לא רק הסלע האדום
מעבר לגבול הירדני שוכנת ארץ פלגי מים סוערים, ערוצים ירוקים ומפלים שוצפים, שרק מחכה שיגלו אותה
אני מחליט לנסוע לירדן לכמה לימים. לנקות קצת את ראש, לשים קצת נוף בעיניים. השביתה בעיצומה, הכול עומד וזה בדיוק הזמן לשכנע שני חברים סטודנטים להצטרף אלי למסע.
ירדן היא ארץ מדהימה שנמצאת ממש מעבר לפינה. כל מי שביקר שם כבר בעבר יודע . למי שעוד לא ראה את הנחלים שנמצאים מול מדבר יהודה שלנו, מהצד השני של ים המלח, קשה לפעמים להסביר כמה יפה שם. אפילו התמונות לא תמיד מצליחות להעביר את היופי והקסם שיש במקום הזה, שנמצא באמת במרחק נגיעה מפה.
אני פוגש את ארז בעפולה ואת אורן בבית שאן, משם תפסנו טרמפ לכיוון הגבול. בדיוטי פרי השומם, העמוס כל טוב, מנסים המוכרים מחוסרי העבודה לשכנע אותנו לקנות משהו ("יותר זול ב 30% מהדיוטי פרי של נתב"ג" הם טוענים – מה שנכון...). אנחנו לא בעניין. רק רוצים לשים את הרגלים במים ואת הראש מתחת איזה מפל. שקלים בצד אחד, דינרים בצד השני ותוך שעה אנחנו במונית, דוהרים לנחל הראשון.
איזה אושר! בכל הגוף משתחררת הרגשה שכזו, כמו ציפור שממריאה אל על. ירדן נפרסת מול העיניים המחויכות שלי. שדות חקלאיים, חממות פלסטיק, כפרים מאובקים ועדרי עיזים תחומים בין הרים ענקיים ממזרח ובקעה ממערב. כמעט כמו אצלנו אבל הפוך. הנהג מונית שלנו עוצר לרגע וחוזר עם שקית פיתות חמות. הוא נותן לכל אחד מאיתנו פיתה חמה עם משולש גבינה בלי לבקש דבר בתמורה.
שעתיים אחר כך אנחנו במעלה הנחל. מאחורינו ים המלח נבלע מאחורי עיקול הנחל ואנחנו מתמכרים לטבע. סובב אותנו מדבר. צהוב, יבש וחם, ואנחנו באמצעו של נחל זורם. במפל הראשון אנחנו זורקים את התיקים והבגדים ונשטפים במים.
אנחנו מתמקמים ללילה ליד מפל שנשפך לתוך ברכת אבן קטנה. המים מתערבלים בפנים בעוצמה. אחרי שאנחנו
האור נעלם לאט לאט. מדורה נדלקת, מזרונים נפרסים. סיר אורז, פיתות, טחינה וכוסות תה מספקים לנו (יחד עם אינסוף הכוכבים שבשמים ורעש המפל) תפאורה כמעט מושלמת ללילה קסום.
אני מתעורר מוקדם מאד בבוקר. אורן כבר הדליק מחדש את המדורה ושם עליה קומקום של תה. אנחנו מתארגנים בעצלתיים וממשיכים במעלה הנחל. אחרי זמן מה אנחנו מגיעים למפל בגובה בערך 20 מטר ונעמדים מתחתיו למקלחת בוקר ארוכה. אנחנו מטפסים על גדת הנחל, וים המלח נשקף אלינו באופק המערבי. פתאום הכול צהוב סביבנו. הניגוד הזה בין הירוק המטורף בתוך הנחל והצהוב שמחוצה לו הוא פשוט מדהים בעיני.
אנחנו מגיעים לגולת הכותרת של היום - פינת חמד מדהימה - בגדת הנחל ניצבת מערת נטיפים יפיפייה עטופה בשרכים ושערות שולמית, שנטיפי אבן יורדים מתקרתה, ונחלון מים זורם בתוכה. לצידה, באמצע הערוץ, מפל בגובה חמישה מטרים עם סלע ענק במרכזו שיוצר שני מפלים, ביניהם מערת נטיפים קטנה נוספת.
