חלוצים בתחומם
מסעדת שיטים בקיבוץ בית השיטה היא הוכחה לכך שמסעדת שף מבריקה יכולה להיות ממוקמת מחוץ למרכז. בתפריט: מנות מוכרות אך לא בנאליות וגישה מנצחת, שמבכרת איכות על אילוצים גיאוגרפים
אתם יודעים איזה שטיקים אפשר להוציא מצירוף המקרים הזה? תמונה בשחור-לבן של חלוץ טובל את פיתו בשמן וממנה, בדיסולב וזליני, לתמונה מודרנית של צלחת ועליה, נניח, שרימפס על שיפודי רוזמרין. או ילדי הקיבוץ העומדים בתור לשתי קוביות השוקולד של יום שישי (אגב: זה קרה באמת או שזה עוד מיתוס? ) ומשם , במעבר יצירתי שמחלק את המרקע לארבע (אפשר עם אלמנט של מערבולת), לתקריב של קינוח דמעת שוקולד חם וקרם תפוז, עם פצפוצי אורז, טופי שוקולד וגלידת נוטלה.
האם יש סיפור שאי אפשר לעטר בתמונות התוגה האלה? מסוציאליזם לנהנתנות, מקיבוציות לאנוכיות, מפת חרבה לסינטה כבושה קלות. וברקע, כמובן, אריק לביא: "לא אורחת גמלים ירדה לכרוע/ לא דבשת היא אל מול כוכב/ זה הרים, הרים שבגלבוע/ הררים צופים אלי מרחב".
ועכשיו, בעין לחה ובנימה תקיפה, בחזרה למומחים באולפן. כל כך קל, כל כך אידיוטי. כי מסעדת שיטים שבקיבוץ בית השיטה (אם מישהו עדיין לא שם לב: אני אוהב את שתי המילים, שיטים ושיטה, והן תחזורנה בטקסט לא מעט) היא, בדרכה הנעימה, סוג של חלוציות בת זמננו.
כי למקם מסעדת שף - עם שולחנות עטופי מפות לבנות, נברשת שמשתלשלת מתקרה צבועה בשפריץ לבן (בכל זאת: קיבוץ) ותפריט לא בנאלי - באמצע עמק יזרעאל, רחוק מכל מרכז עירוני, רחוק מהקהל הטבעי של מסעדות שכאלה, הוא, במובן מסוים, עוד סוג של ניסיון להפריח את השממה. ושיטים (שבקיבוץ בית השיטה) אכן מפריחה.
התפריט מקורי ומעניין, האוכל טעים, לפרקים מאוד, ההגשה יפה, והעיקר: הגישה. הגישה היא של מסעדה שמבקשת להיות מסעדת גורמה במקום שלא לגמרי ברור אם יש בו קהל גדול מספיק, ובעיקר אכפתי מספיק, שיבטיח למסעדה כזו את סביבת החיים הראויה. במילים אחרות, שיטים היא, בראש ובראשונה, סוג של אמירת פתיחה למה שאמור להפוך לדיאלוג
התפריט מציע מנות ראשונות בשריות (סינטה כבושה קלות עם שמן ריחן ולימון ופלפל שושקה קלוי), צמחוניות (פרוסות סלק צלויות עם עשבים, ממולאות גבינת עזים ואגוזים), ואפילו מנות מפירות ים (קלמרי עטוף באטריות קדאיף, עם טחינה ופיסטוק, סלסת עגבניות ולימון כבוש).
ממה שאנחנו אכלנו, המנה הטובה ביותר, ובהרבה, הייתה עוגת דפי חציל קלויים בטאבון, ממולאים בפריקה, בשר טלה ואוכמניות מיובשות, שהוגשה עם טחינה.
על פניו, שוב חציל וטחינה. למעשה, יצירת מופת קולינרית ששילבה את הטעם העדין והמתקתק משהו של הפריקה (חיטה) עם המתיקות החמצמצה של האוכמניות המיובשות (מגע טורקי מבורך) ועם המרירות של החציל למנה אדירה של טעמים מנוגדים ומשתלבים ושל מרקמים חלקים וחושניים שהייתה פשוט יוצאת מהכלל. זו אולי מנת החציל-טלה-טחינה החדשה הטובה ביותר שאכלתי השנה, ולו רק בשבילה שווה למהר לשיטים.
מול הוד והדר שכאלה, מנה ראשונה אחרת, שרימפס על שיפודי רוזמרין שהוגשו עם קרם תפוחי אדמה ומנגולד, וקציפת שום ירוק, היו טובים, אבל טובים פחות. בין כל הטעמים הכבדים, למנה הייתה חסרה איזו נגיעה חמצמצה שתהפוך אותה לקלה קצת יותר. אבל גם ככה, המנה הייתה בסדר.
מנה עיקרית של נתחי קצבים חרוכים, ראגו פטריות יער ואגוזי לוז עם גרטן שורשים וקציפת פורצ'יני הייתה מצוינת אף היא. הקוביות הקטנות של נתח הקצבים היו בשריות ועסיסיות כנדרש, ותבשיל הפטריות, שגם הוא היה פריך ונגיס, הוסיף להן טעמי אדמה חזקים.
בשר ברוטב פטריות הפך בשנים האחרונות לקלישאה עד שקצת שכחנו כמה טוב השילוב הזה יכול להיות (עם קצת שמנת, כמובן) כשהוא מותקן מחומרי גלם לא בנאליים ובתשומת הלב הראויה. מנת בשר טובה, מפתיעה, שבאופן אישי, הייתי משפר קצת את התוספת שלה: גראטן תפוחי האדמה והבטטה נראה קצת מיושן ליד המנה המצוינת הזאת.
עוד מנה טובה ונדיבה הייתה צלעות טלה. הרבה צלעות קטנטנות, רכות ועסיסיות - שלשם שינוי לא נצלו על גריל אלא בטאבון - שהוגשו עם תבשיל עלי מנגולד, ומיני תבשיל צוואר טלה. צלעות הטלה העדינות קיבלו את דחיפת הטעם הדרושה מתבשיל הצוואר הארומטי, והפכו למנה שהייתה בעיקר טעימה להפליא. גם הפירה שהוגש איתה היה טוב מאוד.
בין המנות האחרונות המוצלחת הייתה גלידת חלבה שעובדה למעין קסטה יזרעאלית עם טחינה, פיסטוק וסילאן. בדיוק מה שאתה מצפה ממנה אחרונה: מקומית, טובה, מוכרת אך לא בנאלית. בדיוק מה שאפשר להגיד על שיטים: מקומית, טובה, מוכרת, אך לא בנאלית.
שיטים, קיבוץ בית השיטה. טל ': 04-6536600
שיפודי ים, סקלופ וראש קלמרי על שיפוד רוזמרין: 45 שקל
עוגת חציל, דפי חציל קלויים בטאבון, פריקה, טלה ואוכמניות מיובשות: 35 שקל
נתחי קצבים חרוכים, ראגו פטריות יער ואגוזי לוז: 85 שקל
בייבי צלעות טלה בטאבון עם מיני תבשיל צוואר טלה: 110 שקל
קסטה קדאיף-גלידת חלבה עם טחינה, פיסטוק וסילאן: 32 שקל
מילפיי דובדבנים, דפי פילו עם גלידת דובדבנים וקונפי דובדבנים: 30 שקל
קנקן לימונדה טבעית: 26 שקל
סודה: 10 שקל
טיפ: 50 שקל
סה"כ: 423 שקל
נא להמתין לטעינת התגובות
