בכיף שיהיה לך, כפרה
חיננית מחזקת את הפרנץ' ומרימה טלפון מלא כוונות טובות לשמונה סלבס, שזכו ממנה השנה לצליפות אכזריות. רק מאיה בוסקילה הצליחה לייבש אותה
ח: הלו מאיה? זו חיננית.
מ: אני באולפן, משהו דחוף?
ח: התקשרתי לסגור חשבונות, את סולחת לי?
מ: (פאוזה) את בסדר?
ח: לא, ואת?
מ: את יודעת שאני מתלבשת לפי מצב הרוח.
ח: אז את כנראה מאנית-דפרסיבית. טוב, את סולחת לי?
מ: אני לא כועסת, אני חושבת שאת מעניינת.
ח: אייייף! זה מה שאומרים על בחורה מכוערת! מעליבה אחת!
מ: טוב, חייבת לחזור להקליט פה איזה משהו
ח: ביץ'.
ח: גדי, נעלבתי.
ג: למה, נשמה?
ח: אפילו לבקש סליחה הנינט לא נותנת לי. פרינצסה.
ג: אל תיעלבי. היא קוראת את המדור שלך באדיקות, והיא התפוצצה מצחוק מהקטע שכתבת על התצוגה של "קסטרו."
ח: אז למה היא מתלבשת כמו ג'וחה?
ג: סליחה!?
ח: לא כשאתה מלביש אותה, תירגע.
ג: תמתיני, אני מטלפן אליה. (פאוזה) היא מוסרת שכשהיא הולכת לחדר כושר היא מעדיפה ללבוש סמרטוטים.
ח: זה הכול? מה יש, לא נאה לה לדבר איתי ישירות?
ג: די, תפסיקי, היא נורא עסוקה, עדיף שתתקשרי בינתיים למיקי בוגנים, הבנתי שהוא חם עלייך אחרי מה שכתבת עליו.
ח: מה זהההה?
ח: הלו מיצי, למה אתה כועס עליי?
מ: מה פתאום כועס עלייך?
ח: ככה גדי אלימלך אומרת.
מ: היא ממציאה. אם הייתי כועסת עלייך הייתי אומרת לך בפרצוף.
ח: מאחת עד עשר, עד כמה אני חשובה לך?
מ: חיננית, תפסיקי להתייסר, אנשים עייפים מלקרוא דברים רציניים. ככה זה בעולם האופנה, צריך להיות עם חוש הומור ולדעת לקבל ביקורת. אני באופן אישי מנצל את זה.
ח: מה אתה חושב על איך שאתה מתלבש?
מ: אני סוג של קורבן אופנה. כל ילדותי לבשתי אוהלים שחורים, הייתי נכה אופנתית, ובשלוש השנים האחרונות אני עלמה גרמנייה מפרנקפורט, אני מת על יהלומים ועל צבע ורוד, מקפיד ללבוש רק מותגים יוקרתיים, ולא תראי אותי מחפש בגדי וינטג' כדי שיכתבו עליי שאני "שיקי."
ח: אז מה להגיד לגדי אלימלך?
מ: שיפסיק להזות ושהוא מהמם. לא כמו ארצי יפרח הזה, שהעז לבקר את הלבוש שלי באיזה אתר אינטרנט. זה נורא הצחיק אותי, שהסטייליסט הקיטשי הזה מבקר אותי, כשכולם יודעים שהוא לובש רק חיקויים. הוא אפילו לא הבין שהתיק שלי הוא "שאנל" אמיתי!
ח: היי אורלי, זו חיננית, פורגיב מי?
א: זו שיחה לציטוט, נכון?
ח: ואם לא, לא היית סולחת?
א: ברור שכן.
ח: טוב, אז בואי נסגור את העניין עם הטייטס.
א: עזבי, פעם היה לי חשוב להיות מעודכנת. היום אני מודה, אין לי זמן להתעסק בדברים האלו. רק בימי צילום אני משקיעה.
ח: טוב, מספיק דיברנו עלייך. מה את חושבת עליי?
א: צריך אומץ לעשות את מה שאת עושה. את משועשעת מזה? כי לפעמים את נוגעת בנקודות קשות.
ח: איזה מחמאה שאת שואלת אותי שאלות כאלו! בואי נעשה ביחד כתבת שער עם תמונה מדהימה. מיצי יאפר אותנו, וגדי ילביש.
א: אני מעדיפה לבקש במקום זה שלום עולמי.
ח: ידעתי שמסתתרת אצלך איזו ביוטי קווין.
ח: היי מיה, זאת חיננית.
מ: חיננית יא משוגעת, מה איתך?
ח: התקשרתי לרכל קצת, ועל הדרך לבקש סליחה.
מ: מה סליחה? אני מתה עלייך, יא חולת נפש, את הורסת.
ח: באמת? איזו אמיצה.
מ: איזה אמיצה בראש שלך!? אני הכי לא אמיצה באופנה, ואת יודעת את זה.
ח: קדימה, שפכי את הלב, לך אני מרשה.
