מעצבן
יואב בר, שהוציא את מתמודדי "הישרדות" מדעתם, והם בתמורה הטיסו אותו מהתוכנית, לא מבין מה לעזאזל רוצים ממנו. עצלן? הוציאו אותי רע. מתנשא? שיחשבו. אני פרפקציוניסט ועקשן. יודעים מה? אני מעצבן, אבל בחיוך!. אולי זו הסיבה שגלי גינת רצתה להוריד לו כאפה
גלי גינת
,
28.12.07,
16:14
יואב בר
צילום: מהטלוויזיה
היה שלב בראיון שחשבתי שעוד רגע אני מורידה כאפה ליואב בר או לפחות לוקחת את הדברים והולכת, נותנת לדפים להתעופף מאחורי בדרמטיות או בוחרת לעצמי יציאה מסוגננת אחרת, כי להעיף טייפ רקורדר באוויר יכול להוציא למישהו עין. להישאר שם, הרגשתי, עלול לעלות לי במחיר בריאותי הנפשית המעורערת גם כך. יושב מולי הבחור, כמעט שני מטר גובה, לבוש בטרנינג של הפועל שנראה כי ידע ימים טובים יותר, ומעבר לזה שהוא מתעקש להסביר לי, לנמק ולפרט באריכות ובתנועות ידיים מוגזמות למה הכל סתם השמצות ושבעצם הוא בכלל לא בחור מעצבן, שזה כמובן ממש מעצבן כשלעצמו, הוא גם פונה אלי ושואל: "אני משגע אותך, הא?", חיוך ביוויס ובאטהד זדוני מרוח על פניו.
אז כן, אח שלו. מעצבן אש. "לא, כי אני לא נותן לך בשר" הוא ממשיך לשעשע את עצמו, מודע לחלוטין לעובדה שברגע זה הוא חרץ את גורלו להיות הבחור המרגיז שהוא טוען שהוא לא למרות שהוא יודע שהוא בעצם כן. מאוחר יותר יתברר שהוא גם די נהנה מהמיתוג הבעייתי, על אף כל הכחשותיו. שלא תטעו, יואב בר הוא בחור נחמד לגמרי. "תורידי נעליים", הוא מדרבן אותי להרגיש בנוח בדירתו המושקעת במרכז תל אביב מצד אחד, ומצד אחר מוזג לי דיאט קולה תוך שהוא מציין שמדובר ברעל ושהסיבה היחידה שיש לו בקבוק במקרר היא בחורה שהשאירה אותו שם אחרת הוא לעולם לא היה מכניס את זה הביתה. נו, אמרתי כבר, מעצבן כזה.
נכון לרגעים אלה, מיסטר בר, המודח השני בתכנית הישרדות המשודרת בערוץ 10 נמצא בדרכו ל"אי המתים" שם יתמודד עם מאיה, המודחת הראשונה מהשבוע שלפני כן. בר (33) הוא המודח השני משבט "סוואנה" והוא הודח כמעט פה אחד לאחר שבשני הפרקים הראשונים הוא בעיקר דגמן למצלמה פוזות של סתלבט ושינה בקריביים בעוד חבריו לשבט עמלו על הקמת מחסה ושאר משימות מייאשות. כפי שזה מתואר בסדרה, בר גם לא חסך מחבריו הצעות ייעול אותן מצא לנכון להשמיע בעודו נח, ושיא השיאים היה במשימה בה לא הצליח לירות בחץ וקשת לאחר שהתנדב לכך בשל ניסיון קודם שטען שיש לו. הוא כדורסלן לשעבר, ברזומה שלו חמש שנים בהפועל תל אביב, במכבי ראשון לציון וברמת גן. כיום, במה שהוא מכנה "החצי השני של החיים שלי", הוא עובד באתר האינטרנט של "דה מארקר" ומשחק בהפועל אוסישקין. "יש לי שתי תקופות חיים", הוא הסביר לי לפני כן. "אדם רגיל הולך לאוניברסיטה בגיל 21, מסיים תואר, מתחיל לעבוד ופורש בגיל 65. אני התחלתי חיים חדשים בגיל 32. זה מצב מתעתע באדם מבוגר, אתה כבר לא ילד - יש לך הרגלים, עשית משהו בחיים, ואז אתה אומר 'וואלה נתחיל חדשים'. אז גם היום אני מחפש כיוון ודרך שונה מהכדורסל וקשה לי להגיד שאני הולך לעבוד כל חיי בהיי-טק או באינטרנט. נראה מה יהיה".
