מחליפים פירמידות
גל איתן סחבה את חבריה ממזרוני הים בפלאיה דל כרמן שבדרום מזרח מקסיקו, כדי לראות את צל הנחש יורד במדרגות פירמידת השמש של בני המאיה
אל סדר היום הקבוע אליו נכנסנו בעוברנו בין חופיו הקסומים של חצי האי יוקטן שבדרום מקסיקו, הצלחנו להכניס הרבה ים, כמה תצוגות אופנה על רקע השקיעה, קניות בגדים מוגזמות בהחלט יחסית לתרמילאים וארוחת ערב חגיגית באחת ממסעדותיה הטובות של העיירה. מיותר להזכיר את הפאבים הצבעוניים, את מופעי האש והסלסה, שפשוט הולכים במקשה אחת עם השם "פלאייה".
כאילו להוציא אותנו ממנוחתנו, צעקו הרוכלים בקול "יום הנחש" - כשהכוונה היא לאותו היום, היחיד בשנה, בו מאירה השמש על פירמידות בני המאיה בקרבת מקום, מזווית כזו שהצל מקבל צורה של נחש היורד מראש הפירמידה עד לפסל ראש הנחש בתחתיתה.
הוצאתי את חברותיי הצפונבוניות משלוותן השטחית על הים, מבטיחה להן עד אין סוף שמאורע שכזה אסור להחמיץ, ושהחתיכים על החוף יחכו לשובן, ובלבד שנזכה לראות פלא שכזה - את צל הנחש על הפירמידות. למען האמת, לא הייתה זו הפעם הראשונה שביקרתי במקום. בפעם הקודמת, הייתה זו אמא שלי שהייתה צריכה לגרור אותי משלוותי השטחית בין חתיכי קנקון כדי לראות כמה שאריות עתיקות. הפעם, תפסתי אני את מקומה.
כמה ניבולי פה שהופנו לכיווני הזכירו לי שעליי לקום ולשמש דוגמא לחבר'ה, שהיו רגילים תמיד לחכות לי. משום מה לא שמעתי את עשרות הטלפונים והנקישות על הדלת של המדריך, אולי בגלל שהשעה הייתה 6 בבוקר, הרבה לפני 12. שבעת החבר'ה שנסחפו אחר שכנועיי, כבר המתינו ליד המונית ובתוך כמה רגעים עשינו דרכנו אל מעבה הג'ונגלים, כדי לראות את "הנחש".
הגענו לאתר, שנחשב לאחד מאתרי המאיה השמורים והמרשימים ביותר במרכז אמריקה, לאור התרגשותם של האינדיאנים צאצאי המאיה ומפעילי האתר, ששמחו על כל תייר שנכנס ביום גדול שכזה. קבוצה מבני המאיה, לבושה בגדים מסורתיים על בסיס
הצטרפנו לקבוצה מאורגנת עם מדריך דובר ספרדית, זה מה שנשאר ביום צפוף שכזה. אני עשיתי מאמצים לתרגם לכולם, קצת בפה והרבה עם הידיים, איך שיחקו פה האינדיאנים לפני אלפי שנים, משחק המזכיר כדורסל, בסופו המפסיד הועלה על מגשית חמה לאלים. הפירמידות החכמות הותאמו בצורה מדויקת להפליא למפת הכוכבים המתחלפת בשמיים ולעונות השנה וכך, לפי מראה הפירמידה, האור והצל, ידעו האינדיאנים מתי לזרוע ולקצור את גידולי האדמה.
הידע האסטרונומי ומדעי הטבע, כפי שמראים המבנים השונים באתר, כנראה היו כבר מוכרים משחר האנושות ואולי בהמשך נשכחו והתגלו בשנית, שנים מאוחר יותר, אחרת איך אפשר להסביר את התופעה? פרט למבנים שמעל לפני הקרקע, מוקפים בג'ונגל חי ונושם, נמצאו אלפי היכלים תת-קרקעיים, מלאים במים (סנוטה), בהם קברו בני המאיה את מכובדיהם (מעורר חשק לצלול שם, הא?).
כשמדברים על פלא עולמי, לרוב מדברים על משהו שקשה להסביר את הווצרותו, לאור התקופה בה נוצר, האמצעים שעמדו לראשות הארכיטקטים השונים ומידת הדיוק שלו, יחסית למה שמאפשרת המציאות הפראית ביותר באותה התקופה.
נפלאות בני המאיה והאינדיאנים הקדמונים שמילאו את אמריקה במזכרות עצומות ומתקדמות להפליא, יכולות בקלות לענות על ההגדרה של פלא עולם, זאת לעומת אתרים סטנדרטיים יותר כמו בית האופרה בסידני, פסל החירות, מגדל אייפל, הקרמלין והכיכר האדומה ועוד כמה מבנים שנבנו על ידי אדם, באופן שיכול בהחלט להיות מרשים, אך לא מפליא בהשוואה לתקופה.
אין לי ספק שאחד מאתרי המורשת האינדיאנית (המאצ'ו פיצ'ו או הצ'יצ'ן איצה) ייבחר על ידי הקהל העולמי, ואם לא יהיה כך הדבר, תהיה הסיבה היחידה לטעמי, קשורה בעובדה שרבים עדיין לא הגיעו לשם ובוודאי כבר ראו לא פעם את פסל החירות או את האייפל. מה שעוד מדהים הוא התיאום האנושי בין האינדיאנים ממערב, לחמרים במזרח (שבנו את המקדשים בקמבודיה) והפרעונים (או העבריים) במצרים העתיקה.
ולאור העובדה שהפירמידות במצרים נשארות מאחור, במעמד של פלא העולם העתיק היחיד ששרד, קרוב לוודאי שצ'יצן איצה במקסיקו, המאצ'ו פיצ'ו בפרו או מקדשי האנגקור בקמבודיה, יהיו תחליף ראוי למקבילה המצרית רבת הכבוד.
לקראת ערב התרכזנו, יחד עם עשרות אלפי מבקרים, ליד צלמי תחנת הטלוויזיה של ערוץ דיסקברי, לתפוס את נשל הנחש, לפני שהשמש שוקעת לה אל מעבה הג'ונגל. אני מודה שציפיתי להרבה יותר מצל לא בולט, כששמעתי על "הנחש" המפורסם, שכן עיכבתי את חבריי שמיצו את החוויה הארכיאולוגית כבר בצהריים רק בשבילו.
באותו הרגע שחובר ראש האבן אל גוף הנחש המתפתל ועונת הזריעה החלה, מילאו את האוויר מחיאות כפיים סוערות ועשרות אלפי פלאשים נלהבים. צילמתי שתי תמונות ורצתי לכיוון חבריי, שכבר מזמן עשו דרכם בחזרה אל המונית, שתביא אותנו שוב אל חופי הטורקיז והמסיבות.
נא להמתין לטעינת התגובות
