יצא מהמזוודה
אלי לוק, בנו של המרגל מרדכי לוק ("האיש במזוודה") נעצר בחשד כי גם הוא, כמו אביו בזמנו, יצר קשר עם גורמים עוינים. כשתיק החקירה נסגר יצא למלחמה בכלי התקשורת כדי לטהר את שמו.בינתיים הוא רושם רק ניצחונות. אף אחד לא יכול להבין איזה נזק גורם פרסום שגוי למשפחות שלמות, הוא אומר בריאיון נדיר
גילי איזיקוביץ
,
07.01.08,
12:56
הדפיקות על הדלת של אלי לוק באמצע הלילה של ה-24 נובמבר 2002, הפתיעו אותו מאוד. אלה לא היו נקישות קלות ומהוססות אלא דפיקות שאיימו לעקור את הדלת ממקומה. בלשי משטרת רחובות, מתברר, לא הגיעו אליו באותו לילה עם כפפות של משי. מי מהשכנים של משפחת לוק בקריית עקרון שלא התעורר כשנשמעו הדפיקות הרמות, קפץ ממיטתו כשלוק, אשתו וילדיו, עמדו המומים ברחוב, מוקפים שוטרים. השכנים ראו איך הם פותחים את הטנדר שלו שחנה בקרבת מקום. בארגז המטען נמצאה חבילה תפוחה, מלאה כרטיסי אשראי, תעודות זהות ואישורים צבאיים. לוק (51) נכבל מיד באזיקים בידיו וברגליו, מבולבל עדיין משינה הוא נראה כמי שלא מצליח להבין מה קורה. אחר כך הוא נלקח למשרדי החקירות.
לוק הוא בנו של מרדכי לוק, מי שזכה לכינוי "האיש במזוודה", ולא היה בנמצא כלי תקשורת אחד שלא עשה את החיבור המתבקש. "שושלת של בוגדים", צעקו הכותרות. "התפוח לא נפל רחוק מהעץ", הציעה כותרת אחרת. מהדורות החדשות נפתחו באותו יום בדיווחים בקול דרמטי על ה"חשד לסיוע לארגוני טרור" - החשד בגינו נעצר לוק. מפקד תחנת משטרת רחובות הציג לראווה את השלל. "מי יודע מה היה קורה אם כל זה היה מגיע לידיים עוינות", צקצקו הלשונות.
אלא שהפרשה לא האריכה ימים. מהרגע שנעצר לוק - אז בעל חברה לציוד כבד לעבודות עפר - הוא התעקש שאין לו מושג במה מדובר. הוא אינו יודע להסביר מאין הגיעה אל הטנדר שלו החבילה הזו, ואין שום קשר לארגוני טרור. זמן קצר לאחר מכן קיבלה הטענה שלו חיזוק רציני. רעייתו של לוק הצליחה להקליט שיחה בינה ובין אדם שסיפר כי הוא הטמין את החבילה המפלילה ברכב הטנדר כחלק מסכסוך עסקי בו היה מעורב בעלה. לוק שוחרר. כמה חודשים אחר כך הוחלט לסגור את התיק נגדו. הפרשה, לפחות על פניו, הסתיימה.
ייתכן שהסיפור אינו נשמע מוכר במיוחד. בכל זאת, יותר מחמש שנים חלפו מאז, אלא שאצל לוק ומשפחתו הפרשה עדיין חיה ונושמת. מאז נסגר התיק נגדו עסוק לוק במאבק לשיקום שמו. במלחמה שהוא מנהל נגד כל כלי התקשורת הגדולים בארץ באמצעות עורך דינו משה בן-דורי, הוא הספיק לרשום עד עכשיו ניצחונות גדולים ואפס כישלונות. כולם, החל ברשת שוקן (המוציאה לאור את עיתון "הארץ" ומקומוניו), עבור לעיתון "ידיעות אחרונות" וחברת החדשות של ערוץ 2, כבר נאלצו לפצות את לוק ומשפחתו על הפרסום ועל היעדר פרסום מתקן (שוקן שילם לו 35 אלף שקלים, ערוץ 2 - 33 אלף שקלים). השבוע פסק בית משפט השלום בתל אביב כי גם ערוץ 10 ייאלץ לפצותו (ב-68 אלף שקלים) והליך דומה פתוח עדיין במאבק מול רשות השידור (גילוי נאות: עיתון "מעריב" היה כלי התקשורת היחיד שניאות לפרסם ידיעת תיקון בגודל זהה לידיעה הראשונה שפורסמה ודיווחה על מעצרו).