מ: תשמעי, אני מתלבשת לפי מצב רוח נתון. אני יכולה להישאר חצי שעה מול הראי ולצאת מבולבלת, ולפעמים, בפוקס, אני מרגישה שאני פוגעת בול. אני נעזרת הרבה בגבר ההורס שלי, שיש לו טעם טוב, והרבה פעמים הוא מלביש אותי, אבל המילה האחרונה היא תמיד שלי. בתכלס, כשאני בתקופה רזה יש לי יותר אופציות, וכשלא, כל התהליך יותר מבאס.
ח: מאמי, אני מה זה מבינה אותך. בדיוק ירדתי על לאפה ענקית ואני מרגישה הכי דבה. ואם זה לא מספיק, אז יש מצב שאני גם לסבית.
מ: יאללה, בואי אליי לארון ונעשה מסיבה.
ח: טוב, אז את סולחת לי? כי אני סולחת לך.
מ: אפשר לחשוב שאני פושעת. תדעי לך שיש כמה שאשכרה מתלהבים מהסטייל שלי. מעטים, אני מודה, אבל מתלהבים. ואלו שלא, לא תמיד מעניינים אותי.
ח: שיואו, איך אנחנו דומות! תגידי, גם את מדברת לעצמך מול הראי?
ח: היי רודריגו, זו חיננית. סליחה.
ר: אני מת! את מבקשת ממני סליחה?
ח: כן, אבל רק אם תגיד מה אתה באמת חושב על סגנון הלבוש שלך.
ר: אני די פושט, מודה. הייתי שמח אם היתה לי חברה שתציק לי בעניין ותעשה עימי קניות, כי אני מאוד אוהב את המותגים "ארמאני," "הוגו בוס" ו"זארה."
ח: רק אתה יכול לקשר את שלושת אלו במשפט אחד. מה אתה אוהב אצלי?
ר: מה זאת אומרת? את מדור האופנה הכי נחשב בארץ, ואני תמיד לוקח את ההערות שלך כביקורת בונה.
ח: די, תמשיך.
ר: הייתי רוצה שיהיה לי סגנון לבוש ייחודי שמזוהה איתי, אבל אני לא יודע להתאים פריט אחד לאחר, למרות שישנם אנשים שאומרים שאני מתלבש מהמם.
ח: מיהם השקרניקים הללו?
ר: טוב, אז אולי זה בגלל שעכשיו קיץ. בחורף יותר קל לי להתלבש, בקיץ קשה לי.
ח: גם מול המראה?
ר: לא, נשמה. מול המראה אני תמיד מרוצה.
ח: היי מיכל, זו חיננית.
מ: מה את רוצה?
ח: התקשרתי לבקש סליחה, את סולחת לי?
מ: אני מתלבשת כמו שאני אוהבת וזהו.
ח: לא הבנתי, אז את סולחת לי?
מ: בגדים הם אהבת חיי. אני לא אוהבת סטים, ובטח שלא מצועצע.
ח. אהה. בואי נתמקד. סולחת או לא?
מ: תראי, יש לך מקום בחיינו, אפילו שאת אוהבת להיות ביצ'ית איתי. תגידי, למה לא באת לסייל של "אלדו" היום בבוקר?
ח: למה? היה מעניין?
מ: ברור, וגם חילקו מתנות. בטוח היית מוצאת משהו יפה גם בשבילך.
ח: נו, אז בגלל זה יודה לוי לא ענה כשהתקשרתי.
ח: היי משה, זו חיננית.
מ: אני עם מתנות על הידיים בשביל הילדים, חכי שלוש דקות.
ח: אין בעיה, גם אני צריכה לפנש את הפרנץ (פאוזה, קולות ניסור).
מ: הלו?
ח: סליחה.
מ: על מה?
ח: על הכול.
מ: זה לא מעניין אותי.
ח: טוב.
מ: אבל זה משעשע אותי שאת תמיד מוצאת משהו להגיד על הבגדים שלי. הם כל כך משעממים.
ח: ספר לי על זה.
מ: תקשיבי, אני הולך עם הבגדים שיש לי וזהו. אני לא חושב על זה יותר מדי. כשאני מופיע על במה או בטלוויזיה, אני סומך על אנשי המקצוע שמלבישים אותי; אבל כשאני הולך להצגה או סרט, אני לא חושב "מה משה דץ צריך ללבוש." אני לובש מה שנוח לי.
ח: אני מוכנה ללמד אותך מה ללבוש. אל תדאג, זה בחינם.
מ: אין צורך. אני תמיד אקנה את מה שאני חושב שיושב עליי טוב, וזהו. אולי זה לא עדכני או לא לטעמך, אבל לא משנה כמה אייטמים תכתבי עליי בעתיד, יש בהחלט סיכוי שאגיע עם אותה חולצה לשלוש פרמיירות שונות - אחרי כביסה כמובן - כי אני אוהב אותה. זה לא חשוב לי.
ח: אז מה כן חשוב לך?
מ: יש לי בעיה עם המשקל, אבל מה לעשות, אני נהנה לאכול, והרבה יותר חשוב לי להיות מרוצה ושמח, במקום כמה אנשים שאני מכיר, שרק אוכלים חסה ומפנים את הרעב שלהם כלפי מה שאנשים אחרים לובשים.
ח: אז אני מבינה שאתה סולח לי.
מ: לא כעסתי. לכל אחד יש את העבודה שלו בחיים.
ח: העיקר שאתה לא כועס.
נא להמתין לטעינת התגובות
