כלה ללילה
סמדר הירש בילתה לילה בסוויטת הכלולות של מלון ישרוטל טאוור וכמעט הצליחה לשכוח שהיא הגיעה לשם לבדה
"לא, לא", אמרה מנהלת הקבלה לילך, שעוד הוסיפה ושלחה שתי כוסות מיץ תפוזים טרי שנסחט זה עתה. "לא מדובר בטעות. "הוזמנת לחוות את ספיישל יום הכלולות שלנו".
טוב, אז בהתחלה זה נשמע לי קצת כמו מן בדיחה עצובה כזאת. עם מסר מלא משמעות, אפילו מתריס בנוגע ללבד שלי. אבל אחרי אמבטיה מרגיעה וריחנית, אפרסק בשל ואשכול ענבים עסיסי, התחלתי ליהנות הנאה שלמה וצרופה מכל סיפור הפנטזיה הזה.
מי צריך בעל במקום הזה? ולמה בעצם להתחתן אם אפשר לנוח לבד, בשקט, במלון מהודר ומפנק בלב תל אביב, עם נוף מדהים לים?
נכון, החדר רחב ידיים מספיק להכיל משפחה שלמה. המטבח מאובזר לבישולי גורמה מצויינים, אבל היי, לכל אלה יש עוד זמן. בינתיים אפשר לשים דיסק מרגיע במערכת המשוכללת ולנוח צהריים באלכסון על המיטה הענקית. בכל זאת, תמיד אפשר להניח שבעלי הדמיוני שתפרה לי רשת ישרוטל פשוט מתעכב עדיין, בעבודה, בסידורים.
כשהקצתי היישר אל השקיעה המדממת בחלון כבר הרגשתי כל כך בבית, ששכחתי בכלל מסיפור הכלולות שנתפר לי, וכמו אשה משוחררת לגמרי ירדתי לחוף הים לשיזוף אחרון של סוף הקיץ.
חופש מושלם, קילומטר מהבית
אף פעם לא הייתי במלון בעיר שלי. מוזר. להיות בתל אביב ולהרגיש בחו"ל. להיות עם ולהרגיש בלי. להיות בלי ולהרגיש עם. מה שתרצו. מכל זווית אפשרית שרק תסתכלו על זה - החופש המושלם במרחק קילומטר מהבית.
אפשר להמשיך בסידורים הכי באיזי. ללכת ברגל למרכז העיר בלי להיתקע בפקק, לסיים את הקניות לחגים. לקפוץ לשיעור פילאטיס, ואז לנשנוש קטן וטעים בטרקלין העסקים של המלון. לאכול כמו בחופש (בלי בעל!) ולטעום אפילו את הדגים המלוחים השמנוניים, המסריחים והמעולים. ואז לקפה עם חברות. הצגה או סרט, אולי שניהם. ולבר הקבוע שלי. להסתכל על החיים אותו דבר, אבל אחרת. ואז חזרה לשינה מתוקה וארוכה באלכסון.
בבוקר, שוב טעימות
משובחות ממזנון טרקלין העסקים. אחר כך איזו טבילה בבריכה העגולה על הגג הגבוה, שללא כל ספק צריכה להיכנס לרשימת אתרי החובה בעיר. מהגדר המקיפה אותה אפשר פשוט להשקיף על כל גגות הבתים, המגדלים, בתי המלון, בתי הקברות, הכבישים והים. אוח, הים הזה, שמלמעלה נראה כל כך נקי וכחול.
אחר כך עוד כמה סידורים ופגישות חשובות. עוד אמבטיית קצף סנסציונית, וחזרה הביתה בחמש דקות. יכול להיות שזה היה רק חלום (למרות שכמה מחברותיי הנשואות יכולות להישבע שמדובר דווקא ברמז לסיוט שעלול להתרחש עליי כרווקה נצחית), ויכול להיות שזה היה רק פיילוט. חת, חת, אחת, שתיים, נסיון. ליתר בטחון, ונגד עין רעה, את הוורדים השארתי בחדר.
נא להמתין לטעינת התגובות
