המקום בו נולד הבודהיזם
בבודגאיה שבצפון הודו חווה בודהה את ההארה הראשונה שלו. כיום מושך המקום אינספור מאמינים ותיירים, שרוצים לתרגל מדיטציה ולספוג קצת קדושה
על פי המיתולוגיה, שש שנים אחרי שעזב את חייו הנוחים בחיק משפחתו, הגיע הנסיך גאוטַמַה סידְהַתַא לכפר קטן ושליו במישורים של צפון-מזרח הודו. בחיפושיו הממושכים אחר מזור לסבל בעולם הספיק להתלוות לטובי המורים הרוחניים של זמנו ולהעמיק בתורתם, אך לא מצא את האמת אליה השתוקק.
סמוך לנהר הנירג'רה, במקום בו שוכנת כיום העיירה בודגאיה (Bodhgaya) התיישב תחת עץ פיקוס גדול ונדר כי לא יקום עד שימצא תשובה. הוא שקע במדיטציה עמוקה במשך ששה ימים, ובבוקר היום השביעי, ביום הולדתו ה-35, הגיע להבנה הרוחנית המוחלטת והפך לבודהה.
בודגאיה, המצויה במרכז ביהאר של היום - אחת המדינות העניות והצפופות בהודו - הפכה לאתר החשוב ביותר עבור בודהיסטים מכל רחבי העולם. נזירים, סקרנים ומי שמבקשים ללמוד על דרכו של הבודהה או לתרגל מדיטציה נוהרים לכאן בכל ימות השנה ומבקשים לזכות במעט מקדושת המקום.
במוקד העיירה השלווה ניצב מקדש המהבודי (Mahabodhi) שנבנה סמוך לעץ הפיקוס תחתיו ישב הבודהה. המקדש המקורי נבנה במאה ה-3 לפנה"ס על ידי הקיסר אשוקה ששפך דם רב במסעות הכיבוש המפוארים שלו, עד שאימץ את דרך הבודהה והפיץ אותה ברחבי ממלכתו. במקום בו ישב הבודהה הקים הקיסר את "כס היהלום", ממנו נותר לוח אבן המסמל את המקום בו התרחשה ההארה.
העץ הנטוע כיום בחצר המקדש הוא צאצא ישיר של העץ המקורי. כשהעץ הוותיק נטה למות, הובא נצר שלו, שנשתל במקומו
בתוך המבנה המרשים של המקדש ניצב פסל של הבודהה בתנוחת ה"קריאת הטבע לעדות" (Bhumisparsa Mudra), בה יד ימינו נוגעת בקרקע. האגדה מספרת כי כששקע סידהתא במדיטציה תחת העץ, ניסה מַארַה, מלך השדים, להסית אותו מחיפושו אחר האמת. הוא שלח אליו את שלושת בנותיו, שהתגלו בפניו במסכת של אשליות ופיתויים, אך הנסיך הנחוש גייס את כל תעצומות נפשו ויכל להן. בלי לנוע ממקומו הוא שלח את ידו לאדמה כדי להזמין את הטבע להיות עד למאבק ולניצחון רוחו.
אווירה של קסם אמיתי אופפת את מתחם המקדש, הגדוש במשך כל היום במבקרים. בשעות בין הערביים, כשהשמיים נצבעים בגוונים אדמדמים, מתמלאת הרחבה שתחת עץ המהבודי במאמינים, במתפללים ובמתרגלי מדיטציה. על פי האמונה, מי שנושר עליו עלה מעץ המהבודי יזכה למזל ולברכה. קשה להחמיץ את המבטים הנכספים שתולים המאמינים בעלים הנעים ברוח, ואת דריכותם לקראת הרגע בו אחד מהם יאבד אחיזה ויפול מטה.
בחודשי החורף - בין אוקטובר למרץ, כשמזג האוויר נוח ויבש, גודשים אינספור עולי רגל את העיירה הקטנה שהופכת לשוקקת ומלאת חיים. אז גם מתעוררים השווקים המקומיים המציעים מיני מזון ומשקה, אביזרי פולחן, מזכרות, בגדים ושמיכות.
בתקופה זאת מגיעים מצפון-מערב המדינה גולים טיבטים רבים המתגוררים בדרמסאללה ובמקלאוד גאנג' הסמוכה, ובחודש דצמבר נוהג גם מנהיגם הרוחני, הדלאמי לאמה, לשהות במקום. עטופים בגלימות במגוון צבעים, מתפללים זה לצד זה בודהיסטים מכל העולם, מניחים מנחות, חגים סביב המקדש תוך שינון מנטרות ושוקעים במדיטציה תחת העץ המפורסם.
במרחבים המוריקים של מתחם המקדש נבנו ברבות השנים סטוּפּוֹת (מבנים מקודשים) רבות - חלקן מציינות שלבים רוחניים שעבר הבודהה בהיותו במקום, וחלקן נבנו על עולי רגל ומאמינים. בחלקו הדרומי של המתחם נמצאת "בריכת הלוטוס", סמוך אליה שקע הבודהה במדיטציה בשבוע השישי שלאחר ההארה. לא רחוק משם הוקם פארק מדיטציה יפהפה עם כרי דשא נרחבים, בקתות מבודדות, שבילים המתפתלים בתוך צמחייה עשירה והרבה רוגע ושלווה.
