הרע והנערה
יוני 2000: ענת אדרי, צעירה בת 18, השתזפה לתומה בברכת גורדון ומאז חייה נכנסו לסחרור. עורך הדין ניל לפידוס, 55, צילם אותה כשהיא בביקיני, שלח לה מכתבים עם פרטיה האישיים ואף איים להרוג אותה. שמונה שנים אחרי האובססיה הזו עלתה למשפטן הוותיק ביוקר
גילי איזיקוביץ' ומאור צור
,
22.02.08,
10:39
עורך הדין ניל לפידוס
צילום: זמן תל אביב
מעניין כמה פעמים שחזרה ענת אדרי מבת ים, כיום בת 26 את השתלשלותו של אותו היום לפני יותר משמונה שנים? מעניין כמה פעמים עצרה את הסרט שרץ לה בראש, ספקה כפיים ואמרה לעצמה שרק אם לא הייתה מגיעה לבריכת גורדון בתל אביב, החיים שלה היו נראים לגמרי אחרת?
אם לא הייתה נוהגת כך, כנראה שאדרי הייתה היום אדם שמח יותר והרבה יותר משוחרר. במקום זאת, הצעירה עברה סיוט רק משום שהחליטה ללכת לבריכה, הפכה לאדם שחושש ליצור קשר עם העולם וממעט ליצור קשרים חברתיים או כלל לצאת מהבית.
בחודש האחרון הסתיים השלב הראשון והמכריע בסיוט של אדרי. שני שופטים החליטו להרשיע את ניל לפידוס (לעתים נקרא גם לפידות), עורך דין ונוטריון תושב תל אביב. השופט מרדכי פלד הרשיעו לפני חודש בכך שאיים על אדרי כי יהרוג אותה ובסוף השבוע היתה זו השופטת דניאלה שריזלי שהרשיעה את לפידוס (63), בעבירה של פגיעה בפרטיות. הסיוט של אדרי אמור להגיע בקרוב לסיומו כשתשמע בעוד זמן קצר את העונשים שיוטלו על האיש שהפך את חייה לגיהנום.
רק אז, אולי, תצליח אדרי להמשיך בחייה, לבנות אותם מחדש, תסכים ללמוד איך בוטחים בבני אדם וגם לשמוח. סתם לשמוח בלי לחשוש כל הזמן שחייה נתונים במעקב ומופרעים כל הזמן על ידי מישהו. מישהו, מבוגר ממנה בעשרות שנים, שהחליט שהוא יהיה איתה בקשר, יהיה המחיר גבוה ככל שיהיה. מפחיד? עדיין לא קראתם כלום.
"הבא נעמיד פנים"
המפגש הגורלי בין אדרי ללפידוס, היה מסוג המפגשים האקראיים שכמוהם מכיר כל אחד. זה קרה ביום קיצי אחד של חודש יוני בשנת 2000. אדרי, אז כאמור בת 18, הגיעה מלווה בחברתה א' לבריכת גורדון. למקום הגיע גם עו"ד לפידוס מצויד במצלמה שלדבריו רכש באותו היום וצילם את אדרי שאותה לא הכיר.
"צמוד לשפת הבריכה היו שתי בחורות, אחת שכבה ואחת ישבה...", סיפר לפידוס לשופטת שריזלי. "שאלתי אותן אם אני יכול לצלם אותן. הבחורה ששמה א' אמרה לי 'בטח'. זאת היתה חברתה של המתלוננת. המתלוננת הביטה בה עם סימן שאלה בעיניה, וא' אמרה 'בטח שהוא יכול', הכוונה לצלם. צילמתי אותן 12 תמונות". אדרי, לעומתו, סיפרה כי מעולם לא נתנה את הסכמתה לצילום ואף לרגע לא היתה מודעת לכך כי צילם אותה.
