אם אתם לא אוהבים כוסברה, דלגו לאייטם הבא
עמית אהרנסון הוא ג'אנקי של בית תאילנדי, המסעדה היחידה בארץ שמוכיחה שאוכל תאי הוא הרבה יותר מנודלס ומאגרול טובע ברוטב אדום. עכשיו הוא גם מסביר לכם למה אתם חייבים את זה לעצמכם
אז לאן יילכו השפים? במסעדה שלהם הם הרי לא יאכלו, עם השף של ההיא הם מסוכסכים, ההוא לא יודע לבשל, במקום ההוא הם נשבעו לא לדרוך, ובהיא של ההוא עובד ההוא שהיה עם ההיא. בקיצור, לא פשוט.
לכן המסעדות שבהן אוכלים המסעדנים הן לרוב פשוטות יותר, יציבות מאוד, לא מתיימרות ותמיד נותנות תמורה הולמת. כזו בדיוק היא "בית תאילנדי", שמסתתרת כבר כמעט 12 שנה ביער הבמבוק שעל פינת בוגרשוב ובן יהודה, ונחשבת לחביבתם של רבים ממסעדני העיר, וגם של סתם אוהבי אוכל.
הדבר העיקרי שאפשר לומר לזכותה של בית תאילנדי (ולזכות בעלי המקום, יריב מלילי ואשתו התאילנדית לאק) הוא שהיא ללא ספק התאית הטובה והאותנטית ביותר בארץ. נכון, זה לא קשה להתבלט מעל דוכני הנודלס המחרידים ומסעדות הפיוז'ן למיניהן, אבל זה כן קשה לעשות בארץ אוכל תאי שלא סוטה במילימטר מזה שתקבלו בארץ המקור.
האותנטיות מתבטאת, למשל, בעובדה שבית תאילנדי הוא כנראה המקום היחיד בארץ שבו תוכלו לאכול מנות מפאק-בונג, עשב הדגל של המטבח הסיאמי (מעין גירסה לבאק-צ'וי) אותו מגדלים במיוחד עבור המסעדה. גם את החצילונים התאילנדיים הלבנבנים, ששונים מאוד במרקמם מאלה שמוכרים בארץ, מגדלים במיוחד עבור מנת הקארי הירוק.
אבל לאותנטיות יש גם צדדים פחות נעימים.
נכון שמדובר במסעדה מאוד קז'ואל, שמעוצבת כמו בקתת חוף בקופנגן ושבה אף אחד לא יסתכל עליכם מוזר אם תגיעו בשורטס וכפכפים, אבל עדיין, ובמיוחד לאור ההתייקרות המסוימת שעברה על המקום, אפשר לצפות למעט יותר.
המזל הגדול הוא שכל בעיות השירות נשכחות (אצלנו לפחות. אנחנו לא אנשים קטנוניים. תנו לנו קארי חריף ואנחנו מבטיחים לשכוח את הבירה שלא הגיעה) כשהאוכל נוחת על השולחן.
התפריט של בית תאילנדי לא השתנה כבר הרבה מאוד זמן, וטוב שכך. כשהגענו לשם בפעם האחרונה, הקטנה, החייכנית, הגולש ואנוכי, לא היינו צריכים יותר מדי זמן להתלבט. הפייבוריטיות של כל אחד ברורות, עכשיו רק נותר לבדוק אם המנות נשארו טובות כתמיד.
התחלנו עם סלט הפפאיה הקלאסי (28 שקל) שהיה מרענן כתמיד, גם אם קטן במידותיו מהזכור לנו. המחיר אמנם לא השתנה, אבל הגודל בהחלט שכן. הוא חוסל בשניות ומיהרנו להזמין אחד נוסף. לצידו הגיעו פרוסות ברוסט (34 שקל) לצד רוטב פלפלים חריף חמוץ ומרענן, ששבר היטב את שמנוניות הבשר, וגם סלט של בשר עוף קצוץ עם התיבול המוכר של נענע, כוסברה, בצל סגול, לימון ומי דגים (32 שקל). גם בגודלה של המנה הזו ניכר פיחות מסוים בגודל, אבל לא בטעם.
בעיקריות ניסינו את הפאק-בונג, שהגיע עם פרוסות בשר לבן (62 שקל), שום מטוגן ופלפל חריף, והזכיר את ההשפעה החזקה של המטבח הסיני על זה התאי. הקארי הירוק, עם עוף וחצילים (66 שקל), היה חריף ומתובל כמו שצריך, בשונה מלא מעט תבשילי קארי אנמיים בהם נתקלתי לאחרונה.
אכלנו גם את המנה עם השם הכי כיפי בתפריט (פאד קאפאו לאד קאו קאי דאו – כנראה הגירסה התאילנדית ל"גנן גידל דגן בגן"), בשר בקר קצוץ שמוקפץ עם פלפל חריף, בצל שום ותבלינים ומוגש על מצע אורז עם ביצת עין (62 שקל), וגם פרוסות של בשר לבן שמן עם שעועית תאילנדית ארוכה ונפלאה ברוטב של קארי אדום (68 שקל). כל המנות היו נפלאות ובעיקר – כל אחת הייתה שונה. אלה טעמים שכמעט כל מי שנחשף אליהם יתאהב בהם, ובצדק (אלא אם הוא לא אוכל כוסברה, ואז הוא לא ממש ראוי להתייחסות).
אם הייתם בתאילנד, לכאן תחזרו כדי להעלות זכרונות. אם לא הייתם, לכאן תבואו כדי לגלות איך אוכל אסיאתי עממי צריך להיראות. המחירים אמנם עלו קצת בתקופה האחרונה, השירות רחוק מלהיות מושלם, אבל היי – ככה בדיוק זה גם בתאילנד. נקווה רק שאת בית תאילנדי ייקח לישראלים יותר מ-20 שנה לקלקל.
פתוח: כל השבוע, 12:00 – 23:30.
לוק: בואו נגיד שאם היו מביאים לבית תאילנדי דוב פנדה, היה גם לו מה לאכול – הבמבוק שולט בכל. וזה דווקא נחמד.
שירות: רחוק מלהיות מושלם. אף אחד לא מצפה למפות בד או למזיגה של היין, אבל לחכות 20 דקות לשתי בירות ומים מינרלים ואז לקבל מהמלצרית את התשובה: "נו, אז בואו תגידו לי שוב מה הזמנתם" זה מוגזם.
פלוס: אוכל שאין בשום מקום אחר (כאילו, חוץ מבתאילנד, דה), במיוחד המנות המיוחדות עם הירקות התאילנדיים האותנטיים.
מינוס: חוץ מהשירות המגמגם לפרקים, אין לנו טענות.
מאפרות: אזור עישון בחצר מקורה.
אז כן או לא: בהחלט כן.
בית תאילנדי, בוגרשוב 8, תל אביב 5178568 – 03
נא להמתין לטעינת התגובות
