אוכל, שתייה, גבר, אישה
קרן צור, בחורה שיודעת דבר או שניים על אוכל ועל מערכות יחסים, מסדרת לכם את הזוגיות דרך המטבח. הנה כמה עצות קולינריות שישדרגו לכם את חיי האהבה
לא תמיד צריך להמציא את הגלגל מחדש. לפעמים נחמד לגלות שאותן מחוות שחוקות וקלישאתיות במיוחד עדיין עובדות יפה. ממש כמו שאת צמד המילים "צימר בצפון" עוטפת באופן אוטומטי הילה רומנטית, כך "פיקניק זוגי" מרכך את הלב ובונה אווירה נכונה.
תלוי מה רוצים לשדר: מאצ'ו יזמין אותך למסעדת פאר, הג'נטלמן לעולם לא יתחיל לאכול לפנייך, והגבר
אם החברה שלך היא עכבר העיר, אל תאלץ אותה לצאת לחיק הטבע. פיקניק אפשר לעשות גם בחדר השינה, עיקר הכוונה הוא לשנות אווירה ולהשקיע קצת בזוגיות.
מכירה את המשפט האלמותי "הדרך ללבו של הגבר עוברת דרך הקיבה?". הנה הדרך הקלה והיעילה ביותר לעשות בו שימוש נכון. בוודאי שמת לב שלגברים רבים יש נטייה לשדרג הצטננות קלה למחלה ממארת, ולהפוך מיד לחסרי ישע, ילדותיים ותלותיים עוד יותר מתמיד. אל תתעצבני מזה שהם מסרבים לגשת לרופא, ובמקום זה מעדיפים להתעלף על הספה וליילל "רע לי, רע לי", אלא נצלי את חולשתם בתבונה וריקחי עבורם מרק עוף - המזור הפלאי לכל מחלה, כולל היפוכונדריה.
מרק העוף פרץ כבר מזמן את גבולות הסיר, והפך גם לאחד מסמליו של המטבח היהודי וגם לתרופה יעילה למלחמה בכל שפעת או וירוס חולף. כשבן הזוג שלך חולה (או מאמין שהוא חולה, זה לא משנה) עלייך לגלות אנושיות (תזכרי שגם כשאת חולה, את די בלתי נסבלת) ואין דרך יותר בסיסית ומחממת את הלב מסיר גדול של מרק עוף.
לעולם אל תתפתי לקנות לו מרק עוף מוכן, למרות שב"בראסרי" עושים אותו מצוין, ואף מוסיפים אטריות ביצים טריות שמכינים במקום. כל הרעיון הוא שאת תכיני את המרק ותכלס, זאת לא תורה מסיני. עוף טרי, ירקות מובחרים, עשבי תיבול וקצת סבלנות, ויש לך מרק עוף לתפארת. כך גם תוכלי להתפאר ביתרונות ההכנה הביתית, ולציין שהמרק תובל בהמון אהבה וחום. אם את כבר מראה רגשות, לכי על זה עד הסוף.
מעבר לכך שיש משהו סקסי בגברים מבשלים, יש בזה גם משהו מרגיע. טוב לדעת שלא רק את תיאלצי להתמודד עם מה שנקרא "נטל הבישול הביתי" וביום מן הימים, יהיה מי שיידע לטגן שניצל לילדים ולא יטעה לחשוב שעם החתונה הוא מקבל גם פיליפינית.
עם כל הכבוד לגברים שיודעים להכין פסטה מעולה, או מתמחים ברוסטביף, סושי זאת כבר מומחיות מסוג אחר. כזאת שדורשת התמדה, רצינות, השקעה ודיוק, ומלמדת בדיוק מי הגבר שמולך: מישהו שכדאי להתחתן איתו. כשאני וג' נפגשנו, זה היה מדהים. עוד לפני שהתנשקנו, רציתי ילדים. הסיבה לכך היתה שהוא טמן לי מלכודת רגשית מושקעת, ולפגישה הראשונה שלנו הכין סושי. "אם יש לו סבלנות להתעסק עם אורז דביק ולגלגל אצות, בטוח תהיה לו סבלנות להכין לילדים סנדוויצ'ים מושקעים לבית הספר, לארוז אותם יפה וגם לכתוב: בתיאבון מאבא", חשבתי לעצמי. טעיתי לחשוב שלא רק שהגיע האביר על הסוס הלבן, הוא גם מוכן לרדת ממנו ולהגיש לי סשימי.