בתום הבילוי פנו אדרי וא' לביתן. גם לפידוס עזב את שטח הבריכה. בימים שאחרי כן, כך עולה מהעדויות, הוא הגיע לבריכת גורדון שוב ופנה לאנשים שונים שהיו בה עם צילומיה של אדרי כדי לברר את שמה וכתובתה. מאמציו, כפי שגילתה אדרי, נשאו פרי. בזכות מכר מהבריכה שסיפק לעורך הדין את שמה, תאריך יום ההולדת שלה ומקום מגוריה. לפידוס מיהר לספר הטלפונים והצליח לאתר את מספר הטלפון בבית הוריה ואת הכתובת המדויקת. כמה ימים אחרי הוא עשה גם מעשה שטלטל את חייה והסיט אותם ממסלולם: הוא השאיר לה מעטפה בתיבת הדואר ובה שתיים מהתמונות שצילם ומכתב.
"ענת, הבה נעמיד פנים שהיום הוא יום הולדתך והתמונות הן מתנת יום הולדת ממני" כתב המשפטן לצעירה, " ברשותי עשר תמונות נוספות. תמונות אלו צולמו בסרט הראשון במצלמה החדשה שלי, בשעה ארבע ורבע אחר הצהריים, ביום שני ה–12 ביוני, בבריכת גורדון, כשהיית שם עם חברתך א'. הייתי מתקשר אלייך לטלפון (כאן מופיע מספר הטלפון של הוריה של אדרי, ג"א), אך אין לי מושג מה גילך. אדם אחד ציין 36, אחר 30, אחר 25, אחר 20, אחר 18, אחר 15 – ואני לא רוצה להסתבך עם קטינות. אני מצטער שלא קניתי לך מתנה יקרה יותר ביום הולדתך: א. לא הכרתי אותך ב. אינך נראית כמו נערה נשואה, אבל אני לא יודע". כאן חתם לפידוס והוסיף הערת סוף: "בעוד חודש ימים אני פותח משרד חדש. אני אחפש פקידה ישרה, הגונה, תרבותית, מנומסת ואינטליגנטית ששפת אמה היא עברית (הכול כמוך). אם את מעוניינת".
לא קשה לדמיין את תחושת הבעתה של אדרי. אדם זר שיגר לביתה תמונות שעליהן לטענתה כלל לא ידעה. הוא ידע את כתובתה ואת שמה, את תאריך יום הולדתה ותיאר בפניה את תכונות אופייה שהיו "מוכרות" לו. לא ממש מרגיע, אבל אם היו לה עדיין תקוות שבכך הסתיימה הסאגה הקצרה הזו, הרי הן התבדו כשלחרדתה, כמה שבועות לאחר מכן נחתה בביתה חבילה גדולה. בתוך גליל הקרטון חיכתה לאדרי "הפתעה" נוספת. גם הפעם צירף לפידוס למכתב ששלח שתי תמונות נוספות שלה מאותו יום בבריכת גורדון, אלא שהוא טרח להגדיל אותן לגודל של פוסטר גדול. ואם אלו לא היו מאיימים מספיק, כמה ימים אחר כך הגיע לתיבת הדואר מכתב שמוען להוריה. "לפני שישה ימים שלחתי חבילה לאדרי, שבתוכה היו שתי תמונות צבעוניות גדולות... בתוך החבילה היה גם מכתב שהעתק ממנו אני מצרף למכתבי זה. החבילה נשלחה בדואר רשום ודואר אקספרס. מאחר ועלה לי 150 שקלים להגדיל את התמונות ומאחר ואני מעוניין לנהל בדיקה ברשות הדואר, אני מעוניין לדעת שהחבילה אכן הגיעה ושאדרי קיבלה אותה. אני מבקש סליחה שלא צלצלתי...", נכתב במכתב.
אדרי באחת התמונות שצולמו בבריכת גורדון צילום: זמן תל אביב
לאן נעלמו המכתבים?
בסתיו שנת 2000, לאחר הפנייה השלישית שנעשתה לאדרי ולהוריה, היא החליטה להתעמת עם לפידוס ולהתקשר אליו.