את הטראומה שעברו ילדיו אי-אפשר לתקן, הוא אומר השבוע, אבל המלחמה שלו לטיהור שמו, לוק מבטיח, עוד רחוקה מלהסתיים.
אלי לוק. ''אני שמח שהתקשורת מגלה דברים, אבל שתהיה האמת'' צילום: רענן כהן
מי מחכה בג'לג'וליה?
"קל מאוד וסנסציוני יותר לפרסם דבר מעצרו וחשדות נגד אדם. קשה יותר ופחות סנסציוני לפרסם את שחרורו ונקיון כפיו".
(מנחם קליין, שופט בית משפט השלום בתל אביב, בפסק הדין נגד עיתון "ידיעות אחרונות" בינואר 2006)
פסק הדין של השופט קליין קבע כי "פרשנות תכליתית ראויה... היא הטלת חובה סטטוטורית על אמצעי התקשורת לפרסם עדכון על שחרור וזיכוי נאשם באותה צורה סנסציונית ובאותה הבלטה וגודל ידיעה כפי שפורסם דבר מעצרו, חקירתו והגשת כתב אישום נגדו".
לא מעט פעמים בשבועות ובחודשים האחרונים עלו שאלות הדומות למקרה של לוק לדיון ציבורי. ידיעות שונות פורסמו לפני שהיו הפרטים ידועים בוודאות (כמו במקרה אונס הילדה בת ה- 13 על ידי נערים בפרדס חנה שלא היה, או במעצרו של העיתונאי לשעבר אדם שוב שהסתיים השבוע בסגירת התיק מחוסר אשמה) והביאו אפילו להצעת חוק במסגרתו לא יותר פרסום שמו של חשוד עד להגשת כתב אישום נגדו. בשביל לוק, כפי הנראה, כל זה כבר מאוחר מדי.
על פניו, ולפחות מבחינה ציבורית, "פרשת לוק" נראתה כהשתלשלות כמעט מתבקשת, במיוחד משום שהשם "לוק" נהיה כבר לפני יותר מארבעה עשורים שם טעון מאוד. מרדכי לוק, אביו של אלי, זכה למוניטין מפוקפק ביותר ככשהחליט בשנת 1961 לחצות את הגבול למצרים ולהשאיר את משפחתו מאחור. משפחתו אגב התפרקה, והילדים נשלחו למשפחות אומנה. לוק הבן היה אז בן ארבע ונע בין משפחות אומנה למוסדות שונים עד שבגיל 12 הפסיק ללמוד. בינתיים, במצרים נתפס מרדכי לוק ונכלא. לאחר מכן נהיה מרגל, ולאחר קורס במודיעין המצרי נשלח למשימות ביון באיטליה. לאחר שניסה להתחמק מהמשימות, נתפס בידי הסוכנים המצריים והועבר לשגרירות מצרים ברומא. לשם "האיש במזוודה" זכה לאחר שמפעיליו סיממו אותו וניסו להבריחו בחזרה למצרים כשהא כפות בתוך מזוודה גדולה. התוכנית כשלה כאשר איש צוות איטלקי שמע תזוזות וקולות עולים מתוך המזוודה. אנשי ביטחון מקומיים הוזעקו למקום ולכדו את המפעילים המצרים ואת לוק, והחזירו אותו לארץ. נגזרו עליו 13 שנות מאסר, ואלה הופחתו בערעור לעשר שנים.
הפרשה הכתה גלים. בנסיבות האלו לא קשה להבין את הדיווחים הדרמטיים על הסתבכותו של הבן. לזאת כדאי להוסיף כי לוק הבן בעצמו כבר הסתבך בעבר. בתחילת שנות השמונים ריצה תקופת מאסר בת כשנה וחצי על מעורבותו באחזקת כמות גדולה של חשיש. שש שנים לאחר מכן ריצה שלוש שנות מאסר, על הסתבכות בשוק האפור. אלא שלוק, כיום אב לחמישה וסב לשישה, מתקשה גם היום לעכל את העוול שנעשה לו.