בשנתיים שלאחר מכן, בהן אני וג' חלקנו קורת גג משותפת, הוא לא טרח להכין סושי וגם לא לטגן חביתה. עם הזמן גיליתי שבנוסף לתחביב "לגלגל סושי", שעליו הוא הכריז בגאווה בדייט הראשון, הוא מלא בתחביבים נוספים: לזרוק את הגרביים והבגדים המטונפים שלו על ספת הסלון, לשחק שעות בסוני פלייסטיישן, לבד או עם החברים המפגרים שלו, או התחביב המוזר מכולם - להפליץ מתחת לפוך. זה האחרון גרם לו אושר גדול, וגרם לי להבין שהתאהבתי בבהמה.
גברים שיודעים להכין סושי בהחלט זכאים לנקודות זכות, אבל חשוב להיזהר: מי שממהר להרשים אותך בכישורי הגלגול שלו, כנראה מחפה על כמה דברים אחרים.
אין שעה פריכה ורגישה בחייו של גבר כשעות הבוקר, שכן רוב הגברים מתעוררים משנת הליל כששתי משאלות במוחם:1. מין, 2. יחס.
בקיצור, כמו כל חיית מחמד, גם הגבר שלך זקוק ליחס אמפתי. ומכיוון שאני בחורה שלא נוטה לנחמדות בשעות הבוקר, מצאתי את השיטה שלי לתת למין הגברי את התחושה המתעתעת של יחס אנושי. סנדוויץ' לעבודה.
קשה להאמין עד כמה שתי פרוסות לחם שביניהן ממרח כלשהו מחזירות כל גבר מסוקס לתקופת ילדותו - רגע לפני שיעור תושב"ע ביסודי בקריית מלאכי. דווקא המאכל הבסיסי הזה צופן בחובו כל כך הרבה פינוק שקט, שאין צ'אנס שאחד כזה לא יפסיק לו את הרטינות.
אפשר ללכת על האופציה הקלאסית (גבנ"צ פלוס חמאה פלוס עגבנייה), הגברית (איזשהו בשר, עם איזשהו ממרח ומלפפון חמוץ), המטרוסקסואלית (סלמון, טונה מעושנת וחבריהם), או הרגישה (ממרח שוקולד, למשל). לגבי האופציה האחרונה, אגב, לא מומלץ להציע אותה לשוביניסטים. הם יבכו.
למרבית הנשים יש מערכת יחסים מורכבת עם אוכל. אל תנסו להיכנס לזה, רק קבלו בהבנה את תפקידכם כמראה שיודעת לשקר. התשובה לשאלה "תגיד, נכון השמנתי?", צריכה תמיד להיות שלילית ולא משנה אם צריך להיות עיוור כדי לא להבחין שכפתור הג'ינס שלה עומד להיקרע.
נשים שצריכות דיאטה יודעות את זה לפני כולם, ובטח שאין להן צורך בגברים שיעירו את תשומת לבן לקילוגרמים המיותרים שהצטברו בישבן. אל תנסה להיות ד"ר אטקינס, ואל תעיר לה על חיבתה היתרה למתוקים ולמאפים. זה לא יעזור. עדיף שתתעקש להזמין לה קינוח, ותורה לה להתפנק על סופלה שוקולד חם. היא אולי לא תרזה מזה, אבל היא תרגיש שאוהבים אותה, וזה תמיד חשוב.
