געש ובזלת בהוואי
לבה שזורמת למי הים, סלעי בזלת שמכסים את האדמה במעטה שחור, ואלה אחת, פלא שמה, שאחראית לפעילות הרוחשת מתחת לפני הקרקע, בשמורת הטבע הלאומית הוולקנית של הוואי
24 שעות מאוחר יותר האיר מופע אדום של זיקוקים את השמיים כ-15 קילומטרים ממזרח ללוע הר הגעש קילאוה
(Kilauea), שבשמורת הטבע הוולקנית באי הגדול של הוואי
(Hawaii Volcanoes National Park). לאחר מספר שעות שככה הפעילות, ורוב אלו שזכו לראותה היו בטוחים שבכך תם המופע. אז, הם עוד לא ידעו שהם חוזים בתחילתה של אחת ההתפרצויות הארוכות ביותר שידע האדם, שעתידה להימשך כ-25 שנה, והיד עוד נטויה.
מאז ועד היום ממשיכה התפרצות זו להזין את דרום-מזרח האי הגדול של הוואי, לעיתים במזרקות שמגיעות לגובה רב, ולעיתים בזרימה שופעת או בזרימה איטית ומתונה. בשנת 1990 הרסה לבה לוהטת את הכפר קלפנה שממוקם על חוף הים ממזרח למקום ההתפרצות. כמו כן גרם ההר להרס מספר לא
שמורת הטבע הוולקנית של הוואי הוקמה בשנת 1916. בתחומה הרי געש פעילים, אזורים בהן עשן וענני קיטור מיתמרים מהאדמה, ומנהרות בזלת יחד עם תצורות גיאולוגיות מגוונות, שמעידות על הפעילות הוולקנית הרוחשת מתחת לפני השטח. הצבע השולט באזור הוא כמובן שחור, עדות ללבה שלא מזמן זרמה מעל פני האדמה. התבססות צמחים - תחילה אצות, חזזיות וטחבים, ורק בהמשך צמחייה מקומית על מסלע חדש זה, אורכת שנים רבות. במקומות בהם משקעים רבים, מתכסים פני השטח בשרכים, שיחים ועצים כבר אחרי 30 שנה, בעוד שבאזורים שחונים התהליך ארוך יותר.
השמורה מתפרשת על פני 1400 קמ"ר, מחופי האוקיינוס השקט ועד למרומי הר הגעש מאונה לואה (Maunu Loa) שמתנשא לגובה של יותר מ-4,000 מטרים מעל לפני הים. בשנת 1984, התפרץ מאונה לואה, והלבה שזרמה ממנו איימה על העיר הילו (Hilo) ששוכנת לחופו המזרחי. כ-10 ק"מ מהעיר, למזלם הטוב של תושביה, התמוטטה תעלת הזרימה של הלבה ונתיב זרימתה הוסט. הודות לכך ניצלה הילו לעת עתה מחורבן, למרות שההר ממשיך לאיים על העיר, ומדענים מאמינים שיבוא יום וייתכן שהלבה תזרום היישר אל נמל העיר.
כמו לבני אדם גם לאיים יש מחזור חיים. הם נולדים מהים, מתרוממים ופוגשים את השמש, גדלים, מתבגרים ובסופו של דבר מתים ושוקעים חזרה אל המקום ממנו באו. רוח, מים, וגם המשקל שלהם עצמם גורמים לשקיעתם ותורמים לכך שבסופו של דבר הם יעלמו.
סיפורם של איי הוואי מתחיל במעמקי הים, בעומק של יותר מ-5,000 מטרים, מעל כיס גדול של מגמה שחדר לתוך קרום כדור הארץ. כיס מסוג זה, שנקרא 'הוט ספוט' (נקודה חמה), מזין את פני השטח בלבה וגורם להתפרצויות ולבנייתם של הרי געש תת-ימיים, שגדלים וגדלים, עד שראשם מציץ מעל פני המים והם הופכים לאי. עם הזמן, בעקבות נדידת הלוח של האוקיינוס השקט לכיוון צפון מערב יתרחק האי מהנקודה החמה ובסופו של דבר יכבה.
למסורת ההוואית העממית הסבר מעט שונה על היווצרותם של האיים. לפי מסורת זו מאוי, גיבור פולינזי, משך את איי הוואי מהים בעזרת מטה קסמים. בזמן שהיה עסוק במלאכתו, חתרו אחיו בקאנו וקיבלו הוראה לא להתסכל לאחור. אולם, אחד מאחיו לא יכול היה לעמוד בפיתוי, וכאשר הביט לאחור נפלה היבשת הענקית שתפס מאוי בחכתו חזרה למי הים ונעלמה, כאשר רק מספר איים נותרו מציצים מעל גלי הים.
כיום בזכות החיזוי המדוייק, שמורת הטבע הלאומית הוולקנית של הוואי היא אחד המקומות הטובים והבטוחים בעולם לחזות במעגל החיים של הרי געש. בניגוד להתפרצויות של הרי געש אחרים בעולם, התפרצויות הרי הגעש של הוואי אינן אלימות ברובן, ובדרך כלל גובות אך ורק רכוש שעומד בדרכם, ולא חיים אנושיים. אין עוד הרבה מקומות בעולם בהם זוכה אדם להלך על סלעים שנוצרו לאחר שנולד ולראות את איתני הטבע בשיא תפארתם. לכך מתווספים כמובן החופים השחורים, תוצרי הבלייה של הבזלת, מי הים הנעימים, שוניות האלמוגים ועצי הקוקוס, שהופכים את הביקור במקום לחוויה יוצאת דופן.
איך מגיעים? איי הוואי ממוקמים כחמש שעות טיסה מהחוף המערבי של ארה"ב. באי הגדול (הוואי) ישנם שני שדות תעופה – בעיר הילו שבחלקו המזרחי של האי ובעיר קונה שבחלקו המערבי. שמורת הטבע הלאומית הוולקנית של הוואי ממוקמת כשעת נסיעה מהילו וכשעתיים וחצי נסיעה מקונה.
מתי לנסוע? כל ימות השנה. מזג האוויר באיים הוא טרופי, אין הבדל משמעותי בין עונות השנה.
לכמה זמן? מומלץ להקדיש לשמורה כיומיים לפחות בהם ניתן לצאת לטיולים רגליים למקום בו ניתן לחזות בלבה זורמת לתוך הים. את הלבה ניתן לראות במיטבה בשעות החשיכה, ולכן יוצאים לרוב בצעדה לאזור בו היא זורמת. מכיוון שעוצמת הזרימה משתנה כל העת, כדאי להתעדכן מראש באתר רשות הגנים הלאומיים.
איפה ישנים? בשטחה של השמורה יש אכסנייה אחת, שממוקמת קרוב מאד לכל מסלולי ההליכה הרגליים, ולאזור בו מתרחשת הפעילות הגיאולוגית (Volcano House, טל:800-967-7321). לחילופין ניתן ללון בעיר הילו ששמוקמת כשעת נסיעה מהשמורה. כמו כן בשטחה של השמורה יש שני חניוני לילה נחמדים: Namakanipaio ו-Kulanaokuaiki.
נטע דגני כתבה את הספרים 'קליפורניה-מסלולים' ו'אלסקה-מסלולים'. כתבות נוספות בסדרת הפארקים הלאומיים בארצות הברית: עמק המוות בקליפורניה, דנאלי באלסקה, קניונלנדס ביוטה, יוסמיטי פארק בצפון קליפורניה ושמורת הילוסטוןבצפון-מערב ארצות הברית.
נא להמתין לטעינת התגובות
