, לאוכל. הבעיה היא שכשהיא עושה את זה ברצינות ובכוונה, מסתבר שמתחת לכל, מתחת לכל העיצוב והמלל, לכל התחפושות והטררם, מסתתר בסך הכל סטייק פרגית. כן, כן, עוד סטייק פרגית.

שגב אקספרס, הברזל ‭,38‬ רמת החי"ל, תל אביב. טל‭077-4142025 :'

אפשר חשבון?

מרק חציל בלאדי מתובל בשמן זית ואבקת פרחים: 27 שקל

דים סאם במילוי שרימפס וסרטנים עם רוטב סויה, מנגו טרי וצנון: 36 שקל

פיצת ירקות וקשקבל: 48 שקל

פסטת רדיאטורי עם רוטב שמנת עשירה עם חמישה סוגי פטריות: 59 שקל

פרגיות סגולות - פרגיות בגריל עם רוטב יין אדום: 69 שקל

מוסר "שרוף" - פילה מוסר ברוטב מיסו וטריאקי: 79 שקל

מלבי לימוני עם קרם וניל ותותים טריים: 25 שקל

עוגת סולת חמה עם הדרים וגזר: 25 שקל

חטיף שוקולד - אצבע שוקולד בלגי ממולאת אגוזי לוז ונוגט אגוזים: על חשבון הבית

3 סודה קטנה: 33 שקל

טיפ: 50 שקל

סה"כ: 451 שקל