"הייתי שותף עם מישהו בציוד עפר", הוא משחזר ומספר את גרסתו להשתלשלות העניינים. "כבר בהתחלה אנשים ניסו להזהיר אותי ממנו, אבל אני אמרתי שאכיר אותו בדרך שלי. יום אחד הוא אמר לי שהוא רוצה לפרוש, שאני אתן לו חצי מהכסף והסכמתי".
זמן קצר לאחר מכן, הוא מתאר, נהיה הקשר בין שניהם לסכסוך עסקי מפוקפק בעניין הבעלות על כלי הרכב הכבדים שהחזיקו במשותף. הסכסוך נפתר בדרכים יצירתיות: "השותף שלי שלח אליי בלילה מישהו. רק לי ולו היו המפתחות של הטנדר. אותו בחור הטמין לי באוטו תעודות זהות, תעודות שוטר, אישורים צבאיים, כרטיסי אשראי. את כל זה עטפו בנייר וכתבו 'אל תשכח למסור בג'לג'וליה ולקבל את שאר הכסף'. אני לא הבנתי מה זה, מאיפה זה נופל עליי".
ואני מניחה שבגלל העבר הפלילי שלך לא היה קל לשכנע את החוקרים שאין לך חלק בפרשה הזאת.
"בעוונותיי הרבים גדלתי בלי משפחה והנסיבות הובילו אותי לכל מיני מקומות. אני לא טלית שכולה תכלת. הייתי במעצרים ועשיתי דברים בחיים שלי, אבל מה שעשיתי, שילמתי עליהם את המחיר ונגמר. פה פשוט לא עשיתי שום דבר. אין לי יד בזה".
כאמור, זמן קצר אחר כך הצליחה רעייתו של לוק להקליט אדם שהודה בהטמנת החבילה בטנדר של לוק. זה היה ראשית סופה של הפרשה. "מכל הסיפור הזה, ניסיון סיוע לארגון טרור, פתאום זה הפך לאחזקת חומר החשוד בגנוב", הוא מספר. "זה היה אחרי שהם יצאו לתקשורת. יש לי קלטות בבית, יושב מפקד תחנת המשטרה ברחובות, מסדר את התעודות ואומר 'אם זה היה מגיע לגורמים עוינים היו נהרגים הרבה אנשים'. זה פשוט לא יאומן. בחדשות של השעה 20:00, בהתחלת המהדורה 'הבן של האיש במזוודה חשוד בסיוע לארגוני טרור', הפכתי למקדם מכירות. ומה? – כלום. ההר הוליד עכבר".
מרדכי לוק. ''אם לא הייתי הבן של, לא היה שום פרסום'' צילום: יצחק גורן
התפוח של מי נפל?
"הפרסום המעדכן הוא לעג לרש, ניסיון לצאת ידי חובה מבלי להתייחס כראוי ללשון החוק וניסיון להיפטר ממטרד ותו לא. אכן, צר לי כי הנתבעת פעלה בדרך זו".
(השופט מנחם קליין משפד את חדשות ערוץ 10 בפסק הדין שנתן השבוע).
"אם אין לך לב חזק, קשה לעמוד בסיפורים של מה שעברה המשפחה שלי", מתוודה לוק בפתח דבריו, שעות ספורות אחרי שפורסם פסק הדין במשפט שניהל נגד חדשות ערוץ 10. "משנת 2002, כשזה קרה, הכול הלך. חובות, פרנסה הלכה, הצורה שבה אנשים מתנהגים - יכולים לפגוש אותך פתאום ולעקוץ אותך: 'אל תגיד שלא היה לך חלק בזה'. אנשים פשוט לא יודעים שלא היה ולא נברא".
הסבל הוא בעיקר של בני המשפחה, הילדים.
