ג'נטלמן אירופאי
בחודש הבא יחגוג מעצב העל ולנטינו חגיגה כפולה: יום הולדת 75 ו-45 שנות סטייל. איתי יעקב עושה כבוד לילד שחלם להלביש את כוכבות הוליווד והפך למנסח האלגנטיות של האופנה המערבית
את שני המאורעות יחגוג ולנטינו בחגיגות ראוותניות שיימשכו שלושה ימים ברחבי רומא בתחילת חודש יולי. מכל רחבי העולם הן יגיעו, הנשים אותן הוא מלווה כאופנאי צמוד: מאליזבת טיילור, גווינת פאלטרו, ניקול קידמן ועד הוד מלכותה, הדוכסית מקורנוול קמילה פרקר בולס.
בשבוע שעבר כינס ולנטינו מסיבת עיתונאים בה הוא חשף את תוכן החגיגות: השקת הבושם החדשRock '( Ro)e המיועד לנשים צעירות והספר בן 740 העמודים על מפעל חייו של המעצב שכתב עיתונאי ה"ואניטי פייר", מאט טיירנור. כמו כן תתקיים ארוחת ערב חגיגית ל-700 מוזמנים בפיאצה די סיינה שבפארק וילה בורגזה.
במסגרת החגיגות תושק במוזיאון "ארה פסיס" ברומא תערוכת הרטרוספקטיבה "ולנטינו ברומא: 45 שנות סטייל" (תאריך נעילה: 28 לאוקטובר), שתציג כ-300 פריטי לבוש של המעצב מכל הזמנים. חגיגות ולנטינו יינעלו בתצוגת אופנה בת 1,200 אורחים בבימויו של דאנטה פרטי, שתיערך לא פחות ולא יותר בקולוסיאום של רומא.
"בעיר הזאת, אני לא יודע מי מפורסם יותר: האפיפיור או ולנטינו", אמר פעם ראש עיריית רומא וולטר ולטרוני על ולנטינו, ולא בכדי. מאז השיק בשנת 59' את הבוטיק הראשון שלו ברחוב היוקרתי ויה קונדוטי שברומא, השוכן מרחק יריקה מהמדרגות הספרדיות, הפך שמו לשם נרדף לתעשיית האופנה האיטלקית, שכן הוא נמנה עם מעצבי האופי שלה, שגריריה הבינלאומיים ומייסדיה.
ולנטינו ותיק יותר מג'ורג'יו ארמאני, מפורסם יותר ממיוצ'ה פראדה ואוחז בקליינטורה איכותית ונוצצת יותר מזו של דונטלה ורסאצ'ה. נכון להיום, אין לו שום מתחרים, לפחות משדרת המעצבים בני גילו, אשר רובם ככולם פרשו לגמלאות כמו איב סאן לורן, 70, או שכבר אינם אוחזים במותג עצמאי ואם כן, הוא כושל למדי כמו זה של קארל לאגרפלד, 73, " לאגרפלד גאלרי".
להצלחה של ולנטינו יש גם פן כלכלי. לפני כחודש דיווחו מדורי
מדובר בהמון כסף, אשר ביסס את "ולנטינו" כאחד ממותגי היוקרה העוצמתיים ביותר בעולם.
העובדה ששרד כל כך הרבה שנים בתעשיית האופנה ההפכפכה, כמו גם חוסנו הפיננסי, הופכים את ולנטינו לבלתי פגיע כמעט. ולראיה, הוא המעצב היחיד שהסכים לשחק ואף להציג את דגמיו בסרטו של דיוויד פרנקל "השטן לובשת פראדה".
במהלך צילומי הסרט נפוצו שמועות שמעצבי אופנה רבים ובולטים חששו להשאיל בגדים למלבישה של הסרט, פטרישיה פילד, שלא לדבר על להופיע בסרט עצמו, מפני שחששו להסתבך עם עורכת ה"ווג" האמריקני, אנה ווינטור. כזכור, דמותה של עורכת המגזין המפלצתית בסרט, מירנדה פריסטלי, מבוססת על ווינטור.
