ליפול אל גן-עדן
איפה נמצאים החופים הכי יפים של תאילנד ולמה לא מסכימים לישראלים להתאכסן בגסט-האוס בבנקוק? "בדרך אל השאנטי" בתאילנד, חלק שני
שני החופים באיזור הם ריילי ביץ' - חוף רחב ויפיפה עם חול לבן ובו בונגלוס יוקרתיים ומסעדות; וטון סאי ביי - חוף יפה, אך קצת פחות יפה מריילי, ובו בונגלוס פשוטים בינות לדקלים וג'ונגל, בעל אווירה שלווה ומגניבה, קצת ג'מייקנית כזאת.
אנחנו בחרנו בטון סאי ובאווירה. אחר הצהריים ירדנו מהמעבורת, הגענו לחוף בסירה, ושמנו פעמינו לעבר הג'ונגל. שוטטנו קצת בין קבוצות הבונגלוס השונות, ומצאנו בונגלו מעץ, פשוט ונעים, עם מרפסת אל תוך הג'ונגל, הצופה על הצוק המרשים ונותנת תחושת שקט ושלווה.
אחרי שהתמקמנו, ירדנו אל החוף והלכנו לאורכו. בדיוק החלה השקיעה. זו היתה אחת השקיעות היפות שראינו בטיול. השמיים נצבעו באדום וכתום עוצמתיים, ויחד עם העננים, הים וכמה איים רחוקים ברקע הכל נראה פשוט נפלא.
למחרת מזג האוויר היה סגרירי. הסתובבנו קצת בטון סאי ונהננו מאווירת המקום, ובהמשך ישבנו באחת המסעדות שעל החוף. טון סאי הוא מפרץ קטן ושליו, בינות לעצי דקלים, ג'ונגל וצוקים מרשימים, ויש בו משהו מאווירת האי הבודד שכה חיפשנו. יש בו מסעדות, כמה מרכולים, מעט חנויות ובונגלוס לרוב, שאינם פוגמים באווירה הרגועה אלא משתלבים בה היטב. אפשר לטייל בטבע, לשבת על החוף, לשחות ואף לעשות טיפוס סלעים מקצועי על הצוק. אפשר בקלות לעבור לחוף ריילי השכן - ברגל או באמצעות סירה.
בצהריים עברנו לחוף ריילי. הים היה בשפל, ופרט לטיפוס על סלעים גדולים פה ושם היה קל לעבור. הסתובבנו קצת בחוף ואחרי כן ישבנו להנאתנו מול
הערבים בטון סאי עברו בנעימים. כל מה שיש לעשות הוא להירגע: הלכנו לאורך החוף, צפינו בצוק המרשים שבלילה מואר ונראה עוצמתי אף יותר, ישבנו במסעדות, דיברנו עם המקומיים החביבים והמצחיקים ועם תיירים, ולקינוח פשוט ישבנו במרפסת הבונגלו בליווי היתושים הרבים, ונהננו מהטבע ומהשקט (יחד זה רומנטי). מקום כייפי, אין מה לומר. בטון סאי היינו שלושה ימים ומאוד נהננו, ואחר כך כבר נאלצנו לחזור ישירות לבנגקוק.
אל בנגקוק הגענו בארבע לפנות בוקר. מסתבר שגם בשעות הללו העיר ערה ופעילה, עד כדי כך שהגסט-האוסים היו מלאים עד אפס מקום. אחרי כשעתיים של שוטטות וחיפושים, כשבינתיים החל לעלות אור יום, מצאנו חדר לשים בו את הראש. נשארנו בגסט-האוס עד למחרת וחיכינו שיתפנה אחד החדרים ב"מיי האוס גסטהאוס", בו שהינו בסיבוב הראשון בבנגקוק. בשתיים עשרה בצהריים, זמן ה"צ'ק אאוט" ברוב הגסט-האוסים בבנגקוק, חיכה לנו חדר חמוד.
