ראשי » סגנון ופנאי » תיירות » תיירות בעולם

ניחוח הפפאיה הירוקה

כותבי מעריב מספרים על חופשות מצמררות. הפעם יוני סמאש על 14 שעות מתחת לנזיר טיבטי שמן, אפשר לקרוא לזה טנטרה

ברגע שהבחורה בכחול סמכותי משתכנעת שהתמונה בדררכון באמת שלי ( " אבל פה יש לך שיער ארוך", היא קובעת. כן, חמודה. אני האדם הראשון בעולם שהסתפר), גם אלוהים בכבודו ובעצמו לא יהרוס לי חופשה.

אזרח העולם הגדול אני, שצוחק בקול אל מול כל בעיה ותקלה. כל עיכוב בטיסה; כל מקומי נבזה; כל פגע מזג אוויר; כל מחלה; כל איום בטחוני; כל פסיליטי בדרגה ג' ומטה. ברינג איט און.

עם השנים ניסה העולם להכניע אותי דרך מוקדי שפל שלא אאחל לאיש: חדר מלון מסויט ברומניה הקומוניסטית, שלידו נראו השירותים ב"טריינספוטינג" כמו הסט בתוכנית של שרון כידון. סיני קטן בהונג קונג הרים לי את הארנק ודירדר אותי לקיבוץ נדבות ברחוב. היה ליי - אובר של 16 שעות בפרנקפורט, כשבחוץ ניתך ברד בגודל כדורי טניס. פעם הלכתי לאיבוד בפאתי שטוקהולם באמצע
נובמבר כשלגופי רק חולצה קצרה. אבל על כל אלה אני לא מתלונן. באמת צחוקים.

ברם, שום דבר לא היה יכול להכין אותי למבחן של חיי, התמודדות עם טיבטי קטן ומסריח. עזבו "מסריח": לווייתן התמקם לאיש הזה בבטן - ושם מת. אחרי יום נחיתה מהגיהנום בדלהי, שטרם התחיל וכבר הסתמן כ"היום שפספסנו את הרכבת לאמריצאר", ההחלטה שהתקבלה היתה להצפין בכל זאת, באותו ערב, באוטובוס "טאטא" מקרטע.  

היעד: הכפר דהרמסלה שלמרגלות ההימלאיה, שגם הדאלאי למה ידוע כאחד שבא לחפור שם במסיבות. התמקמנו בקבינה. נוכחים: אחותי הקטנה, הנהג ההודי ואני. תוך זמן קצר הצטרפו אלינו היפי סקנדינבי עם חליל, טייל אמריקני שתקן ועוד שני הודים עם שפם. בפאתי הבירה, קבוצה גדולה של נזירים טיבטים שטפה את האוטובוס המסכן כמו גל בצבע ארגמן. בשל הדוחק עוד ארבעה הודים עברו לקבינה, וכולנו, כל ה-11 הצטמצמנו כמה שאפשר.

לפתע קרס פנימה נזיר מחוטט ולבוש בלויים, ונחת: לא לידי - עלי. עיניו מלוכסנות ומטומטמות, שיערו מדובלל. זה הריח שהכה בכולנו כמו משאית. שילוב מעורר קבס של פלסטיק שרוף, חלב חמוץ וצ'יזים ברגליים. הוא זרק את התיק הסמרטוטי שלו במקום היחיד שבו עדיין יכולתי להניח רגליים, ואילץ אותי להצמיד אותן לתיבת ההילוכים (כוויות בדרגה ב', תודה רבה).

תוך דקותיים הוא נרדם, ראשו

המסריח מזיעה שעון על כתפי, מורח עלי שובל של ריר חמים. מה לא ניסיתי: בעיטות, כאפות, מרפקים, צרחות - כלום לא מעיר אותו. האיש ישן, שעון על כולנו כמו קינג. לא רק שהרגשתי מחולל, להזכירכם שהקבינה מריחה כמו חדר ההלבשה של הפועל חירייה בכדור עובש - החלון נשאר סגור למשך כמעט כל הנסיעה. הנהג שלנו העדיף טיבטי מרקיב על פני ענני פיח ויתושים.

לונג סטורי שורט, האיש התעורר רק כשהגענו. חצי יממה בתנוחה כמעט עוברית, ואני בתכנוני נקמה שתגרום לאדמונד דאנטס להסמיק. רק מה? הגענו באמצע הלילה. האיש ירד מהאוטובוס, ונבלע בים של מלוכסנים שנראים כולם אותו דבר. הפתרון: הורדתי כאפה קולקטיבית לאחד מהם, בכל הכוח. אלא שבהודו רצוי לא לשחק עם ענייני קארמה. כשהגענו סוף סוף לגסט האוס, מתים למקלחת, מדיפים ארומה שתאפיל על מפעלי הזיקוק בחיפה - זה חיכה לנו בסיבוב. לא היו מים.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...