"אז על מה הולכים לדבר?", הוא תולה בי מבט שואל ומיד ממשיך: "אני בטוח שעל 'הישרדות' ולא על העבודה שלי, נכון?". אני מהנהנת ומנסה לאמוד את טיבו. הוא לא נראה לי כרודף פרסום, הסיבה העיקרית שמושכת אנשים כמו זבובים אל תוכניות הריאליטי השונות. "אני אוהב ספורט", הוא מספק תשובה מיידית, "והייתה לי שם חוויה מדהימה. אני בחור אתגרי שאוהב לאתגר את עצמו וללכת לאי בודד, נראה לי הפנטזיה של כל אחד. חוץ מזה אני אוהב את SURVIVOR (התכנית האמריקאית המקורית, ג"ג). זה נראה לי כיף".
מוי כיף, קח מוצ'ילה ותיסע. למה בריאליטי אל מול פני האומה?
"זה היה הדאון סייד היחידי".
וואחד דאון סייד.
"תראי, זה לא חדש לי הטלוויזיה. שיחקתי כדורסל כל החיים, אבל שם זה יותר קל. כאן כשהעדשה מתמקדת בך זה יותר חושפני ואתה הרבה יותר פגיע. בכדורסל אם אתה משחק רע, זה לא כמו שאתה כאדם מוצג בצורה שלילית. דברתי על זה עם עוד כמה חבר'ה שהיו איתי בסדרה – אתה לא כל כך מעכל את זה כשאתה נוסע לשם, זה נראה לך כמו משהו רחוק. זה דבר שאתה מתעלם ממנו בשלב ההוא. סוג של הדחקה. כשאתה מגיע לשם אז מתחילים לצלם אותך לגמרי במודע ונכון, זה גורם לאנשים להתנהג בצורה מסוימת אבל אני לפי החשבון שלי – הרווח של לנסוע למקום פראי שלא הייתי בו בקריביים ולעבור חוויה כזו שלוקחת אותך למקומות וגורמת לך להסתכל על עצמך בסיטואציה שהיא לא בדירה התל אביבית הקטנה והמעוצבת שלי עולה על ההפסד, שמעכשיו כל זב חוטם ירגיש שיש לו את הזכות להעביר עלי ביקורת".
יואב בר. ''בפרק הראשון ידעתי שאני עושה פאדיחות'' צילום: ראובן קסטרו
לא אלך להרוס להם
כמו שזה נראה כרגע, בר צפוי לקבל קיתונות של ביקורת מאותם זבי חוטם ולא רק מהם. בשני הפרקים ששודרו עד כה הוא הצליח לקבע את מעמדו כדמות המעצבנת ביותר על האי. לטענתו מדובר בעריכה מגמתית שתפקידה היה להתאים אותו לטייפ-קאסט שנקבע מראש. "אם היו רוצים לצייר אותי כגדול, כל מה שהעורך היה צריך לעשות זה לערוך קצת אחרת. אפשר היה להציג אותי בתור זה שלקח אחריות ונפל בחץ וקשת ואז כולם ניחמו אותו. מה זה בשבילו? בשני קאטים הוא עושה את זה. העורך הוא אלוהים. יש שם כל כך הרבה פלוטים ועלילות משנה והעורכים יושבים מול מסה עצומה של חומר. הם בונים את הסיפור לפני, אני מניח. בגלל שזה טלוויזיה הם צריכים לאפיין חזק מאוד כל דמות ואין להם הרבה זמן. אז אני בדיוק התאמתי למשבצת של 'המעצבן'. יש לך ספק לשנייה שאם הם היו רוצים להציג אותי כבחור הרגיש המקסים והענוג הם היו עושים את זה?".
