עידן הקרח
איסלנד, מדינה שאין בה ייצור המוני, ממצבת את עצמה כאחת מזירות העיצוב המסקרנות בעולם. אז מה אם עד לא מזמן המילה "עיצוב" לא היתה קיימת בשפה המקומית? בקיצור, קבלו היכרות מקרוב
מאיסלנד, להזכירכם, יצאו למסעם הפתלתול פרופסור לינדברוק, אחיינו אקסל ועוזרם האיסלנדי, האנס, גיבורי ספרו של ז'ול ורן "מסע אל בטן האדמה", ובשנות השישים התאמנו על אדמותיה אסטרונאוטים אמריקנים לקראת הנחיתה על הירח.
אבל היו גם מי שכינו את איסלנד "השער הקפוא לגיהינום", בשל הדמיון בין הנופים הקדומים והפראיים שלה ל"שערי השאול" של דנטה. אגדות פולקלור מקומיות מספרות מצדן על נשמות מתים החולפות במקום בדרכן אל השאול. באופן לא מפתיע, עולם הטבע של איסלנד מוצא את עקבותיו בעבודותיהם של מעצבים צעירים בני המקום.
בדומה לעיצוב הסקנדינבי, העיצוב האיסלנדי משלב בתוכו את הטבעי ואת התעשייתי. גם הוא מתאפיין בחומרים טבעיים, קלי משקל, קווים עדינים וחיבורים פשוטים, אלא שבשונה מהעיצוב הסקנדינבי, לעיצוב האיסלנדי איכויות של יופי אפל השואב את השראתו מתנאי השטח הפראיים.
בתערוכה "Inner Beauty" שנפתחה בסוף חודש ינואר האחרון בגלריה לעיצוב "Toolsgalerie" בפריז (נעילה:16 במרץ) הציגה גודרון גונלוגסדוטיר יחד עם אולפור אומרסון, שותפה בקבוצת העיצוב "Studiobility", מבחר מרשים של עבודות.
אגב, שלא כמו בתרבויות מערביות אחרות באיסלנד אין משתמשים בשמות משפחה. שמות המשפחה מבוססים על השם הפרטי של האם או האב. כך למשל גונלוגסדוטיר היא בתה של גונלוג והמעצב התעשייתי האיסלנדי, הרפנקל בירגיסון, הוא הבן של בירגיר. באופן כזה לארבעה בני משפחה אחת יכולים להיות ארבעה שמות משפחה שונים. כתוצאה מכך ספר הטלפונים של איסלנד מאורגן על פי שמות פרטיים ולא שמות משפחה.
גונלוגסדוטיר, ילידת 1968, למדה עיצוב רהיטים ב-"Reykjavik School of Industry" בין השנים 1994-1991, ובהמשך, בין השנים 2002-2000 אמנות ועיצוב ב-"Akureyri School
את התואר השני היא השלימה באקדמיה לעיצוב של איינדהובן, הולנד בין השנים 2006-2002. עד כה היא פרסמה שלושה ספרי עיצוב ("Pure design" על עיצוב פנים, "Absolute Architectur" על אדריכלות ו-"Places and Spaces" על עיצוב תעשייתי) וזכתה ב-2006 בפרס מעצבת השנה מטעם האקדמיה לעיצוב האיסלנדית. חוץ מעיצוב, היא משמשת כמרצה בכירה באקדמיה לאמנויות של איסלנד.
בתערוכה הציגה גונלוגסדוטיר את "פרח הלבה", סדרת שולחנות עשויים מאבן לבה וולקנית. השולחנות הם חלק מסדרה בשם "היופי הפנימי" שהציגה גודרון כחלק מעבודת הגמר שלה באקדמיה לעיצוב של איינדהובן.
"באיסלנד אנחנו מאמינים שאנשים נסתרים גרים בתוך האבנים", צוטטה בקטלוג המלווה את התערוכה. "אנחנו חיים כשסביבנו המוני אנשים נסתרים. הידיעה הזו מזכירה לנו שאנחנו לא לבד על הפלנטה הזאת".
העיסוק ביופי חבוי אינו זר לרוחה של איסלנד. אגדות עם איסלנדיות מרבות לתאר יצורים קטנים החיים חיים קסומים מתחת לפני השטח. גודרון המודעת היטב לקסמן של אגדות מצטטת אותן שוב ושוב בקטלוג המלווה את התערוכה שלה. בצמוד לשולחנות "פרח הלבה" למשל, כתוב על גבי שלט קטן כי "במהלך הלילה נוהגים הטרולים לנדוד בהרים. כשהשמש מפציעה ומבחינה בהם היא הופכת אותם לאבנים".
אוביקט אחר המושך את תשומת הלב הוא כיסא נדנדה עשוי מלבידי עץ בשם מגמה, שבחלקו הפנימי החלול פרחי עץ ואלומיניום. באמצעות פרחים אלו מבקשת גודרון להעביר ביקורת על האקולוגיה השבירה של איסלנד, ארץ דלילה מעצים, זאת בשל כריתה ארוכת שנים לצורכי הסקה ובנייה.