"היא היתה מנומסת בהתחלה", סיפר לפידוס בעדותו. "היא שאלה אותי: 'אתה באמת עורך דין? אתה רשום אצל הרשויות?', אמרת 'כן'. היא התחילה להיות תוקפנית, דרשה שאני אשלח לה את התמונות תוך עשרה ימים או שבוע אחרת תלך למשטרה. אמרתי: 'איזה משטרה, למה משטרה?', אז היא השתמשה במילים במשמעותן 'פגיעה בפרטיות' או 'התערבות בפרטיות'. לא התווכחתי, לא אמרתי יותר. אני זוכר שהמילים האחרונות שלי היו 'לילה טוב, חלומות פז'".
העדות של אדרי היתה שונה. "התקשרתי אליו בטלפון וביקשתי ממנו לתת לי את כל התמונות ושאלתי אותו מה הוא רוצה", סיפרה בבית המשפט, "הוא אמר שייתן לי את התמונות רק אם ניפגש לבד באפרופו. לא הלכתי לפגוש אותו, הכול נאמר במכתבים כמה אני יפה וכמה אני נחמדה ושהוא רוצה שאני אהיה הפקידה שלו".
אחרי אותה שיחה החליטה אדרי לפנות למשטרה ולספר על המכתבים שהגיעו לביתה ועל התמונות. לחוקרים היא אף סיפרה כי לאחד המכתבים צירף לפידוס כמה תמונות עדכניות שלו ותמונות מצעירותו. על פי התמונות האלו, היא מסרה בתלונתה, הצליחה לזהותו גם כאשר הגיע לכאורה למקום עבודתה במרכז תל אביב.
בבית המשפט תיארה אדרי את תחושותיה, בטרם התקשרה להתעמת עם לפידוס ולפני שפנתה למשטרה: "בטלפון דיברתי איתו בסך הכול שלוש פעמים כשזה הגיע למצב של די, אני לא יכולה, אני רוצה להוציא את הפחד הזה. נאלצתי כל פעם כשאני יוצאת מהבית להיות מלווה על ידי אדם כי אני מפחדת. אני מרגישה שכל הזמן יש מישהו שיודע עליי הכול. אין לי מושג איך האדם ששמו ניל לפידות הגיע אליי ויודע עליי הכול, כולל יום ההולדת שלי, כולל מתי אני מתגייסת, איפה גרים הוריי, כולל מספר הטלפון של הוריי".
כדאי לציין שלטענת אדרי, לאורך השנים היא קיבלה מלפידוס עשרות מכתבים מטרידים ושיחות טלפון שהותירו אותה חסרת אונים ומרוטת עצבים. בכל פעם, כך היא סיפרה, שהצטברו בידיה כמה מכתבים, היא ניגשה למשטרה והגישה תלונה נוספת נגדו. עם זאת בידי המשטרה היו רק מכתבים ספורים. בית המשפט אפילו הורה למשטרה לשוב ולחפש את תיקי התלונה שייתכן ונעלמו כאשר שונתה שיטת התיוק במשטרה, אך כאלו, למרות מספרי תיקים שמסרה הצעירה, לא אותרו.
זמן קצר אחרי שיחת הטלפון בין השניים והתלונה הראשונה שהוגשה על ידה במשטרה, זומן לפידוס לחקירה. לטענתו, מרגע זה ועד לשנת 2002, לא יצר עם אדרי קשר כלשהו. בעוד היא מתארת כיצד המשיכה לקבל ממנו מכתבים וברכות ליום הולדתה. לפידוס גם הכחיש כי עקב אחריה או הופיע בסמוך למקום עבודתה. אדרי סיפרה כי התחלחלה ממש לאחר ששכן סיפר לה על אדם מבוגר ששאל עליה. גם טענה זו הוכחשה בהתחלה, עד שבעדותו סיפר לפידוס בעצמו על מקרה שהתרחש בזמן שאדרי הייתה כבר חיילת. כאשר היה בדרכו לראשון לציון, סיפר בעדותו, הסתכל במפת הרחובות של העיר בת ים והלך לבית הוריה. מאחר ולא מצא בבניין דלת הנושאת את שם משפחתה של אדרי, שאל ילד לדירת המשפחה ולאחר מכן שלשל מכתב נוסף לתיבת הדואר.