עריכה מגמתית? אתה שכבת כשכולם עבדו, וכשנחה עליך הרוח אפילו חילקת להם הוראות. זה מרגיז.
"אני לא אתן הסברים ולא אכנס לרמה הנמוכה. לא נראה לי שאת חושבת שאני מטומטם. ראיתי כמה תוכניות של הישרדות בחיים והייתי בכמה קבוצות בחיים. אם את חושבת שהגעתי להישרדות, ובואי נגיד שהכושר הגופני שלי זאת לא בעיה, ובאמת חשבתי שאפשר להצליח בזה שישנתי כל היום ולא עשיתי כלום, אז את תמימה, זאת לא באמת המציאות. מה שאת רואה בטלוויזיה זה רחוק מהמציאות. אם אני רואה איתך עכשיו פרק אני יכול להראות לך איך בחמישים דקות עובדים עלייך כל דקה וחצי. זה הרבה יותר פשוט ממה שזה נראה. אני לא אספר את הטריקים של ההפקה, כדי לא להרוס להם. זו הפקה מושקעת בטירוף, את לא מאמינה מה שהם עשו שם ולמרות שהאינסטינקט הוא: 'הם זיינו אותי אני אזיין אותם', אני לא אלך להרוס להם. תדעי לך, אין אדם בעולם שיכול להגיד שאמרתי לו מי הגיע לגמר. זה נראה לך הגיוני שהדבר הראשון שהגעתי לאי זה שהלכתי לישון? תחשבי ברצינות, נו, נשכבתי על החוף בשנייה שהגעתי לאי כי אני עייף?".
אז למה? מחלת ים?
"לא יודע, אין לי מושג. אולי הייתה לי מחלת ים, אולי לא", הוא נוקט בשיטה החביבה עליו של "אולי", "כן", "לא" ומחייך לראות איך אני מגיבה. ג'יזס, הבחור יכול להוציא בן אדם מדעתו. "היה צריך להעביר מסר, כל אחד מיהו ומהו. זה לגמרי האח הגדול שטיפת מוח. בואי נגיד שרוב האנשים שרואים ריאליטי, לא שהם טיפשים אבל הם חזרו מהעבודה, רגל על השולחן, יד לביצים, ונורא קל להם לחשוב שדן הוא האסרטרטג, מושיק הוא האיכותי ויואב הוא השחצן, האגואיסט והמתנשא".
יואב בר. ''העורך הוא אלוהים'' צילום: ראובן קסטרו
אני לא מחלק הוראות
אז אתה כועס על ההפקה?
"לגמרי לא. זאת העבודה שלהם וזו זכותם. הם בחרו לעשות את זה ככה. אני חושב שנעשו מניפולציות, יכול להיות שבאמת כולם - כל מי שהיה שם - חשבו שמה שרואים בטלוויזיה זה נכון. אני חושב אחרת, אבל אין לי מושג, במציאות שלי אני בטוח שזה לא מה שקרה. ברגע הראשון זה צובט לשנייה, אבל אחרי חמש דקות אתה מבין שזה משחק, שחלק מהעניין זה היום על חשבוני? בסדר, יש שם 20 אנשים, מישהו היה צריך לצאת העצלן. יצאתי אני, טאפ לאק. הוציאו אותי הכי רע שאפשר להוציא אותי אבל זה חלק מהעניין ואני מבין את זה. זה ביזנס".
אני מבינה.
"האינטרס של העורך זה לעשות את התכנית הטובה ביותר כראות עיניו. אם אני צריך לשלם את המחיר, אני מבין את זה לגמרי. אני לא כועס. יש אנשים שלקחו את זה מאוד קשה, נעלבו, הרימו טלפונים לעורך, אס-אם-אסים, איך אתה עושה לי את זה? אני מכיר את עצמי מספיק טוב כדי לא להתרגש. למשל עומר – עשו ממנו רודן, רואים בפרומואים איך הוא זורק למשה את הגרב בפנים, הוא כולה שם גרב לייבוש, ומשה נעלב. או שמראים את ויקה מדברת על הארנב שלה בקטע של דוגמנית מפגרת, והיא בכלל לומדת משפטים. גם את סיוון הציגו כמו מפגרת כשהיא מנסה להדליק אש משני מקלות. בפרק הראשון ידעתי שאני עושה פאדיחות, לא חשבתי שיוציאו אותי גדול מהחץ וקשת, והרגשתי אידיוט שזה קרה. ראיתי את הפרק עם חברים, והאמת, הייתי קצת בשוק. לא תיארתי לעצמי שייכנסו בי ככה".