ולנטינו, כאמור, היחיד שהסכים לשחק בסרט, ואפילו, כך נראה, נהנה. אם חושבים על זה, אין לו שום סיבה לחשוש: הווינטור הזו תלך, ווינטור אחרת תגיע במקומה, אך הוא לעולם יישאר.
ולנטינו נולד בשנת 32' וגדל בעיירה ווגרה שבמחוז לומבארדי באיטליה. כבר כילד גילה אובססיה לאופנה ולאסתטיקה. "אמי תמיד נהגה לומר'איך ילדתי ילד שאוהב רק את הדברים היקרים ביותר?'", סיפר לעיתונאי מייקל ספקטר מ"הניו יורקר" לפני כשנתיים, באחת הכתבות החושפניות ביותר שפורסמו עליו.
"הייתי בן 13 או 14 והיא היתה נותנת לי כסף ללכת לסנדלר לרכוש נעליים חדשות. עיצבתי אותן בעצמי, שכן לא רציתי לנעול נעליים כמו של כולם. הייתי ילד חולמני. ויויאן לי, הדי לאמר, לנה טרנר וקתרין הפבורן - אני כיום מעצב בגלל שכילד חלמתי על הנשים האלו, לבושות במעילי פרוות שועל, יורדות בגרם המדרגות הענקי שתמיד היה מופיע בסרטים. זה כל מה שחלמתי עליו. זה מה שרציתי".
בגיל 17 גמר אומר להגשים את חלומו ופנה ללימודי אופנה בבית הספר היוקרתי "שמברה סינדיקל דה לה הוט קוטור" בפריז, שעד היום מוציא תחת ידיו מעצבי הוט קוטור מהוללים. עם גמר לימודיו, עבד עם ז'אק פאט ואחר כך עם המעצב הספרדי כריסטובל בלנסיאגה. התחנה הבאה שלו היתה בית האופנה של מעצב ההוט קוטור, ז'אן דסה, ממנו נדד אל בית האופנה של גי לארוש, שם החזיק מעמד במשך שנתיים. בשנת 59' שב אל איטליה יחד עם מאהבו הצרפתי ג'ראלד ננטי וייסד ברומא את הסטודיו שלו לאופנה עילית.
שנה לאחר מכן, בפגישה מקרית ב"קפה דה פריז" שברחוב ויה ונטו שברומא, הכיר ולנטינו את ג'יאנקרלו ג'יאמטי, אז סטודנט שנה ב' לארכיטקטורה, שהתגורר עם משפחתו הבורגנית בצפון העיר. מאותו ערב לא עזבו השניים האחד את השני. ג'יאמטי הפך לבן זוגו למשך תריסר שנים ולשותפו העסקי. כיום הוא האיש המושך בחוטים העסקיים של המותג והאדם הקרוב ביותר אל ולנטינו.
באותה שנה, 60', הציג את הקולקציה הראשונה, אבל רק בתצוגה שהתקיימה שנתיים לאחר מכן, בשנת 62', שמו הפך לידוע בעולם כולו. אז למעשה החלה הקריירה שלו באופן רשמי.
"חיכיתי בקפה עד שייפתח מועדון סמוך, ולפתע ראיתי אותו", סיפר ג' יאמטי בריאיון כיצד הכיר את ולנטינו. מאז עברו 47 שנות חברות ארוכה. "אם אנחנו לא מבלים את היום יחד", סיפר ולנטינו ל"ניו יורקר", " אנחנו מדברים שבע פעמים בטלפון או יותר".