"כשהייתי חיילת", סיפרה אדרי בעדותה בבית המשפט, "הגיעה אחת מההטרדות שלו... הוא הגיע אליי לבית. שכן שלי אמר לי שבן אדם מבוגר חיפש אותי. באותו יום היה לי מכתב נוסף בתיבת הדואר מניל לפידות (...) קיבלתי כל כך הרבה מכתבים שאני לא זוכרת כל מכתב. כל מכתב שהגיע מסרתי למשטרה. אני כבר לא גרה בבית הוריי. אני מפחדת מאוד. הוריי גם מחביאים ממני מכתבים בגלל שאני פוחדת. הם יודעים שבזמן שמגיע מכתב אני מסתגרת".
בתחילת קיץ 2002 נסגר תיק החקירה נגד לפידוס. ביוני אותה שנה החליט לפידוס שאפשר לחדש עימה את "הקשר". לאחר שמצא אצלו את התמונות שלה, כך אמר, ניסה לברר האם אדרי תהיה מעוניינת לקבלן ושלח אליה מכתב נוסף. אדרי לא חיכתה ופנתה למשטרה. התיק נגד לפידוס נפתח שוב. הפםע הובילה החקירה להגשתו של כתב אישום.
''את הקול שלו זיהיתי מיד''. לפידוס צילום: איור: אלית אבני
מכתב ארוך לשופטת
מתחילת הפרשה התנהלותו של לפידוס מעוררת שאלות ותהיות רבות.
מתוך חקירתו של לפידוס על ידי התובע:
בהתחלה שלחת את התמונות הקטנות. איזה תגובה קיבלת אחרי ששלחת את התמונות האלו?
"שום תגובה".
מה זה גרם לך לעשות?
"היא הלכה למשטרה, אולי פעם ראשונה".
ואז שלחת לה את הפוסטרים.
"אני לא שלחתי לה, אתם עשיתם את התמונות האלה".
אני עשיתי את התמונות האלה?
"אולי. איפה עשית את זה?"
אני שואל אותך איפה אתה עשית את זה?
"זו היתה תמונה קטנה".
שהגדלת אותה.
"אני לא הגדלתי שום דבר".
אתה משקר כרגע כי במכתב ששלחת להורים של המתלוננת כתבת שהגדלת.
"אני לא כתבתי את המכתב הזה. אני לא הדפסתי".
מי הדפיס את זה?
"כתבנית".
אתה הכתבת לכתבנית?
"כן".
ראוי לציין כי התובע לא נגרר לאמירות קשות של לפידוס נגדו כשהוא מכנה אותו בעת החקירה "מפגר" ו"אדיוט". צעדיו של לפידוס מגיעים לקיצוניות נוספת כשהחליט לכתוב מכתב בן שבעה עמודים בשפה האנגלית שמוען לשופטת שריזלי. את המכתב שלח לפידוס בפקס וציין בו בין היתר כי שלח מכתב נוסף אל אדרי (מכתב שלא הוגש לבית המשפט), בו כתב "תבואי לבקר אותי באבו כביר". השופטת שריזלי העדיפה שלא להתייחס כלל למכתב.
ובחזרה לחקירתו של לפידוס בבית המשפט על ידי התובע. גם הקטע הבא מעורר שאלות רבות בנוגע להתנהלותו של לפידוס:
למה אחרי שיחת הטלפון (הראשונה, אותה יזמה אדרי, ג"א, מ"צ) לא שלחת בתוך מעטפה את התמונות שלה וזהו?
"אני לא אוהב איומים".
אחרי שיחת הטלפון של אדרי, למה לא הכנסת את כל התמונות למעטפה, וככה יהיה לך שקט?
"היא איימה עליי ואני לא אוהב איומים. אני הרגשתי מאוים. בחיים שלי לא הייתי במשטרה".
אתה הבנת מהחקירה שהמתלוננת מרגישה מוטרדת?
"לא חשבתי על זה בכלל. אני מקבל את זה שהבטחתי לא להטריד אותה יותר ולא הייתי איתה בקשר עד 2002 כשהודיעו לי שסגרו את התיק".
