קלאב סנדוויץ'
לרגל חגיגות היובל של הסנדוויצ'יה התל אביבית המיתולוגית "איציק ורותי", התעורר המעריץ עידו קינן לפנות בוקר והגיע לתעד מוסד שסביבו אלפי אגדות ומכורים. הומאז' בוידאו
50 שנה פועלת ברחוב שינקין 53 הסנדוויצ'יה הזעירה שהקים איציק פליישר ז"ל והפעיל עם אשתו רותי. בנם, דודי, שנמצא שם מאז שהוא זוכר את עצמו והיום מפעיל את המקום עם אשתו שולי, לא מכניס איש למטבח שלו בזמן שהוא מבשל – אפילו לא את זוגתו, בטח שלא לקוח רעבתן שעלול לחרב לו את המקום ולגנוב לו את כל המתכונים. נאמר זאת כך: גם עם אקדח צמוד לרקה לא תצליחו להוציא ממנו בדל מתכון, לאף אחד מהממרחים הידועים שלו.
דודי גם לא פתוח לשינויים. כל הזמן, הוא מספר לי, מגיעים כל מיני חוכמולוגים שמנדבים הצעות ייעול, כמו להרחיב את המקום הצר מלהכיל את המעריצים הצובאים על הדלת הקטנה, למכור סלטים במשקל, לפעול מסביב לשעון ובסופשבוע ולעשות משלוחים.
חצי המאה שעברה מוכיחה שהשמרנות של פליישר עובדת: הסנדוויצ'ים עדיין מעולים, הסלטים והתבשילים טריים יום יום, הגזוז מעורר נוסטלגיה גם אצל מי שלא טעם גזוז מימיו, וגם המחירים לא חורכים את הכיס.
מי שגדל אצל איציק ורותי יחשוב פעמיים ושלוש לפני
שיפקיר את כספו לסנדוויצ'ים חסרי ההשראה של רשתות הקפה הגדולות, שלכולם יש טעם של תאגיד. לסנדוויצ'ים של איציק ורותי יש טעם של אלבום משפחתי שמתחיל בשחור-לבן של הקמת המדינה ועיתון דבר, ממשיך בפולארויד של כסית ומסתיים, בינתיים, בפילם הצבעוני של האייטיז השינקינאיות. תמונות דיגיטליות מהניינטיז וצילומים בדור השלישי הסלולרי לא תמצאו שם.
סדר היום ההפוך קבוע: בערך ב-2:00 מגיע דודי למטבח הזעיר ומתחיל לבשל. כחצי שעה אחר כך מגיעה שולי וקוצצת את הירקות. השניים מורידים את הכיסאות, מרימים את תריסי המתכת ומחכים ללחם, שמגיע בסמוך ל-4:00, לפעמים קצת לפני הלקוחות הראשונים והלהוטים.
האכלנים מגיעים בגלים: מי בסוף יום עבודתו, מי בתחילתו ומי בבטלה מבורכת של אמצע השבוע. הסלטים והתבשילים במשורה – הקודם זוכה, המאחר יחכה למחר. יום רביעי הוא הקריטי ביותר – זהו יומו של השוקרוט, התבשיל הממכר של כרוב, בירה וקבנוס. מי שמפספס את הביס האחרון של השוקרוט יצטרך לחכות שבוע שלם: דודי מסרב למתוח את "מועדון ימי רביעי" של השוקרוט לימים נוספים.
ב-12:30-13:00 נגמר האוכל. הלקוחות האחרונים מסיימים ללעוס וללגום גזוז, והסנדוויצ'יה מתרחצת, סוגרת את עיני המתכת שלה והולכת לישון עם חיוך מרוצה על הפנים וחלום על סנדוויץ' של בוקר. למי שמתגעגע, או שאיחר לקום ומצא שנגמרו הסלטים, מיועדת כתבת הוידאו הבאה.
צילום: רותם פלדנר ואלירן חיאט; עריכה: דפי פרבמן
נא להמתין לטעינת התגובות