במהלך חיפושינו אחר גסט-האוס ראינו מודעה בזו הלשון: "sorry, but we are not accept Israeli". זה היה מוזר לקרוא הצהרה כזו כוללנית נגד הישראלים, ובעצם גם נגדנו. מצד אחד אנחנו מבינים את בעלי המקום, שכן רבים מהישראלים במזרח ובתאילנד בפרט מתנהגים בחוצפה ובברוטליות, ואיכשהו גם בולטים ועושים הרבה רעש (ואוהבים להסתובב בקבוצות). מאידך, זו הצהרה אנטישמית, מכלילה ומעליבה. בגלל כמה ישראלים שעושים רעש כל שאר הישראלים מקוטלגים??
בטיול הארוך הרחק מהבית, פתאום יצא לנו לחשוב על הזהות הישראלית/היהודית שלנו אף יותר מאשר בחיים הרגילים בארץ.
אחת השאלות הראשונות של המקומיים ושל התיירים כאחד היא: "מהיכן אתם?" מאיזו ארץ אתם? לעיתים מצאנו את עצמנו מתלבטים, לשם השעשוע, אם לומר שאנחנו מספרד או מאיטליה, למשל. בד בבד, הרבה גם מזהים או מנחשים לבד את מוצאינו, לרוב בגלל המבטא הישראלי שמסגיר.
גם החגים ושישבת בטיול מורגשים אחרת מאשר בארץ. לעיתים המחוות הקטנות והסמליות, כמו קבלת שבת עם החבר'ה או הדלקת נרות חנוכה בבית חב"ד פתאום משמעותיות וחגיגיות.
המחשבות שעולות מדי פעם בטיול על החיים בארץ מפרספקטיבה רחוקה, מתערבבות במחשבות על הזהות הישראלית. גם השיחות עם מקומיים, מטיילים זרים וישראלים אחרים מעלות את עניין הזהות הישראלית ואת שאלת "איפה אני בישראל".
אנצל כאן את עניין הזהות על מנת לציין לשבח את בית חב"ד בבנגקוק ובכלל את בתי חב"ד במזרח. אכן מדובר ב"בית יהודי" המאפשר למטיילים לקבל את השבת ולציין את חגי ישראל, מאפשר לאכול במסעדה ישראלית כשרה ואף מציע פינת קפה ואינטרנט עם מקלדות בעברית. תודה להם על האפשרות שניתנת למטיילים להרגיש בבית.
בבנגקוק נשארנו הפעם ארבעה ימים לשם סידור עניינים ולשם קבלת הויזה לקמבודיה (לפני שנסענו לאיים השארנו את הדרכונים בסוכנות "המרכז למטייל" והם דאגו לנו בינתיים לויזה קמבודית תמורת 850 באט - המחיר הזול ביותר מבין הסוכנויות בקוואסן). כמובן שנותר לנו זמן גם להסתובב בעיר הגדולה ולגלות ממנה עוד ועוד.
הפעם גילינו את האוטובוסים - דרך נוחה וזולה לסייר בעיר ולהגיע למקומות הרחוקים יותר. בין היתר, ביקרנו בשני קניונים גדולים ופופולריים בבנגקוק: ב-MBK - קניון ענקי, בן לפחות שש קומות, וב"פנטיפ פלזה" - קניון גדול, בן כמה קומות למוצרי צילום, חשמל ואלקטרוניקה. טיילנו גם ברחבי הקוואסן, באיזור אנדרטת הניצחון, בכמה מתחמי "וואטים" (מקדשים) וקצת בצפון העיר.
כמובן שהמשכנו במסורת וחזרנו ל"דוכן שלנו" ולבנות החביבות, לקפה הקר ולמוזלי המסורתיים של הבוקר, ובערב לפתאי, ל"פרייד רייס" ולמיני מאכלים תאילנדים נוספים. בנגקוק היתה מלאה, פעילה ושוקקת כהרגלה.
כשקיבלנו את הויזה לקמבודיה עזבנו את בנגקוק (לבינתיים, שכן עוד נחזור בסוף הטיול). את התיקים הגדולים השארנו למשמורת ב"המרכז למטייל" (אפשר גם ב"קשר" או ב"הבית הירוק") תמורת חמישה באט ליום, ויצאנו חופשיים ממטען ומדאגות להמשך המסע - קמבודיה ולקינוח לאוס.
ואם תרצו לשמוע חוויות מקמבודיה וממקדשי אנגקור המפורסמים, המתינו לשבוע הבא...
נא להמתין לטעינת התגובות
