ברברה חוזרת לבוש
ברברה קינגסולבר ובני משפחתה החליטו לגור במשך שנה בווירג'יניה ולגדל את כל האוכל שלהם בעצמם. התוצאה היא ספר חדש שקורא לעולם המערבי לחזור למטבח
אם מורגן ספורלוק, הבמאי של "לאכול בגדול", האביס את עצמו עד זרא בג'אנק פוד מתועש, הרי שבני משפחת קינגסולבר עברו לחווה בווירג'יניה למשך שנה – שם גידלו בעצמם אוכל. זאת, כמובן, תוך כדי עבודה אינטנסיבית על הספר "Animal, Vegetable, Miracle", ("חיה, ירק, נס", בלעז) שיצא לאור לפני כחודש. ייחודו, מלבד העובדה שהוא מתאר בדקדקנות את השנה הזו, טמון בכך שהוא מספק נקודת מבט שהיא בו זמנית פוליטית, עיתונאית, עלילתית, ביקורתית ותזונתית על הנעשה במטבח.
"אם רבים מאיתנו רואים חוויה כזו כסגפנית, זה רק בגלל שהתרגלנו למצב הנוראי שבו יש לנו את כל מה שאנחנו רוצים, מתי שאנחנו רוצים", כותבת קינגסולבר, סופרת רבי מכר ובעלת תואר לביולוגיה שפרסמה עד היום כבר 11 ספרים. אגב, את ספרה הראשון, "The bean trees", מלמדים בבתי ספר בארצות הברית.
אם להסתמך על הדיווח שלה, השנה שעברו בחווה היתה טבעית להפליא: נטולת חטיפים, אוכל מעובד או ירקות מיובאים. רק אוכל מקומי ועונתי התקרב אל שולחנם. בני המשפחה עמלו על החמצת ירקות, רקיחת צ'אטני, גידול שום והכנת נקניקיות הודו. מאכלים שלא גידלו בעצמם (דוגמת טלה, בקר או אפילו תפוחים), נרכשו אך ורק מחוואים מקומיים.
הפילוסופיה של קינגסולבר דומה במובנים מסוימים לזו של תנועת ה"סלואו-פוד", בכך שהיא מקפידה גם על דרכי הגידול של האוכל, ולא רק לאכילתו. קינגסולבר מאמינה בשיקום המשק הלאומי והפרטי דרך אכילת תוצרת מקומית בלבד. לדבריה, האמריקאים עדיין לא פיתחו תרבות אוכל ממשית. זאת, בעקבות השתלטותה של תעשיית האוכל שמספקת מזון מעובד במימון ממשלתי. "תרבות אוכל מרכזת בתוכה את התבונה הקולקטיבית של אוכלוסיה לגבי צמחים וחיות שגדלות במקום, כמו גם לגבי הדרכים המורכבות שבהן משפרים את טעמם", היא כותבת.
קינגסולבר טוענת שההשלכות של חסרים אלה בתרבות האוכל יכולות להיות חמורות מאוד - מבחינה כלכלית, סביבתית ובריאותית.
בראיון שנתנה בעת הקראה בשיקגו, היא אמרה שדור הילדים הנוכחי הוא הראשון בהיסטוריה האמריקאית שצפויה לו תוחלת חיים קצרה מזו של הוריו. בעזרת הניסוי המשפחתי שיצרה, היא הוסיפה, היא שאפה להוכיח שאפשר גם אחרת, ובעיקר לקרוא לאמריקנים להפסיק לצרוך ג'אנק ולהתחיל לחזור למטבח.
מהצד השני של הסקאלה, מתחילה בימים אלה בארה"ב העונה השלישית של תוכנית הריאליטי "טופ שף". מדובר, אחרי הכול, בעוד סוג של ניסוי תרבותי באוכל, רק ללא האג'נדה המצפונית. להזכירכם, מדובר ב-12 מועמדים שמנסים להוכיח שהם הבשלנים הכי טובים בחצי הכדור המערבי.
במובנים רבים, "טופ שף" היא לא פחות ההפך הגמור מ-"Animal, Vegetable, Miracle", ממש כמו בבורגר ראנץ'. כלומר, היא עוסקת בסטאריות ובמיידיות, ומונחים כמו חקלאות ותוצרת מקומית רחוקים ממנה שנות אור.
כך, גם אם "טופ שף" מתרחקת מהג'אנק ומתעקשת להפגין ניחוחות גורמה, בשל אופייה הטלוויזיוני היא ממשיכה ומעודדת את אופייה הטראשי של התרבות האמריקנית בכלל ואת תרבות הפאסט פוד המסואבת כנגזרת ישירה שלה
קינגסולבר תטען נגד התכנית כי זו מקדשת את אחת הרעות החולות של תרבות האוכל הגלובלית – התמכרות לאכילה במסעדות. קינגסולבר, אישה שטוענת כי תמיד יש לה לבשל ארוחות לה ולמשפחתה, מתנגדת באופן נחרץ לכך שאנשים בעולם בוחרים להפסיק לטרוח בעצמם על מזונם. אגב, בקרוב תהיה לנו הזדמנות לבהות בגרסה מקומית של התכנית, שכן, מתברר כי בימים אלה עומלים על הפקת התכנית שתבחר את השף הבא של ישראל.
מאבק הכוחות הזה, מן הסתם, עוד רחוק מהכרעה סופית, אך אין ספק שקינגסלובר ופרנסי "טופ שף" מגדירים שוב את טווח התנועה האפשרי. תחליטו אתם אם אתם מעדיפים את הצד של קינגסולבר – מאמא עוף בהתהוות, אם תרצו – או שאתם מעדיפים להישאר בצד שהקרבה הכי גדולה שלו למטבח מסתיימת בקטלוג של איקאה.
נא להמתין לטעינת התגובות