גברים אף פעם לא ישתחררו מדמות האם שלהם, וזה בסדר. כל אישה רוצה שהצאצא שלה ישמור לה אמונים לנצח, ולא ינטוש את מי שגידל אותו ונישק לו את הטוסיק בחיבה גדולה, לטובת פוסטמה צעירה שצצה משום מקום. תמיד רצוי להימנע מהכללות, אבל עם השנים פיתחתי תיאוריה שמוכיחה את עצמה במבחן המציאות: לגברים שגדלו עם אוכל טעים בבית ואמא שחיבקה אותם מספיק עד גיל חמש, יש סיכוי טוב לצאת נורמליים. אחרים שסובלים מחסכים כאלה ואחרים בילדות, נוטים לפתח נכות רגשית ובעיות בתקשורת הזוגית, והכול מתחיל במילה הראשונה שהם לומדים להגיד: אמא.
בתחילת כל היכרות חדשה, מומלץ לבדוק את הנושא ולרחרח קצת סביב דמות האם. איך שהוא מתייחס לאמא שלו, ככה הוא יתייחס לאשתו, אומר משפט מפורסם, ואני פיתחתי גרסה קולינרית: יש משהו דפוק בגברים שלא אוהבים את האוכל של אמא שלהם. גם אם מי שגידלה את הגבר שלך, מבשלת גרוע לטעמך, העובדה שהוא חושב אחרת מעידה על יחסים תקינים בתוך המשפחה וילדות מאושרת, שהיא בסיס חשוב להמשך.
בשלב נכון של התפתחות הקשר הזוגי ביניכם, רצוי וראוי שתתפעלי מהקציצות של אמא שלו, ואפילו תבקשי מתכונים. אם היא מרוקאית היא לא תסכים, כי ממילא אף אחת לא ראויה לבן שלה, ולעולם לא תדע להכין את הקציצות שהוא אוהב (אל תסתבכו, יש לי אמא כזאת). לגבי כל שאר הנשים, הן ישמחו לשתף פעולה עם מי שבסך הכול רוצה לעשות טוב לבן שלהן, ולהאכיל אותו בטעמים של בית.
וטיפ לסיום: אם אמא שלו שואלת איך יצאו הממולאים, תמיד תגידי: טעים, אבל לא כמו שלך. שימרי לעצמך את הצעות הייעול, גם אם את חושבת שכדאי לה להפחית בכמות השמן ולנטוש את ההרגל המגונה להוסיף לכל תבשיל כמויות אדירות של אבקת מרק עוף. זה נוף ילדותו של הגבר שלך, ואל תנסי לשנות אותו. רק תבקשי מתכונים.
האמת? יש גם לא מעט גברים שאוהבים את המנהג הזה. הרגע הזה בבוקר, בו העיניים עדיין חצי עצומות, המוח מעורפל וקיומך זועק "רק לא עוד יום עבודה", הוא הרגע בו היצור הישנוני והמדובלל ההוא לידך אמור להיכנס לפעולה. באמת שאין צורך בפעילויות גדולות ורומנטיות מדי. בינינו, למי יש כוח לזה לפני המקלחת?
כוס קפה גדולה, פשוטה, עם מינונים מדויקים של חלב וסוכר, כשהיא עדיין בתנוחת "אולי אודיע שאני חולה היום?", היא הדבר שיכול לגרום לאישה להתחיל את הבוקר בכיף. זה, וסקס מוצלח. אבל זה עניין לפעם אחרת. בקיצור, תעשו מאמץ ותעשו קפה, שתיים סוכר, כן?
אם הבחורה היא כבר לא אורחת חולפת בדירתך, כדאי שתגרום לה להרגיש כמו בבית. אם יש לה צד קבוע במיטה שלך, ומברשת שיניים באמבטיה, הגיע הזמן לפנות לה מקום גם במקרר. כדאי שתברר פרטים בסיסיים על הרגלי האכילה שלה, ותמלא את המזווה בהתאם: מה היא אוהבת לנשנש בלילה (פריכיות אורז בטעם דבש, ערגליות, או שכל התשובות נכונות)? איך היא פותחת את היום (גרנולה ותה ירוק או קפה וסיגריות)? ומה מרגיע אותה בסוף יום לחוץ (קערה של גרעינים שחורים, או צלחת מרק)?