"השותפות ביניהם מאוד מוצלחת, כיוון שאחד הדברים המבריקים שעשה ג'יאנקרלו היה לבודד את ולנטינו מהמהלכים העסקיים ולייחצן את האימג' שלו ברחבי העולם", הסבירה ל"ואניטי פייר" קונסוולו קרספי, מי שהיתה בשנות ה-60 עורכת האופנה של ה"ווג" האמריקני וחברה קרובה של המעצב. היא זאת שגם עשתה בעקיפין את החיבור בינו לבין ז'קלין קנדי, אחת הלקוחות המפורסמות והחשובות שלו. קנדי ראתה את הרוזנת גלוריה שיף במסיבת קוקטייל לבושה בבגד עשוי בד אורגנזה שחור, התעניינה מי המעצב והשאר היסטוריה. ולנטינו היה גם זה שזכה לעצב את שמלת כלולותיה של קנדי כשנישאה לאיל הספנות היווני אריסטוטלס אונאסיס בשנת 68'.
מאז דרכה אל התהילה של כל נסיכה ערבייה או נסיכה מפארק אווניו במנהטן עוברת דרך האטלייה של ולנטינו. בשורה הראשונה בתצוגות ההוט קוטור שלו המתקיימות פעמיים בשנה בפריז, ניתן לפגוש בין היתר בנסיכה אל אנוד אל קאליפה מבחריין, שרה בן מוחמד בן עבד אל עזיז מערב הסעודית, הנסיכה פיריאל מירדן, גווינת פאלטרו וסופיה לורן.
נחת מכוכבות הוליווד הצעירות הוא לא ממש רווה. לפני שנה אמר על ג'וליה רוברטס וקמרון דיאז, המייצגות את הדור הזה, שהן "מסתובבות ברחוב בבגדי ספורט ונראות כמו קבצניות. בעבר, כוכבות התחייבו בחוזים שלהן להופיע בציבור כמו כוכבות. היום זה כבר לא כך". על פאריס הילטון ולינדזי לוהן יש לו בכלל בטן מלאה. "תודה לאל שהיא לא מגיעה", הוא נשמע אומר כשדיווחו לו שלוהן ביטלה את הגעתה לתצוגת ההוט קוטור שלו בפריז. "היא גורמת לי להרגיש לא נוח. כך גם פאריס הילטון. היא בחורה וולגרית ובכלל לא יפה".
ולנטינו, כאמור, לא מעצב לנשים וולגריות. ההפך הוא הנכון. עיצוביו קלאסיים, נשיים ואלגנטיים, אולי האלגנטים מכולם, שכל מטרתם היא אחת: להפוך נשים ליפות וזוהרות. גזרות מורכבות או אמירות רדיקליות הן מחוץ לתחום. "אופנה היא לא דבר מסובך", הסביר לספקטר. "הכול נעשה כדי להפוך את האישה ליפה. זה ושום דבר אחר". והוא ממשיך בזהירות: "אני לא ממש מבין את הסגנון ששולט היום.
קח את גליאנו, למשל. הוא אמן מבריק ויכול ליצור את הפנטזיה הגדולה ביותר בעולם. אבל ללבוש את הבגדים האלה ברחוב? אני לא חושב שאפשר. לפעמים אנחנו שוכחים שהליידי עושה את הבגד. אני לא מעצב שמסתכל על ג'יזל ומקווה שהיא ורק היא תלבש את הבגדים שלי. כדוגמנית, כן, היא הפייבוריטית שלי. אבל אישה נחמדה, עם המון אישיות פורצת היא גם חלום עבורי. אני אוהב נשים שאוכלות, שיש להן גוף, נוכחות. זאת אישה בעיניי ולא איזה מקל".
הצבע השולט בקולקציית ההוט קוטור שהציג לקיץ זה הוא לבן,עם נגיעות קלות של הדפסים פרחוניים וגוני לילך וצהוב בהיר. שמלות משי שיפון לבנות שעליהן הורכבו שרוולונים בדוגמת פרחים, הוצגו לצד שמלות טאפט לבנות מעוטרות אבני חן וחרוזים.תצוגת הפרט אפורטה שלו לעונה זו נפתחה עם הדגם שהכי מזוהה עימו: שמלת ערב אדומה.אחריה עלו ובאו שמלות משי נטולות שרוולים, שמלות מעטפת סגולות עשויות שיפון, מכנסונים שחורים, חולצות תחרה מכופתרות ושלל אביזרים מרהיבים, עליהם מוכנות נשים רבות לגהץ למוות את כרטיס האשראי.