אתה עורך דין, איך הבנת שמסגירת התיק יש לך רשות לדבר איתה?
"השוטרת אמרה שאיסור הקשר זה לתקופה קצרה".
אני אומר לך שמהחקירה שלך הבנת שהמתלוננת מפחדת ממך והיא לא רוצה איתך קשר, וזה מה שהיא אומרת, אז למה אחרי שנת 2002 אחרי סגירת התיק, אתה שולח לה מכתב?
"כדי להגיד לה אם היא רוצה את התמונות".
אתה גם שלחת לה כי אתה אוהב להתכתב איתה, ושלחת לה עותק הבקשה שלך לסגירת התיק.
"אני לא זוכר ששלחתי לה, אני רק זוכר ששלחתי מכתב לפרקליטות. אני לא זוכר אם שלחתי מכתב למתלוננת, מי אומר ששלחתי לה את זה?".
אני אומר לך שגם שלחת לה את זה.
"חל שינוי".
האם שלחת או לא שלחת לאדרי מכתב על סגירת התיק?
"אני לא זוכר".
אדרי. חייה הפכו לסיוט מתמשך צילום: זמן תל אביב
זה קול הסיפור
עו"ד ניל לפידוס עלה לישראל מאנגליה לפני כ-20 שנה. המבטא האנגלו-סקסי השגור בפיו מעיד על מוצאו. בארץ הוסמך כעו"ד בשנת 1980 והתמחה במשרדו היוקרתי של עו"ד גד נשיץ. מאז כאמור, הספיק לפתוח משרד עצמאי בשכונת מגוריו – רמת אביב ג'. לפני כ–15 שנה נפגע לפידוס בתאונת דרכים קשה שכתוצאה ממנה הפך נכה ומיתרי הקול שלו נפגעו קשה. עד היום נשאר קלו של לפידוס צרוד מאוד וייחודי. כלומר, לא קשה לזהותו. נושא קולו של לפידוס עקרוני משום שבתחילת 2005, התלוננה אדרי במשטרה כי לפידוס, בשיחות שעשה למכשיר הטלפון הנייד שלה, איים להרוג אותה. גם במקרה זה הוגש נגדו כתב אישום. בדיונים שהתקיימו באולמו של שופט השלום מרדכי פלד סיפרה אדרי כי לא התקשתה לזהות את קולו משום שכבר שוחחה איתו בעבר ואף נפגשה עימו.
השופט פלד האמין לאדרי שסיפרה באולמו "כמה ימים לפני כן היה משפט אצל השופטת שריזלי. החלו לי הטרדות ביום האירוע משעות הצהריים. כל מיני מילים בטלפון ובטלפון אחד לפני האחרון הכרתי את קול הנאשם שבו הוא איים לרצוח אותי. הוא אמר לי שהוא יהרוג אותי (...) היו לי המון טלפונים באותו יום של ניתוקים ולאחר מכן כל מיני מילים גסות. את הקול שלו זיהיתי מיד כשהוא אמר לי שהוא יהרוג אותי. זיהיתי משום שההטרדות שלו בעבר, כי זה חקוק בזכרוני. יש לו קול צרוד ונשימות עמוקות בטלפון. השיחות שעליהן אני מדברת היו משני אנשים שונים, היה מקול צעיר ומקול מבוגר. לגבי שיחות אלו שאני טוענת שזיהיתי את הנאשם הוא אמר לי שהוא ירצח אותי".
קולו של לפידוס מוסיף לטרוד את מנוחתה של אדרי עד היום. הצעירה סירבה להתחיל במתן העדות בבית המשפט כל עוד לפידוס ישב באולם הדיונים
"אני לא יכולה להעיד כשהוא נמצא פה", טענה וסובבה את פניה לצד. "הנוכחות שלו מלחיצה אותי". בהזדמנות נוספת, בדיון שהתקיים לפני כשנתיים, זמן קצר לפני יום הולדתה, חזרה אדרי וסיפרה על התחושות הקשות שלפידוס עורר בה. אז גם סיפרה על מכתב נוסף שקיבלה ממנו לטענתה. במכתב, שנוסף לתיק כמוצג, למרות שלא נכלל לבסוף בחומר הראיות (לפידוס הכחיש שחיבר את המכתב והתביעה לא שלחה אותו לבדיקת גרפולוג) כתב לכאורה לפידוס לרגל יום הולדתה המתקרב של אדרי, על נסיעתו הקרובה לחו"ל והציע לה לכאורה להצטרף אליו "בתור ידידה". לפידוס כאמור הכחיש כל קשר למכתב הזה.