אל תגיד "לא ידעתי", בשל מחווה כזאת הבחורה עלולה להתרסק עליך קשות, ולרוץ לספר לכל החברות שלה: "שיו, את לא מאמינה איזה חמוד. הוא פוצץ את המקרר בכל הגבינות שאני אוהבת, ואפילו קנה במיוחד בשבילי לחם קל. זה בגלל שהוא חושב שאני שמנה?".
בכדי להימנע מסיטואציות כאלה, ולצאת כשידך על העליונה, תקנה תמיד לחם רגיל. לחברה שלך תסביר שלחם קל זה טריק מגעיל (אין בזה קלוריות כי יש בזה בועות אוויר) ושלדעתך היא בכלל לא צריכה דיאטה. עכשיו היא באמת שלך.
רוב הגברים מאוד אוהבים בשר, אבל אללי - מעטים באמת יודעים להכין אותו. הם בעיקר חזקים בריטואל: לעמוד בפנים מתאמצות מעל גריל לוהט, להעביר בידיים משומנות בצל על האש, לגרד באומץ בשיפולי הכרס ולהגיד: "הקצב המניאק, אמרתי לו סינטה של 300 גרם , וזה בקושי 280". בקיצור, גברים לא מבינים בבשר, והבעיה היא שהם בטוחים שהם עושים את זה פיצוץ.
בהתאם, כל זכר פוטנציאלי שומר בין שלל טקסי החיזור שלו - אי שם בין נסיעה לצימר לרכישת שמפניה - את הכנת הסטייק האולטימטיבי. הבעיה היא שבדרך כלל יגיע לשולחנך גוש בשר מפוחם, שהקשר בינו לבין פורטרהאוס, למשל, מקרי בלבד.
במקרים נפוצים כאלו, בהם דרגת הצלייה ("מדיום, כפרה? ברור. אני מכין ככה כל הזמן" ) היא בגדר המלצה בלבד, מילה שלנו: אל תגידי דבר. הוא בסך הכול אוהב אותך. אז מה אם הוא לא יודע לבשל, לעזאזל? מנגד, תמיד אפשר לתת קפיצה למסעדה ולסגור את העניין במקום ציבורי. יש גם מי שאוהב את זה ככה.
חומוס אינו מאכל נשי. בעצם, חומוס אינו מאכל. הוא יותר ביצה כבדה, מעין טיט בו בוטשים בשמחה עם פיתה, תוך כדי גרגורי הנאה. דווקא בגלל שחומוס אינו אוכל, גברים מתים עליו. מה יותר נחמד מלהודיע לאישה שאתה הולך לבלוס עיסה צהבהבה וכבדה, בידיעה המדהימה שהיא לעולם לא תבוא איתך? מנגד, חומוס זה טקס, ריטואל גברי שאם תיקחי בו חלק, תדעי שנכנסת לחיים שלו באופן סופי.
החוכמה היא לא לעשות עניין גדול מדי מהפרוצדורה: כולה חומוס, כמו שאומרים. לכן, בפעם הבאה שהוא טופח על כרסו ונאנח כי "שוב תקעתי חומוס", תגידי לו בעדינות שבפעם הבאה את באה גם. אם הוא לא ייחנק במקום, הוא יידע באותו רגע שעשית את המחווה של חייך. משם, הבמה כולה שלך: רק זיכרי, ברגע שאכלת חומוס, פירקת מבפנים את המכניזם הגברי הסודי ביותר. לגבי כאבי הבטן, אנחנו לא יכולים לסייע. זה בא עם הטריטוריה.
נא להמתין לטעינת התגובות