לצד אלו התופסים אותו כאחד המעצבים הוותיקים, המשפיעים, הבולטים והיצרניים ביותר )מדי שנה הוא משחרר כשמונה קולקציות) ישנם כאלה הרואים בו מעצב אנכרוניסטי משהו. לזכותו של ולנטינו ייאמר שהוא הראשון שיודה שהוא לא מתיימר להמציא את הגלגל. מבחינתו, תנו לו לעצב רק עבור הנשים האלה שקישטו את חלומות הילדות שלו. "השמלות האלו הן הבנים והבנות שלי", סיפר לכריסטופר בגלי, כתב המגזין "דבליו" בריאיון שהעניק בגיליון יוני הנוכחי. "קצר, ארוך, מדיום, רקמות, קמופלאז', הדפסים סיניים-נו, הכול כבר עשיתי לפני המון המון שנים. כיום אני מעצב לפי מה שיש במוחי, לא לפי מה שיש באוויר".
בדומה לאופנאים - ידוענים אחרים, ולנטינו מוכר לקהל לקוחותיו לא רק בגדים אלא גם אימג'. במקרה שלו מדובר בדימוי ראוותני, בריא, נוצץ ובעיקר שזוף, רצוי בגוון אפרסק על גבול הקרמל, בו הוא מתהדר זה שנים רבות. ברשותו בתים במנהטן, רומא, שווייץ, שאטו השוכן 30 ק"מ מפריז ובית גדול מהמאה ה-19 בשכונת "הולנד פארק" היוקרתית בלונדון, אותו רכש ושחזר בשנת 2002.
מלבד זאת, הוא חמוש במטוס פרטי, ביאכטה מנקרת עיניים המתפרשת על שטח של 120 מ"ר ובשישה כלבי פאג ננסיים העונים לשמות: מרגוט, מוד, מונטי, מולי, מילטון ומגי - שמות כולם, כמו שהבנתם מתחילים באות אם.
הוא מתנהל בעולם ללא שום מידע על כספיו הרבים, המנוהלים בחוכמה רבה על ידי ג'יאמטי. "הוא מתעסק בעיצוב ואני בכספים", סיפר פעם ג' יאמטי והוסיף כי הוא לעולם לא נותן לוולנטינו לקרוא את הביקורות בבוקר שלאחר התצוגה. במקרה הגרוע הוא פוטר אותו במשפט כמו "בעונה הקודמת כתבו דברים יותר טובים".
כך או כך, רכישתו של בית האופנה על ידי חברת ההשקעות "פרמירה" מעלה ספקולציות רבות בדבר עתידו של בית האופנה, הן ברמה העסקית והן בפן העיצובי. האם יעבירו בעלי השליטה בחברה את מושכות העיצוב לידי מעצב צעיר יותר( האם ייטול אותן בן זוגו של ולנטינו משנת 82', מעצב התכשיטים והאביזרים ברוס הוקסמה( ובכלל, עד מתי הוא מתכוון להמשיך לעצב( נכון להיום לא ברור. אם זה תלוי בוולנטינו, מבחינתו, תנו לו לשרבט סקיצות בסטודיו רחב הידיים שלו ברומא עד יום מותו.
"אבל בשלב מסוים מגיע הסוף", הוא אומר ברגע נדיר של גילוי נפש בריאיון ל"ניו יורקר". " וכשזה יקרה, אני מקווה שאזכר כאדם ששאף ליופי בכל דבר שהוא עשה. אבל כשאנחנו גמורים - אנחנו גמורים. וזה יהיה הסוף של זה. פיניטו. אחרי הכול, השמלות האלו הן כמו מכונית 'פרארי'. אם אי פעם באמת חשבת עליהן, לא היית עושה אותן".
נא להמתין לטעינת התגובות
