סלח לי, אבל אתה נושך את צווארי
התלונה היחידה שיש לשגיא כהן על אסיף, המיזם המקסים של יוצאי אורנה ואלה וג'וז ולוז, היא על צפיפות שלא תתואר בין השולחנות. מעבר לכך, הוא דורש מכם לטעום את האוכל המצויין שמגישים שם
אסיף, המסעדה החדשה ורבת הקסם ברחוב לילינבלום בתל אביב, היא בת חוקית לאורנה ואלה (מצד האם, עינב ברמן, שהייתה "שפית מובילה" באורנה ואלה) ולג'וז ולוז (מצד האב, ניר פלר, שהיה "השף" של ג'וז ולוז). במילים אחרות, אני מניח שאף אחד לא היה נופל מהכיסא אם המסעדה הזאת הייתה מכונה: אורנה-אלה-ג'וז-לוז. ומן הסתם, זה גם היה תיאור די מדויק שלה.
לכל הפחות, מבחינת האוכל. מפני שאסיף החדשה (ואני מהסס אם לכתוב אפילו מילת ביקורת אחת על המקום, ולו בזכות השם העברי היפה) היא מסעדה עם אוכל טוב מאוד, לפרקים מצוין. זו מסעדה עם שירות טוב וידעני, עם מאור פנים אמיתי, ואפילו עם פרחים שובי לב. ובכל זאת, ועל אף שספק אם הייתה שם אפילו מנה אחת שלא הייתי אוכל עכשיו בחדווה פעם נוספת (ולפחות שתיים מהן אפילו בחדווה רבה), אני לא בטוח שאחזור לשם במהרה. וזאת, מסיבה אחת: יש גבול לאינטימיות.
מסעדת אסיף העלתה לגבהים חדשים את מצוקת הנדל"ן התל אביבית: מעולם, כולל בחדרי אוכל של בתי כלא צבאיים, לא אכלתי סמוך כל כך לאנשים זרים. שמעתי כל ביס שהם לעסו, ראיתי כל זיף בפניהם, הרחתי כל תבלין במנה שלהם, ואם לרגע לא הייתי מקפיד, גם הייתי נועץ את המזלג בדג שלהם.
במילים אחרות, זו מסעדה מקסימה, ואתם תיהנו שם הנאה רבה אם אתם מסוג האנשים שאוהבים חברותא קולינרית ויש לכם תנועות זהירות וחסכוניות עם הסכין (או אם, למזלכם, מזג האוויר מאפשר ישיבה ליד אחד השולחנות שבחוץ).
אבל אם, מצד שני, אתם חושבים שמרווח מינימלי בין שולחנות הוא תנאי לנוחיות האכילה, ואם אין לכם עניין להתוודע מקרוב לדאודורנט של אנשים זרים באמצע רביולי הסרטנים, ייתכן שתצטרכו לחכות עד שבאסיף ימצאו פתרון לצפיפות.
בכל מקרה, אם התמזל מזלכם ואתם שייכים לסוג הראשון, אתם תאהבו כל רגע באסיף. כי האוכל כאן באמת מוצלח. התפריט, אם הבנתי נכון, משתנה תדיר ומציע, לכל הפחות,
שתי המנות הראשונות שבחרנו, סביצ'ה מוסר ים ורביולי סרטנים, היו משובחות. זו הייתה הפעם הראשונה זה זמן רב שסביצ'ה בתפריט אכן התגלה כסביצ'ה, כלומר כקוביות (ולא פרוסות) של בשר דג נא, מתובלות בהמון לימון, צ'ילי וכוסברה. זו הייתה מנה שכל עקרת בית פרואנית הייתה גאה להגיש בחגים. עשירת טעם, מדויקת בכמויות, עם עקצוצים נעימים של חריפות וחמיצות. בקיצור, כמו שאומרים בפרו, א-מחייע.
גם רביולי הסרטנים היה שמחה וששון. הרביולי, שבצקם הצהוב היה עבה ונגיס, חשפו את הסוד הגדול של רביולי מוצלח: הפרופורציות בין הבצק למילוי. כאן הפרופורציות היו נהדרות. בדיוק כמות נכונה של מילוי כך שבכל ביס (מועשר ברוטב פירות ים עז טעם) יורגשו גם מוצקות הבצק וגם עדינות המילוי. משובח בתכלית.
אחת המנות העיקריות קצת התמיהה במבט ראשון: התפריט הבטיח אוסובוקו. אוסובוקו היא מנה ספציפית ממילנו, ששמה מעיד על ייחודה (מילולית "אוסובוקו" משמעו עצם עם חור). זו מנה שמותקנת מפרוסות רגל עגל שחושפות את החור המובטח שבעצם, והמהדרים מוסיפים, אין אוסובוקו בלי גרמולטה, אותה תערובת שום וגרר קליפות לימון ותפוז.
אבל מה שקיבלנו באסיף היה דווקא שוק טלה (החלק התחתון של רגל הטלה; מה שמכונה אצלנו בדרך כלל שוק טלה הוא, כמובן, ירך טלה). השוק כשלעצמה הייתה מצוינת: נצלתה ארוכות, בשרה נפל מהעצם, והרוטב שבו הגיעה העשיר פירה משובח. מנה נהדרת. אז למה מסעדה חדשה, של אנשים צעירים שהם בעליל אנשי מקצוע מיומנים וידענים, מרגישה צורך לעבוד עליי? זה לא אוסובוקו, זה שוק טלה, מה הבעיה לקרוא לו כך?
מנה אחרת, קוביות נתח קצבים בטיגון מהיר עם שעועית ולוביה הייתה טובה אף היא, אף שאני, באופן אישי, מעדיף שהחלק החיצוני של נתחי נתח הקצבים יהיה קצת יותר פריך, אחרת כל העסק נוטה לגלוש קצת למסמורטטות. הלוביה, לעומת זאת, הייתה אולי הטובה שאכלתי העונה: טרייה, זוהרת, גמישה, פריכה ומושלמת.
מנה אחרונה של קציפת גבינה עם רוטב מייפל הייתה קצת סתמית מדי וקצת מתוקה מדי והייתה המנה היחידה בארוחה שלא הייתי שב ואוכל עכשיו בחדווה. בקיצור, אוכל טוב מאוד, מיומן מאוד וטעים מאוד, ואם אתם רוצים לסיים בנימה פוזיטיבית, במקום שבו קל מאוד להכיר אנשים זרים מקרוב. מקרוב מאוד.
אסיף, לילינבלום 18, תל אביב. טל ': 03-5165198
סביצ'ה דג ים: 52 שקל
רביולי סרטנים: 49 שקל
אוסובוקו: 89 שקל
נתח קצבים עם שעועית ולוביה: 79 שקל
עוגת גבינה ומייפל: 36 שקל
סן פלגרינו גדול: 18 שקל
10 אחוזים הנחת הרצה: 33 שקל
טיפ: 50 שקל
סה"כ: 340 שקל
נא להמתין לטעינת התגובות