נפגעת?
"זה מבאס. באיזה שלב אתה אומר לעצמך 'וואלה, איזה זין' אבל אתה נרגע, עוברת חצי שעה והכל בסדר. את הפרק השני ראיתי עם המשפחה שלי וזה לא נעים שאמא שלך רואה את הבן שלה עושה פדיחות בפריים טיים, אז גם התבאסתי. את הפרק השלישי (פרק ההדחה שלו, ג"ג) ראיתי לבד וזה היה ממש שטויות. צחקתי. הלכתי אחרי זה לאיזה בר".
למרות הדאחקות על גבו, יואב מסרב לשקוע בתוך העניין. "בעוד שבועיים אחזור להיות יואב בר מהפועל אוסישקין שיש לו חיים רגילים. אף אחד, בטח לא עורך תכנית ריאליטי בערוץ 10, לא יזעזע את מה שאני חושב על עצמי וגם לא יזעזע את מה שחושבים עלי המשפחה שלי. הם מכירים אותי. יש לי הרבה חסרונות ויש לי כמה יתרונות ושום תכנית טלוויזיה לא תטלטל את הדעה שלהם, וגם אם כן - אני תמיד שם כדי להסביר מה היה ומה לא היה, והם לוקחים את המילה שלי על פני המילה של העורך".
יש לך חברה?
"לא" (בטור שכתב מאמן הפועל אוסישקין אורי שלף באתר "וואלה" הוא מספר כי חברתו של בר זרקה אותו באס-אם-אס. בר מכחיש. גם את זה שהיא זרקה אותו)".
אתה יודע שמעכשיו כל בחורה שתכיר...
"קודם כל אני מנסה לצאת עם בחורות שיש להן יכולת שכלית קצת מעבר. לא כאלה שחושבות שכל מה שקורה בטלוויזיה זה נכון. זכותו של כל אדם לשפוט אותי לטוב או לרע. אני מנסה להתחבר לאנשים שמעריכים אותי ואוהבים אותי".
אתה יכול להמשיך להאשים את העריכה המגמתית אבל העובדה היא שהעיפו אותך כמעט פה אחד.
"הכול היה נורא מגמתי. יש שוט אחד, קצרצר, שרואים אותי עושה משהו חיובי - לעזור למאיה באתגר, כי היא לא ידעה לשחות. הדיחו אותי כי היה שם מוקד כוח נגדי שזה ורה וליה, שלא אהבו אותי. בנקודת זמן הזאת אני בטוח לגמרי שמושיק וטינה לא רצו להדיח אותי והשאר היו כף המאזנים, וורה וליה הצליחו לשכנע את החמישה. זה גם נורא עניין של גל".
אולי כי נתפסת כמתנשא, חילקת הוראות.
"אני לא מחלק הוראות".
סליחה, אז מה בדיוק עשית?
"אני מציע הצעות. תשמעי, אני שני מטר גובה, מדבר בביטחון ויש לי קול סמכותי אז לאנשים יש תחושה שאם אני מציע הצעה זה כאילו אני נותן הוראות זו לא בעיה שלי, זו בעיה שלהם. לי אף אדם בעולם לא יחלק הוראות כי אני לא נותן לעצמי לחשוב שהוא נותן לי הוראות. אין לי בעיה שיחשבו שאני מתנשא, אם אני אצטרך לרצות את כל העולם אני אהיה כמו הגיבור בספר 'להיות שם' של יז'י קושינסקי שעושה הכל בשביל לרצות את כולם".
יואב בר. ''לי אף אדם בעולם לא יחלק הוראות'' צילום: מהטלוויזיה
שפשפות עם תחתוני ספידו
למה ורה וליה לא אהבו אותך?