"ברור, ברור. יש לי ילד, היום בן 16, שמאז שזה קרה לא הולך לבית הספר. הילדים התעללו בו: 'אבא שלך מוכר נשק לערבים', כל מיני כאלה. הוא יותר מחמש שנים יושב בבית. לתקן דבר כזה לוקח שנים, אם בכלל. להרוס לקח בדיוק שנייה אחת. אני, גם היום, לא יודע אם אני אצליח לתקן את המצב הנפשי של הילדים שלי. אלו דברים שאי-אפשר לשכוח. יש לי ילדה שהייתה אז בטירונות בצבא. בערב היא הולכת לשק"ם ורואה במקרה בטלוויזיה את אבא שלה באזיקים בידיים וברגליים. היא התעלפה. פינו אותה כשהיא בהיסטריה לבית חולים. זו טראומה לכל החיים".
זו כנראה גם הסיבה שמניעה אותו לנקות את שמו. בספטמבר 2003 החליטה הפרקליטות לסגור את התיק שנפתח נגדו מחוסר ראיות. המכתב שמודיע על כך, ומאפשר לו לערער על סיבת סגירת התיק, נשלח למען הקודם שלו במצפה רמון. רק באפריל 2004 גילה לוק שהתיק סגור ומאז הוא מנהל את המאבק נגד כל מי שכתב ודיווח על הפרשה.
ב-13 באפריל באותה שנה הוא שלח מכתב לכל כלי התקשורת. המכתב זכה להתעלמות גורפת. השלב הבא היה פגישה בבית המשפט. "בשנת 2002 עבד לוק עם ציוד כבד והיה קשור לחברות שעבדו עם משרד הביטחון. המשמעות היא שמיד אחרי הפרסום הוא פוטר", מסביר עו"ד בן-דורי, בא כוחו של לוק. "אף אחד לא יכול היה להמשיך להעסיק אותו בהתחשב בנסיבות והוא נפגע בצורה קשה. במקרים כמו שלו יש סעיף מיוחד בתיקון לחוק איסור לשון הרע, אבל זאת הפעם הראשונה שנוצק תוכן משפטי לתיקון הזה".
"אין לי בעיה עקרונית עם תקשורת", מבהיר לוק. "זכות הציבור לדעת ובשביל זה יש תקשורת. אני שמח שהתקשורת מגלה דברים, אבל שתהיה האמת. אם יש דבר אמיתי, אם מה שעשיתי היה אמיתי, לא הייתה לי בעיה".
הסתבכת בעבר לא פעם ותמיד התקשורת טרחה להזכיר שאתה בנו של 'האיש במזוודה'.
"לפני 20 שנה הסתבכתי קצת עם החוק וגם אז כתבו: 'הבן של האיש במזוודה נתפס'. למה לא תבעתי ולמה לא נלחמתי? כי זה היה אמיתי ועם זה, מה לעשות, אין לי טענות. זה קרה. אבל סתם לבוא ולהכפיש משפחה שלמה? כתבו עליי: 'התפוח לא נופל רחוק מהעץ', 'שושלת של בוגדים', מה זה הדבר הזה? אני הייתי בצבא, הילדים שלי היו בצבא, יש לי משפחה בשירות הביטחון, פשוט אין דין ואין דיין. בן אדם חי עם זה אחר כך במשך שנים. שלא נדבר על זה שהעסק שלי נפל, שהפסדתי פרויקטים בעבודה".
אלי לוק. ''אנשים פשוט לא יודעים שלא היה ולא נברא'' צילום: רענן כהן
למה הילדים צריכים לסבול?
"דבר מעצרו בחשד לריגול היה בין כותרות החדשות ששודרו בפתח מהדורת החדשות. לאחר הפסקת הפרסומות שודרה כתבה מורחבת אודות התובע, החשדות בריגול בהם נחשד, תוך הבלטה מורחבת שהוא בנו של מרדכי לוק, מי שריגל לטובת מצרים, והיה ידוע בכינוי 'האיש במזוודה'. נראה מהכתבה שהחשדות בריגול כנגד התובע נסמכו בעיקר על היותו בנו של מרדכי לוק".
(מתוך פסק הדין של השופט זכריה ימיני מבית משפט השלום ברמלה, נגד חברת החדשות של ערוץ 2 ביוני 2006).
אלי לוק, אחרי "ידיעות אחרונות", שוקן, ערוץ 2 וערוץ 10 אפשר לומר שסיימת עם המלחמות?