אנחנו נפטרים במהירות מהתיקים והבגדים והולכים לתור את פלאי המקום. המערה קטנה ומטריפה. קצת חשוך בפנים, מים מטפטפים מכל הפינות ויש נטיפים וזקיפים קטנים בפינות. אנחנו שורצים במקום כמה שעות טובות. בקצה השני של מערת הנטיפים הגדולה יוצא נחל קטן ממעיין חם. המים החומים-אדומים מתמזגים עם המים הכחולים של הערוץ המרכזי. בנקודת החיבור אתה יושב כשחצי גוף במים חמים והשני בקרירים...
בחוסר חשק מסוים אנחנו עוזבים את המקום וממשיכים הלאה. אנחנו עולים שוב על המדרון הצפוני ונפרדים מהנחל, בדרכנו לחצות את המדבר דרומה, לערוץ נוסף אותו אנחנו מתכננים לרדת.
ברגע אחד האווירה משתנה לחלוטין. הצמחייה הירוקה, הדקלים, השרכים ושפע המים נעלמים ואת מקומם תופסת שממת מדבר צהובה וחמה המופרת מידי פעם רק על ידי שדות חקלאות קטנים של הבדואים תושבי המקום.
אחרי כמה שעות טובות של הליכה אנחנו רואים את הערוץ שלנו. אנחנו עולים על גבעה קטנה ומסתכלים על הנוף הסובב אותנו, רגע לפני שאנחנו נכנסים לנחל. דממה מסביב, רוח חמה מנשבת. באופק, ממזרח, נשקף ים המלח, צפונית אליו בקעת הירדן ומעליו רכס הרי יהודה.
מתחתנו ג'ונגל מטורף של דקלים לכל אורך חלקו העליון של הנחל. בינינו לבין הערוץ מפרידים מצוקי ענק תלולים ביותר. אנחנו מחפשים את הדרך שתוביל אותנו למטה. עדר עיזים מזגזג על המצוק ולאט לאט אנחנו יורדים לנחל.
מגיעים לקצהו של מפל ענק, ואור הדמדומים מסמן לנו שתם היום. אנחנו מתמקמים על משטח קטן שעל המצוק. לילה יורד ולאט לאט מופיעים עוד ועוד אורות בצידו השני של ים המלח. ים כוכבים נפרס מעלינו, דממה מסביב.
ביום בשלישי לטיול אנחנו עוקפים את המפל ויורדים לתחתיתו, שם נגלית לנו ברכה צוננת. הלאה משם אנחנו מוצאים את פינת החמד היומית - משטח סלע מעל מפל, לידו מפל קטן נוסף הנשפך לברכה. מולנו ים המלח, סביבנו דקלים ירוקים והמדבר הצהוב כתפאורת רקע. אנחנו נפטרים תוך שניות מהתיקים והבגדים ופוצחים בארוחה של פיתות, ירקות, טחינה, חלווה, קפה שחור ותה מרווה.
אחרי רביצת בוקר ממושכת אנחנו ממשיכים, ועוד מקום מופלא נגלה לפנינו. תחתיתו של המפל נראית כמו לקוחה ממעבי הג'ונגלים של מדינה דרום אמריקאית. נחשול של טיפות מים נופל מגובה 15 מטר על סלע שכולו מכוסה שרכים ירוקים. אני מתיישב בקצה הסלע, נותן למים להתרסק לי על הגב.
אנחנו ממשיכים במורד ופוגשים זוג גרמנים עם מדריך ירדני שעולים במעלה הנחל. שלושתם לבושים היטב ומצוידים בנעלי טיולים חזקות, הם נראים די מופתעים כשאנחנו צצים מולם פתאום חמושים רק בבגד-ים וסנדלים.
אנחנו עוזבים את הנחל והולכים קצת על הרכס. שבילי עיזים צרים מתווים לנו את הדרך. המרחב המדברי שוב נחשף אלינו בכל העוז. אנחנו פוגשים רועה בדואי נחמד יושב ומביט בעדר העיזים שלו, בטח תוהה לעצמו, מה עושים פה שלושה חברה צעירים עם תיקים כל כך גדולים על הגב.