בשל חשיבותה ומרכזיותה של בודגאיה, הקימה בה כמעט כל מדינה בודהיסטית "שגרירות" בדמות מקדש בעל אפיוניים מקומיים - החל מבוטהן ומיאנמר, דרך תאילנד, יפן, ויאטנם ובנגלדש. שיטוט ברחבי העיירה הקטנה מאפשר להתוודע למגוון מרתק של סגנונות בנייה ודרכי פולחן, מוזיקה, שפות וצבעים. בסוף שנות השמונים חנך הדלאמי לאמה פסל בסגנון יפני של הבודהה, המתנשא לגובה של 25 מטר בחלקה הדרומי של העיירה. מסביב מציעים עשרות מרכזי לימוד שפע של קורסים בבודהיזם - החל מהיכרות ראשונית ועד לשיעורים מתקדמים ומסגרות שונות למדיטציה.
סיפורים רבים מוקדשים לימי הסיגופים של הנסיך שהפך לבודהה, אשר נע לאורך עמק הגנגס, העמיק בידע רוחני והעמיד את גופו בתעניות. באותה התקופה הפך גופו לשדוף ונוקשה, אך חרף ייסורי הגוף לא הצליח להשיג את השחרור המיוחל.
על פי האגדה, כשהגיעו סידהתא ומלוויו לאזור בו שוכנת כיום בודגאיה, פגשו שם נערה צעירה מן הכפר הסמוך בשם סוג'אטה, שהעניקה לנסיך הכחוש והחלש קערה מלאה בדייסת אורז. סידהתא אכל מן הדייסה שחיזקה את גופו העייף. מלוויו, שבמשך שנים העריצו את דרך התענית בה בחר, חשו נבגדים והחליטו לעזוב אותו ולצאת לדרכם.
סידהרתא ירד לבדו ליער אורוולה (Uruvela), לגדתו המזרחית של הנהר, שם שהה זמן קצר עד שהמשיך בדרכו ומצא את עץ הפיקוס תחתיו נפקחו עיניו. בכפר הקטן סנאניגאמה (Senanigama), שם התגוררה סוג'אטה, בנו מוקיריו של הבודהה מקדש לכבודה. בין עצים המצלים על חצר עם מאגר מים קטן, מתארים פסלים וציורים את הרגע בו הגישה הנערה מזון לאיש שזמן קצר לאחר מכן יהפוך לאחת הדמויות המשפיעות בעולם.
כעשרה ק"מ מצפון לשם, בדרך העוברת בכפרים זעירים עם בתי חומר וקש, מתבלטים הרי הדוּנְגְרַה. עשרות מדרגות אבן מובילות לפסגה, שם שהו סידהתא ואנשיו במערות החצובות בצלע ההר. בתוך אחת מהן ניצב מזה מאות שנים פסל ייחודי של הבודהה בדמות שלד, כפי שהגיע לאזור בתום ימים ארוכים של צום.
שנים ארוכות הקדיש הבודהה להפצת האמיתות אליהן הגיע. הוא נע ונד ברחבי הודו, מלווה במחפשי דרך ובמאמינים שייחלו להשתחרר מכבלי הסבל שמזמן העולם. מיום ההארה ועד למותו - 45 שנים בדיוק - העביר דרשות ושיעורים רבים, שהיוו את הבסיס למורשת שהמשיכה לפעפע ברחבי היבשת ומחוצה לה. אינספור אתרים ומקדשים נבנו במקומות בהם ביקר, מסמנים את דרכו ואת משנתו בתוך היסטוריה רוויית תהפוכות.
בעיירה נלנדה (Nalanda), כ-60 ק"מ מבודגאיה, הוקמה במאה ה-5 לפנה"ס אוניברסיטה בודהיסטית, הנחשבת למוסד האקדמי הראשון בעולם. שנים לפני שהוקמו האקדמיות של יוון העתיקה, הביאה הודו הרחוקה את הבשורה, עם המוסד המפואר שפעל עד למאה ה-12. איש ההגות הסיני יאן טסאנג (Xuan Tsang) ביקר במקום ותיאר בכתביו את הארכיטקטורה המרשימה של המבנים ואת האווירה ששררה בין כתליהם. על פי עדותו, באותם ימים היו במקום כ-10,000 מורים ותלמידים, שהגיעו מכל רחבי העולם הבודהיסטי.
שיטוט נינוח במדשאות המטופחות שמסביב לשרידי המבנים מאפשר לספוג את האווירה של ימים עברו ולדמיין את המקום שוקק חיים ודעת. בין היכלי הלימוד והקדושה ניתן כמעט לראות את התלמידים הצעירים צועדים בגלימותיהם ואת הנזירים הקשישים בפניהם הזורחות. ובסופו של יום, כשקרן שמש אחרונה מאירה על קיר מקדש, נדמה שהיא מבקשת להזכיר אמת אחת פשוטה - הכל חולף ומשתנה, מתהווה ונעלם.
הכתבה תתפרסם גם באתר פאספרתור.
נא להמתין לטעינת התגובות