"נשארה לי המלחמה לטהר את שמי לגמרי, שיהיה ברור שהתיק נגדי נסגר מחוסר אשמה", הוא אומר וקולו מתחיל להתלהט. "איזה ראיות בכלל היו להם? אם הם משחררים אותי בסעיף של אחזקת רכוש גנוב, למה לא פותחים לי תיק? למה לא פותחים לי תיק על מרמה? אני לא מוכן לקבל את זה. אני לא מוכן לקבל את זה שאני לא יכול לערער. כתבתי מכתבים, אבל נראה לך שמישהו בכלל מחזיר תשובה? אני עכשיו במצב שכבר ניצחתי חמישה כלי תקשורת, אבל אני חושב שהתקשורת לבד הייתה צריכה לצאת בפרסום הפוך. אני הייתי צריך לתבוע אותם, ללכת לבית משפט, כשהחוק אומר שבאותו מדיום צריך להיות פרסום מתקן באותו גודל. אז בשביל מה כל הסיפור הזה? הרי אם לא הייתי הבן של, לא היה שום פרסום".
לוק כמעט שאינו מנסה להסתיר את העלבון שהוא ומשפחתו עדיין חשים. כמה וכמה פעמים במהלך השיחה בינינו הוא חוזר ומצטט את הכותרות מאז. מזכיר שוב ושוב את גזרי העיתונים והכתבות המוקלטות שהוא מחזיק בביתו. כנראה שאין דבר שיוכל להחזיר את הדברים להיות כפי שהיו. גם היום, חמש שנים לאחר הפרסומים הראשונים, הוא לא מצליח להפסיק לחטט בדברים, אפילו אחרי הניצחונות והפיצויים הכספיים.
"בסך הכול המשפחה מרגישה בסדר, אבל אנחנו ממש לא יוצאים מהקטע הזה", הוא משיב אחרי שאני שואלת איך המשפחה מתמודדת. "עד שאני לא אביא את הבן אדם שעשה לי את זה, ועד שלא יהיה ברור שאני זכאי והתיק נסגר מחוסר אשמה, יהיה לי קשה. מה זה 'שושלת של בוגדים'?", הוא חוזר ומצטט פעם נוספת את הדברים שנכתבו ונאמרו עליו אז, "גם אבא שלי לא עשה כלום וגם אני לא עשיתי כלום. למה לכתוב דברים כאלו? הבן שלי התגייס תקופה ארוכה אחרי המקרה. את יודעת מה עשו לו בלשכת גיוס? איזה חקירות? הילד הזה בא הביתה בוכה. לשירותים לא נתנו לו לצאת לבד. אני לא רציתי שהוא יתגייס, אבל הוא התעקש. הייתה לנו מלחמה על זה. אבא שלי, אחרי כל השנים שהוא ישב בבית סוהר, השתחרר והמשיך לעשות מילואים. עכשיו אני ממשיך את המלחמה שלי גם בשבילו".
אז הסוף לא קרוב?
"לא. עוד לא. אני חייב לנקות את עצמי. שיפסיקו אחת ולתמיד עם השם הזה לוק. לא פגענו בביטחון המדינה ואם יש למישהו הוכחות אחרות שיציג אותן. אין לי בעיה עם האמת אבל זאת מסכת שקרים שלא נגמרת. אני הבנתי שמדברים על הצעת חוק שיאסור על פרסום שמות חשודים עד שלא מוגש נגדם כתב אישום. אולי סוף-סוף מישהו התעורר. אף אחד לא מבין את הנזק הנפשי, אני בכלל לא מדבר על הנזק הכלכלי, שנגרם למשפחות שלמות. כל אחד חוזר לחיים שלו, אנשים שוכחים, אבל מי שכתבו עליו הולך ומידרדר. זאת האמת. אין לי בעיה עם התקשורת כשהיא מוצאת ומוציאה לכלוך אמיתי. אין לי שום דבר נגד אף כתב ונגד אף עיתון, רק תעשו חקירה רצינית ותבדקו את הדברים".
שלח כתבה לחבר
כתוב לעורך
הדפס כתבה
שמור במזוודה
הוסף תגובה
יום שלישי ט”ו באייר תשס”ח