בשנת 2005, הציגה גונלוגסדוטיר יחד עם שני מעצבים תעשייתים איסלנדים טינה גונארסדוטיר וסיגמונד סיגורג'ונסדוטיר בסופה (היריד לאמנות שימושית ועיצוב תעשייתי המתקיים מדי שנה בניו יורק). בביתן בשם "פרויקט יום שלישי" הציגו השלושה אובייקטים שכולם עשוים מחומרים טבעיים.
את תשומת הלב של המבקרים משכה סדרת שרפרפים בשם "מולי" עשויים כולם מעץ לבנה הצומח פרא באיסלנד. בשל תנאי מזג האוויר הקשים עץ זה אינו צומח לגובה, אלא משתרג לכל עבר כמו שורשים עבים ומפותלים כך שאפשר ליצור ממנו רק אובייקטים קטנים כמו שרפרפים.
לחלק הפנימי של השרפרפים הצמידו המעצבים צמחים האופייניים לאיסלנד מצופים בזהב. גם כאן חבויה אמירה על העדינות והשבירות של עצי איסלנד.
אף גונארסדוטיר הוקסמה מהלבה המכסה את מרבית שטחו של האי. מהחומר הפראי הזה היא יצרה אריחים המשמשים לכיסוי משטחים מחוץ לבית. בדרך כלל פני השטח של סלעי הלבה הם מחוספסים וגסים וקשה מאוד לחצוב דרכם.
לעיתים מתגלים פני שטח שטוחים רחבי ידיים שנראים כמו רצפה של קתדרלה. גונארסדוטיר אילפה את החומר הגס והפראי הזה ויצרה ממנו אבני מדרכה הנראות כמו לבה שקפאה. גונארסדוטיר, ילידת 1968, למדה תואר ראשון באנגליה ב-קולג' לאמנויות ועיצוב שבמערב סורי בין השנים 1992-1988 ותואר שני בדומוס, האקדמיה הנודעת לעיצוב במילאנו ב-1997.
גונארסדוטיר וגונלוגסדוטיר הן שתיים מהמעצבות הבולטות ביותר כיום באיסלנד. האובייקטים שלהן מוצגים בתערוכות העיצוב הנחשבות ביותר בעולם והן זוכות לאזכורים בכתבי העת המובילים לענייני עיצוב.
נכון להיום, מונה תעשיית העיצוב האיסלנדי כאלף מעצבים, ביניהם מעצבים גרפיים, מעצבי מוצר, מעצבים תעשייתיים ואדריכלים. ההיסטוריה של תעשייה זו קצרת ימים. רק לשם ההמחשה, עד שנת 1950 המילה "עיצוב" לא היתה במילון האיסלנדי.
עד אמצע שנות השמונים היה העיצוב האיסלנדי חלק מהעיצוב הסקנדינבי והוא נהנה מהתדמית האיכותית שאפפה את העיצוב הסקנדינבי. אלא שבדיוק מאותה סיבה הוא גם נבלע בתוכו לחלוטין ולא הצליח להצמיח מאפיינים ייחודיים.
בשנת 1985 ייסדה ממשלת איסלנד את "פורום העיצוב האיסלנדי" שתפקידו לקדם את העיצוב האיסלנדי בעולם ולקשור בין מעצבים לבין תעשיינים. בשנת 1999 נוסדה "האקדמיה לאמנויות של איסלנד", ועד לאותה עת למדו איסלנדים עיצוב רהיטים בדנמרק ואדריכלות במוסדות אקדמיים אירופיים ואמריקניים.
כיום אין עדיין ייצור המוני באיסלנד ורוב האובייקטים מיוצרים על ידי אומנים מקומיים בעבודות יד, מה שמבטיח פריטים אקסלוסיביים וחד פעמים. משום שתעשיית העיצוב האיסלנדי עדיין בחיתוליה, היא לוקה בכל תחלואי גיל ההתבגרות האפשריים: היא מלאת אנרגיה, אך היא עדיין נאבקת על אוטונומיה משל עצמה בשדה העיצוב הבינלאומי בכלל ובשדה העיצוב הסקנדינבי בפרט.
אלא שלעובדה שתעשיית העיצוב האיסלנדי היא כל כך צעירה יש גם יתרון אחד בולט: זירת העיצוב הבינלאומית מספחת אליה שחקן לא מוכר ועם זאת מסקרן השואב את השראתו מתרבותו ונופיו הייחודים. ביטוי לכך הוא הבחירה של המעצבים בחומרים ובמוטיבים תרבותיים ובעיקר ביחסים יוצאי הדופן שהם מנהלים עם הטבע סביבם.
נא להמתין לטעינת התגובות
