סיפור פשוט
מהטליאטלה המוקפדת דרך הנקניקיות הביתיות ועד לשפצלי, אחרי שלוש שנים שהיא נמצאת בחיינו, די ברור שמסעדת וינס ותמר היא מסוג המקומות שאי אפשר בלעדיהם. עמית אהרנסון בטוח שהפסטות שרוקחים שם יגרמו גם לקרניבור מושבע לשנות את דרכיו
על כל הדברים האלה חשבתי יחד עם נציגת ההתיישבות העובדת במהלך הארוחה בווינס ותמר – מסעדה שגם היא, בעצם, סוג של דבר קטן וטוב כזה. כבר כמעט שלוש שנים שהיא איתנו, ואי אפשר שלא לשאול איך יכול להיות שחיינו בלעדיה קודם. כי המסעדה הזו היא עוף נדיר, מוזר ומופלא באמת בין מסעדות העיר.
זה בא לידי ביטוי קודם כל באמונה המוחלטת של וינס (מוסטר) ותמר (כהן צדק) בדרך שלהם. השניים האלה יודעים במה הם טובים, כמה הם שווים ובעיקר: הם יודעים לא לקפוץ מעל הפופיק. אין כאן מונחים אופנתיים כמו "תפיסת הסועד כאובייקט".
יש כאן תחושה של בית, עם כלים שלא מדברים במקום האוכל (אלא משמשים לו תפאורה). בלי פלזמות, בלי תפריט אינסופי שיורה לכל הכיוונים ורק לפעמים פוגע ובלי טרנדים ומנות "נכונות".
במקום כל אלה יש כאן רשימת מנות שכתובה בגיר על לוח שחור, טיפול פשוט ועדין בחומרי גלם מצטיינים, ובעיקר – המון ידע: וינס תורם את חלקו בידע הבשרים, תמר נותנת את הפסטות, הירקות והקינוחים, ויחד הם עושים אוכל אמיתי ופשוט. פסטות, בשרים, קצת ים - הרבה שמנת, הרבה חמאה, הרבה כיף. אפשר לקרוא לזה פשוט מזון. לגוף, אבל גם לנשמה.
המנה שפתחה את הארוחה הדגימה בקלות את כל היתרונות והיכולות של וינס ותמר. על הלוח השחור היא נקראה בפשטות "מליטות"
שתי ראשונות נוספות המשיכו את הקו המוצלח. שקדי עגל עם עדשים ירוקות (48 שקל) היא מנה שלא יורדת מהתפריט פחות או יותר מיומה הראשון של המסעדה, ובצדק. השקדים פריכים מבחוץ ונימוחים עד דמעות מבפנים, ויחד עם העדשים והרבה פטרוזיליה נוצר עוד שילוב מנצח. רביולי טרטופו (48 שקל) היו ממנות הפסטה הטובות שבהן נתקלנו מזה הרבה זמן, עם בצק קשיח ונגיס בדיוק במידה שנותנת את ההתנגדות הנעימה בשיניים, ומילוי בניחוח מורגש של כמהין.
בעיקריות החלטנו (בצער אמיתי) לוותר הפעם על הנקניקיות הביתיות. במקומן בחרנו במנת שייטל (87 שקל) ובפסטה נוספת, טליאטלה בנדיירה (68 שקל).
השייטל היה עשיר בטעם בשרי כמתבקש, אבל לא חף מבעיות. שתיים מפרוסות הבשר היו עשויות מעט מעבר למידה, ובאחת מהן הסתתר גיד בלתי לעיס בעליל. השפצלי (בצקניות קטנות) שהוגשו לצד הבשר היו תוספת מפתיעה בעולם תוספות שכולל בדרך כלל תפוחי אדמה\אורז\ירקות.
הטליאטלה הדגימו שוב את העדינות והאיכות הבסיסית של המטבח כאן. אטריות במרקם מושלם ובצבע סגול עז (בצק סלק) ברוטב של מעט שמנת והרבה אספרגוס, תרד, ופטריות שמפיניון (שהיו מפוצצות בטעם הודות להקפצה בחמאה). יחד עם קצת ריקוטה מעל זו היתה מנה שיכולה לגרום אפילו לקרניבור המושבע ביותר להודות שלפעמים אפשר בלי בשר.
המתוקות האחרונות היו אי צף אמרטו (32 שקל) – עוד מנה שאפשר למצוא רק כאן – ושני כדורים מגלידות הבית (16 שקל): אחד בטעם בננה, שהיה עדין וטבעי וכמעט נטול סוכר, ואחד בטעם שוקולד שהיה (כמו כל הדברים הטובים בחיים) גם קצת מריר וחמצמץ. לשולחן הגיע בטעות גם כדור גלידת קרמה (שמנת מתוקה עם מעט לימון), שהיה המוצלח ביותר (לטענת נציגת ההתיישבות. אני דבקתי בשוקולד).
יחד עם בקבוק קאווה קריסטליאנו חביב (במחיר חביב של 95 שקל בלבד – כמה טוב שהוזילו את המיסוי על היינות המבעבעים), התייצב החשבון על 440 שקל. זה הרבה פחות ממה שתידרשו לשלם על ארוחה דומה במקומות יומרניים יותר, אבל מוצלחים ומשמחים פחות. זה גם מה שמציב את וינס ותמר, בקלילות חיננית, בטופ טן (למעשה טופ פייב) של מסעדות העיר. כיף לגלות ששלוש שנים עברו על המקום מבלי שכלום כמעט השתנה. שרק לא ישתנה.
פתוח: שני – שישי משש בערב, שבת מ-12 בצהריים. ראשון סגור.
עיצוב: זרוק וביתי. אל תצפו לכלים תואמים, כיסאות מפנקים או מפיות בד, אבל זה גם חלק מהקסם.
פלוס: הנקניקיות, הבשרים, האיברים הפנימיים, הפסטות, הגלידות. האוכל!
מינוס: לצמחונים לא יהיה קל (באופן כללי לא קל להם, אבל מול מנות הבשר כאן יהיה להם קשה שבעתיים), לא מקבלים כרטיסי אשראי.
מאפרות: יש אזור ללא עישון בקומה העליונה.
שירות: תואם את רוח המקום, כלומר ביתי ולא מכופתר - אבל עובד. הערה אחת: מכיוון שאין ממש תפריט נאלצות המלצריות לדקלם את כל רשימת המנות הלא קצרה. למלצרית שלנו כנראה לא היה ממש כוח לזה, והיא טסה על הרשימה במהירות של מטוס קרב שלא ממש איפשרה לקלוט את רוב המידע.
אז כן או לא: כן, כן, כן!
וינס ותמר, הצפירה 10, תל אביב. טל': 6390407
נא להמתין לטעינת התגובות
