יותר קרוב מדלהי. ואגב, גם יותר נקי
צ'אטני, מעדנייה הודית ראשונה מסוגה עושה כבוד לחומרי הגלם שיגרמו גם לכם לרצות להתקין איזה דאל. רוי רגב תוהה למה בישראל לא מכירים את המטבח המגוון ההוא וממליץ לכל חובב בישול לתת לשם קפיצה (למעדניה. לא להודו. ברור)
מאחר שהודו היא תת-יבשת - קשה לדבר על מטבח הודי אופייני, היות שיש הבדלים משמעותיים בין האוכל המקובל בדרום לבין האוכל המקובל בצפון, ביו אוכל הינדי למוסלמי ולטיבטי, יש הבדל בין מה שאוכלים בעלי האמצעים לעומת מה שאוכלים דלי האמצעים, בין מה שאוכלים הינדים לבין מה שאוכלים מוסלמים, והבדלים נוספים.
מה שמשותף לכולם הוא שימוש נרחב בקטניות, אורז, ירקות ויוגורט, כמו גם שימוש מגוון מאוד בתבלינים, דוגמת ג'ינג'ר, שום, משחות קארי שונות, הל, כמון וכוסברה, הצ'אטני ותערובות תבלינים (דוגמת גראם מסאלה וסוגי הקארי) . וכמובן – הפלפלים החריפים, שהגיעו להודו ולאסיה בכלל יחד עם הפורטוגזים במאה ה ה-16, אחרי שנחלו הצלחה באמריקה. אה, כן, וצ'אטני, ולחמים שונים, ולאסי, ואין גבול, בעצם.
אגב, למי שעדיין לא השתכנע בחשיבות המטבח ההוא (או לסתם עכברי טרנדים), נציין גם שהמטבח ההודי נחשב כיום לאחד האופנתיים בעולם. מה חבל, באותו הקשר, שכל מה שמכירים בישראל הוא את רינה פושקרנה וטנדורי שלה, או את מסעדות התרמילאים ההן, כ-24 רופי וסאב קוץ' מילגה.
אלו אינן מייצגות את העושר של אותו מטבח, אלא מתרכזות בחלקו הפשוט והלא מתוחכם. נו, מהסוג שתרמילאים ישראלים קרועי עיניים אוכלים במזרח ב"דאבה", אותן מסעדות רחוב הודיות, שמגישות טאלי – אותה צלחת בה שוכנים דאל (תבשיל עדשים), אורז, תבשיל ירקות כלשהוא, יוגורט וצ'פאטי, הלחם המקומי.
במקומות כמו אינדירה התל אביבית ומהרג'ה ברמלה עושים יותר כבוד לתת היבשת ועדיין – אין מי שהרים את הכפפה ובחר לפתוח מסעדה הודית פאר אקסלנס, שתתחרה עם אחיותיה האופנתיות בלונדון או בניו יורק, למשל. על מכולות הודיות, נכס צאן ברזל לכל בשלן בחו"ל,
בשנים האחרונות דווקא חלה התפתחות חסרת תקדים בסצנת המעדניות האתניות בארץ: כמות העובדים הזרים, כמו גם הצעניינות באוכל האסיאתי הובילו לגל של מעדניות המומחיות בחומרי גלם מסוג זה. מובילת המגמה היא כמובן "מזרח ומערב" התל אביבית, אבל גם בסניפי "טיב טעם" ומעדניות יוקרתיות אפשר למצוא היום כמו כלום את כל הפרודוקטוקטים שיארגנו לכם יופי של ארוחה תאית/יפנית. אבל הודי? נאדה.
לכן, הידיעה על פתיחת המכולת ההודית החדשה והגדולה ביותר שנפתחה בישראל הצליח להרעיד כאן ללא מעט חובבי בישול את הפופיק. "צ'אטני", שנפתחה החודש ברחוב החשמונאים בת"א, היא מיזם של האחים לבית צ'רי, נצר לשושלת הודית מדימונה. השניים החליטו לפתוח את המקום לאחר שגילו כי התל אביבים מתים על כל מה שמזכיר להם את הודו ומוכנים לנסוע עד לאשדוד (שם שכנה חנותם הקודמת) כדי לזכות במנת הקארי שלהם.
משפחת צ'רי, כך דווח לי בגאווה על ידי האח שרון, כבר ותיקה בענף המזון ההודי בישראל וחוזרת עד לסבתא שהייתה בעלת דוכן למזון הודי בדימונה עוד בשנות ה-60 של המאה הקודמת. ההורים נכנסו קצת לענף המסעדנות, אבל האחים היו אלו שהרימו את הכפפה ופתחו מסעדה הודית בבאר-שבע לפני מספר שנים שנקראה רג'ארף. לאחר מכן הם פתחו חנות לתבלינים מהודו באשדוד, ועכשיו הם בתל אביב.
בחלל הידידותי למשתמש תמצאו את כל מה שאתם צריכים כדי להתקין ארוחה הודית אמיתית. בין המוצרים שנמכרים במקום צ'אטני, אותה תערובת משומרת של פירות, ירקות ותבלינים בטעם חמוץ מתוק (ויש הטוענים כי מדובר בעמבה המקורית). זוהי תערובת שהיא פשוט חובה לצד כל ארוחה הודית אמיתית. בין התבלינים במקום תמצאו כוכבי אניס, אג'ואן ואפילו הל שחור. בנוסף, נמכרים במקום עלי קארי טריים, חטיפים חמוצים ומלוחים על בסיס פירות, סוכר מקנה סוכר וקטניות מכל סוג שהוא.
גולת הכותרת של החנות היא החמאה המזוקקת ב-7 שלבים שהאחים צ'רי מייבאים. מדובר, למעשה, בחמאה שעברה תהליך הגורם לה שלא להישרף מהר במחבת. או כפי שרון מסביר: זו חוויה אחרת לגמרי לעומת החמאה הסטנדרטית. לחובבי הבריאות מציעים במקום בין היתר אספתדה – שרף של עץ קשמיר שמוסיפים למאכלי קטניות כדי לבטל את אלמנט הגזים (ואנחנו ממליצים להוסיף לצ'ולנט).
בחלקה השני של המסעדה יתחילו בקרוב סדנאות בישול הודיות שיכללו סדנאות צמחוניות ואפילו בישול הודי מהיר. ונראה לי שאם אתם שומרים פינה חמה בלב לתת היבשת ההיא, כדאי שתתנו לשם קפיצה בקרוב.
צ'אטני. החשמונאים 79, תל אביב. טל': 077-4990509
נא להמתין לטעינת התגובות