"כל אחד בא מרקע שונה עם התנהגות שונה. לדעתי השבט שלנו היה הולך למקום טוב יותר אם אני הייתי מוביל אותו ולא ליה".
עידן השווה אותך לגוליית ואותו לדוד.
"אני לא מבין מה הוא רוצה. לא ממש דיברתי איתו. מה אתה רוצה ממני? מה אני מתעסק איתך? אמרתי לך משהו? אני פעם רבתי איתך? התווכחתי איתך על משהו? עשיתי לך רע? הייתי בשוק".
להוציא ממנו מי עלה לגמר הוכרז כמשימה בלתי אפשרית. מלבד רפליקות יחצ"ניות ומרגיזות במסורת ה-כן לא ו-אולי, לא זכיתי לשמוע יותר מדי לא על סיכויי המנצחים ולא על אי המתים. "כרגע אני באי המתים, את יודעת, יכול להיות שנשארתי עד הסוף. אף אחד עוד לא עף".
נשמע לי ממש לא כיף באי המתים. אתה כל הזמן לבד שם.
"אולי זה כן כיף. אני לא יודע. אולי הייתי שם 10 דקות, אולי חודש וחצי. לא יודע".
טוב, אני לא מנסה להוציא ממך ספוילר. אז ברמה העקרונית והמצחיקה יכול להיות שעלית לגמר?
"יכול להיות".
על האווירה באי הוא מוכן להגיד קצת יותר. "הייתה אווירה מאוד רגועה, זה לא כמו שזה נראה", הוא מספר. "יש המון זמן פנוי. את קמה בבוקר, אין הרבה מה לעשות ברגע שהמחנה הוקם. כשמחשיך - גמרנו אז ב-17:30-18:00 - נגמר היום. חוץ מזה, בכל יום יש אתגר או שניים. קמים באזור 5:30-6:00, נראה לי כי לא היה לי שעון, עם הזריחה ועם התקפת יתושים מטורפת שאתה מיד רץ למים כדי לברוח ממנה, יוצאים החוצה, קצת מנקים ומסדרים".
ואוכל?
"כולם שואלים. לא, לא הביאו לנו אוכל. בשישה ימים שהייתי בשבט חייתי על חצי קוקוס ליום. הכי פחדתי מעניין האוכל. אבל אתה לא רעב, הגוף שלך נכנס למצב של טראומה. אתה גם לא ממש עייף אז אתה לא יכול לישון. הלוואי והייתי יכול לישון יותר. בשלושת הלילות הראשונים ישנתי שעה וחצי. את הולכת לישון בשבע בערב, נרדמת, מתעוררת, קמה ואומרת 'וואו איזה כיף יש עוד שעתיים לאור' יושבת ומחכה ומבינה שישנת חצי שעה וחיכית כל הלילה לאור".
מדי יום נדרש כל אחד מהמשתתפים לתת שעתיים של עדות אל מול המצלמות. מלבד זאת, איש לא דיבר עם המשתתפים. "אף אחד לא בא ודיבר איתנו כי היה אסור לדבר איתנו, חוץ מאנשי התוכן. הצלמים אף פעם לא דיברו איתי. אתה בא לצלמים, שואל משהו והוא עונה לך 'סליחה, אח שלי, אני לא יכול לדבר איתך'. או שאתה עומד מולו ואומר לו זוז, הוא יזוז אבל לא יענה לך".
גם פסיכולוגית הייתה זמינה ובר מספר שלפני שעבר לאי המתים, אילצו אותו מההפקה להיפגש עמה. "היא שאלה אותי איך אני מרגיש אחרי שהעיפו אותי ואיך אני מסכם את החוויה עד עכשיו. שיחה רגועה, שום דבר פורץ דרך".
הכי קשה היה הקור, הוא אומר. "נטרפנו שם מקור: חיבקתי את טינה בלילה כדי ששנינו לא נקפא. שנינו היינו רטובים, שפשפות עם תחתוני ספידו, שמאוד מאוד לא נוחים לגברים, אתה מלוכלך, לא מצחצח שיניים".