אנחנו מגיעים לכביש בשאיפה לתפוס טרמפ למידבא, להצטיידות קלה וללינת לילה. אנחנו תופסים טרמפ במהירות, אך ההמשך קצת מסתבך - לנחל שרצינו לטייל בו צריך אישור מהמשטרה (שני מטיילים רוסים נהרגו שם בשיטפון בשנה שעברה), ואנחנו מוצאים את עצמנו בסופו של היום ישנים בפאתו של כפר שכוח אל. למחרת על הבוקר אנחנו מדרימים קצת והולכים לבקר בוואדי איבן -חמד. בשעה 9:30 בבוקר אנחנו נכנסים לגן עדן.
כל מי שיצא לו פעם לבקר בוואדי הזה יודע על מה אני מדבר. כל מי שלא יצא לו, ויש בו אהבה כזאת או אחרת לטבע חייב לעצמו לנסות ולבקר פעם אחת במקום הפלאי הזה, אולי אחד הנחלים הכי יפים העולם. הקטע בו הלכנו הוא חלק קטן מהנחל, הליכה של אולי שעתיים הלוך חזור (אנחנו עשינו אותה בארבע שעות, ואפשר גם יותר...).
זהו קניון סלעים מדהים ביופיו. בערוץ זורמים מים נעימים וצדדיו של הקניון מלאים בצבעים וצורות. בחלק מהקניון התחברו שני צידי הקניון, ויש ממש "גג" לנחל. קרני אור נכנסות בזויות משוגעות, שמש וצל מתערבבים. לא מהעולם הזה.
אנחנו ממשיכים הלאה, עוצרים לארוחת צהריים בקאראק בירת המחוז. תנור ובו עופות משופדים על שיפודי ענק לוכד את עינינו, ואנחנו ממלאים את בטננו בחתיכות עוף עסיסיות. הלאה לנחל הבא. הנחל הזה, ערוץ קטן צמוד לדרך הראשית, עם בריכת מים חמים באמצעו, נראה לנו כמקום טוב ללינת לילה. לצערנו הערוץ מטונף, מלא זבל ושקיות בכל פינה. עם אור ראשון אנחנו בורחים מהמקום.
יום שבת. יום אחרון לטיול. אנחנו נעים צפונה לכיוון המעבר גבול. יש לנו עוד נחל אחד לבקר בו לפני שנפרד מהארץ הקסומה הזו. אנחנו מגיעים לפתחו של הנחל, ערוץ קטן שנשפך לים המלח. אחרי הליכה קצרה אנחנו מגיעים למפל שהמים בו חמים בטרוף, ממש ג'קוזי אמיתי. קשה להאמין שהפלא הזה נמצא פה, שעתיים וחצי נסיעה ושעה וחצי הליכה מבית שאן! אנחנו שורצים שם עד הצהריים.
בצהריים המאוחרים אנחנו גוררים את עצמנו החוצה מהנחל. ליד הכביש אנחנו פוגשים בדואי שבבעלותו כמה שדות עגבניות בכניסה לנחל. הוא מוזג לנו כוסות מתוקות של תה ושואל אם באנו לחפש זהב. אני מנסה להסביר לו שבאתי לפה רק בשביל לראות ולשחות. זה נראה לו מוזר. לי זה נראה הכי הגיוני בעולם.
כמה שעות מאוחר יותר אני שוב בישראל. איך שעוברים את הגבול, הכל חוזר. העבודה, הלימודים, השכר דירה, המילואים. הפלאפון מתחיל לצלצל. אני יושב באוטו בדרך לתל אביב ועוצם עיניים, חוזר לגן העדן שנמצא פה ליד, במרחק נגיעה.
הערה למטיילים: למי מכם שחושב לבקר בירדן לראשונה ולטעום מחווית הטבע והנחלים, מומלץ להתחיל במסלולים המוכרים יותר כמו נחל זרד, נחל ארנון (דורש גלישה בסנפלינג), נחל גוור או איבן חמאד.
נא להמתין לטעינת התגובות