נכון לרגע זה מצויה מסכת ההתקשרות העקשנית בין לפידוס לאדרי תחת עינו הבוחנת של בית המשפט. לאחר כשמונה שנים של מכתבים, תמונות ושיחות טלפון קבעה בשבוע שעבר השופט שריזלי כי לפידוס עבר על החוק ופגע בפרטיותה של אדרי. בחודש שעבר קבע השופט מרדכי פלד כי הוא מאמין לאדרי ושעורך הדין הוותיק אכן איים להרוג אותה. בקרוב ייגזר דינו בשתי הפרשות, ואז, אולי רק אז, תוכלי אדרי לנשום לרווחה.
"אדרי משקרת"
עו"ד ניל לפידוס מסר בתגובה לדברים: "תיאור האירועים שלי ממנו לא סטיתי ולו במעט לאורך כל עדותי הינו כדלקמן: בשנת 2000 רכשתי מצלמה והגעתי עימה לבריכת גורדון שם צילמתי מספר נוכחים, ביניהם גם את עו"ד צבי לידסקי המנוח, מציל הבריכה והמתלוננת. לאחר שפיתחתי את התמונות בהגדלה שלחתי למתלוננת את תמונותיה. המתלוננת הגיבה בצורה חשדנית כלפיי ופנתה למשטרה. כשנתיים לאחר חקירת האירוע (2002) החליטה המשטרה לסגור את התיק כנגדי. בעקבות סגירת התיק שלחתי למתלוננת מכתב ובו יידעתי אותה על סגירת התיק וכתבתי לה שאם ברצונה לקבל את התמונות שנותרו בידיי – היא מוזמנת לקבלן, אפילו בנוכחות הוריה. לצערי, המתלוננת שוב פנתה למשטרה והגישה תלונה שקרית אשר בעקבותיה הוגש נגדי לראשונה בחיי כתב אישום.
"אני דוחה את הקביעה של בית המשפט. אני מעולם לא התקשרתי לגברת הזו ולמעט מה שציינתי – לא עשיתי כלפיה דבר וחצי דבר. צר לי שבית המשפט האמין לעדה ששיקרה פעם אחר פעם בבית המשפט. המתלוננת הציגה מכתב שקרי בפני בית המשפט שכביכול שלחתי אליה לאחרונה. בית המשפט התעלם מכך. המתלוננת שיקרה וטענה שהגישה נגדי עשרות תלונות, ולאחר שהדברים נבדקו – הוכח שהדברים שקריים. לצערי, בית המשפט לא ייחס לכך חשיבות רבה וגרם לי עוול.
"אני עומד ואעמוד על חפותי ואעשה כל שביכולתי להוכיח שבית המשפט הוטעה וטעה. התיק הזה שהחל בצילום תמים שלי לפני כשמונה שנים גרם לי לנזקים קשים ולאחר שאגיש ערעור, וכולי תקווה שיתקבל ואזוכה, אשקול להגיש תביעה להשבת הנזקים הכבדים שנגרמו לי".
עו"ד מוטי לוי ועו"ד אלעד גויגולד, באי כוחו של לפידוס: "ההליך עדיין לא הסתיים. בשלב זה אנחנו לא רואים לנכון להגיב, אך נאמר כי מרשנו הודיענו כי ברצונו לערער על הקביעה כי נמצא אשם בפרשה העגומה הזו".
שלח כתבה לחבר
כתוב לעורך
הדפס כתבה
שמור במזוודה
הוסף תגובה
יום שלישי ט”ו באייר תשס”ח