יואב בר. ''חייתי על חצי קוקוס ליום'' צילום: ראובן קסטרו
מאוד רציתי להצליח
הוא לא הסתדר עם המשחק עצמו, עם האופורטוניזם, עם ההישרדות. זה לא בשבילו, הוא אומר. "כשנחתתי במשחק היה לי מאוד חשוב ומאוד רציתי להצליח. אמרתי לעצמי שאשקר כשאצטרך. אחרי שהגעתי ראיתי שזה לא מתאים לי, שזה לא משחק שבו אני רוצה להצליח. כל המזימות וההתלחשויות ולא להאמין לאף אחד – אני נורא אדם של שחור ולבן, מי שאיתי איתי, מי שנגדי נגדי, אני הבנתי שטעיתי וזה לא מתאים לי. בכיף – מי שהתאים לו והצליח לגרום שיעיפו אותי ואז שיעיפו מישהו אחר ואחרי זה מישהו אחר - כל הכבוד לו. לי זה פשוט לא מתאים".
ניסית לשכנע אחרים להעיף את ליה.
"נכון, זה חלק מהמשחק. אני חשבתי שליה בסיטואציה ההיא מפריעה לנו אבל לא אמרתי עליה מילה רעה באופן אישי. לא אהבתי את הצורה שבה ורה וליה התנהגו. ורה וליה באו לשם כנראה כדי להתפרסם. הן לא היו מוכנות לאתגר. פתאום הן לא ידעו איך להתמודד עם כל מה שקורה מסביבם וכל התנאים שהן לא רגילות להן וזו באמת טראומה, אז הן מוציאות את זה בכל מיני דרכים. הדרך שבה הן בחרו להתמודד עם זה הגעילה אותי. כל הזמן תלונות. תראי, כולנו התלוננו, זה חלק ממנגנון הגנה אבל יש צורה לעשות את הדברים".
זוגות, למרבה הפלא, הוא לא מכיר שיצאו מהסדרה. אולי כן הוא אומר, אבל הוא לא יודע מזה. "לעומר הייתה חברה לפני שנסע והיא גם החברה שלו היום. אני לא בטוח שמלהתכרבל קצת עם יעל הם נהיו זוג. בנוגע לוויקה ודן אני באמת לא יודע. היה משהו אבל לא ברור מה המשיך. זהו".
גם חבריו של יואב מהפועל אוסישקין מודים שמדובר בטיפוס מרגיז במיוחד. "אם רק הייתי יכול הייתי מחזיר אותו לאי לעוד שנתיים", אמר עליו גלעד שמחוני, קפטן הקבוצה, בבלוג של אורי שלף המאמן. "בלתי ניתן לאימון", כתב עליו שלף.
יש סיכוי שאוהדי הפועל אוסישקין שידועים בכישורי החריזה שלהם ימציאו עליך שיר?
"אוהדי הפועל כבר המציאו עליי שיר, משהו כמו 'יואב לא יקלע בחץ וקשת', אני לא זוכר בדיוק. זה גורם לי לחייך שהם עושים את זה. אף אחד לא עושה את זה מרוע. אורי שלף ושמחוני התראיינו ואמרו עלי שאני בלתי נסבל, אז מה – הם חברים שלי".
אפילו הם אומרים שאתה מעצבן.
"את יודעת מה? אני מעצבן, אבל בחיוך! קודם כל אני פרפקציוניסט ואני מאוד עקשן, בטח ובטח בכדורסל ואני לא מתבייש להגיד את מה שאני חושב וזה משגע אנשים. כשאני רואה שעושים חצי בעיה אין לי בעיה להשמיע את דעתי, בטח בקבוצה כמו הפועל אוסישקין שאני אחד משני השחקנים המובילים שלה המאמן הוא חבר שלי אז אין לי בעיה לבוא ולעמוד על דעתי ולהגיד מה צריך לעשות ולא לוותר".
שלח כתבה לחבר
כתוב לעורך
הדפס כתבה
שמור במזוודה
הוסף תגובה
יום שלישי ט”ו באייר תשס”ח
