ענבי זעם
יקב דלתון, שנמצא עשרים דקות מגבול לבנון, לא מצליח להתאושש מהמלחמה האחרונה: היקב הופגז, היבול נפגע והסיוע הממשלתי מתעכב בדרך
בזמן הזה בשנה שעברה ביקרו במרכז המבקרים בין 150 ל-500 אנשים ביום. כיום המספרים קטנים בהרבה: בין 50 ל-100 בלבד . במרכז המפעל נמצאים המחסנים הגדולים, שבהם עסקו אתמול הפועלים בהדבקת תוויות על הבקבוקים של הבציר החדש. המחסן ריק יחסית. המדפים שוממים. "חסר יין", אומר חביב, "25 אחוז מכמות היין הרגילה חסרה. 150 אלף בקבוקים".
כ-100 מטר מהגדר של היקב, הנמצא מצפון להר מירון ועשרים דקות נסיעה מגבול לבנון, עבדו שני טרקטורים ביישור הקרקע ובהכשרתה לקראת בניית מלון מפואר, אשר בעתיד יהיה חלק ממרכז המבקרים של היקב, השייך למשפחת הרוני.
לפני קצת פחות משנה, במהלך המלחמה, הופגז היקב בקטיושות. 80 מטר ממנו התרסק מסוק של חיל האוויר שפעל מעל מטרות בכפר המקולל מארון א-ראס. בתאונה נספו שני הטייסים. אנשי היקב היו הראשונים שהגיעו לשטח לסייע לכוחות החילוץ. הם עצמם סיכנו את חייהם במהלך המלחמה כשנשארו לעבוד ביקב. "למרות הפחד, למרות המסוקים ולמרות נפילת הקטיושות, אף אחד לא רצה לעזוב", נזכר חביב. "זה הבית שלנו".
בימים אלה עדיין ממתין המנכ"ל חביב לפיצויים שהוא אמור לקבל מהמדינה על הנזקים הגדולים שספג היקב במהלך המלחמה. תהליך הייצור והביקבוק הופסק, ענבים לא נבצרו והיבול ירד לטמיון. חביב נפגש עם שר האוצר ועם פקידים אחרים ממשרדו, שמע המון הבטחות, אבל בפועל עדיין לא פוצה.
"לאורך חודש ימים, מהיום הראשון למלחמת לבנון השנייה, הוכרז האזור כשטח צבאי סגור", אומר חביב. "באזור הזה ובכרמים נספרו מאות טילי קטיושה, באחד הכרמים פרצה שריפה, התפוצצו קווי המים. הפגיעה עקרה פה דונם של גפנים, באחת החלקות הכי טובות שלנו. לאורך כל המלחמה היה סיכון, אבל החשש שהיקב ייפגע ואיש לא יהיה כאן, פשוט גרם לאנשים להגיע לכאן בכל זאת. אף אחד לא רצה לעזוב, אפילו שלא היה אפשר לעבוד".
המלחמה, אומר
מעבר להתמודדות של היקב עם המלחמה, עסקו חביב וחבריו גם באירוח של חיילי צה"ל. "היו המון חיילים שבאו לפה להתקלח ולאכול", אומר חביב. "חילקנו כאן שמפו וסבונים לחיילים בחינם. מה שהם רצו נתנו, אפילו יין לשבת. נתנו כי אנחנו זה הם בעצם. היתה כאן אווירת פחד. לא ידעת איפה תיפול הקטיושה. המסוקים ירו לתוך לבנון מעל היקב. הם היו מתרוממים מעל היקב, ויורים ממש מעל הראש שלנו".
יקבי דלתון שייכים למשפחת הרוני, ואת היקב מנהל בפועל אלכס הרוני, בן 40 תושב תל אביב, שעולה לבקר ביקב לפחות פעמיים בשבוע. אביו, מתי, הקים את המקום לפני 12 שנים.
מתי הרוני הוא יליד בומבי שבהודו. הוא עלה ארצה עם אמו בגיל שמונה. כשהיה בן 18 היגר לאנגליה, שם עבד עם דודו בעסקי יהלומים ואבני החן, עד שהקים עסק משלו שהלך ושגשג. הוא התחתן באנגליה, שם גם נולדו שלושת ילדיו: אלכס הבכור, ג'וש (38) שעוסק כיום ביהלומים, וריצ'ארד (34) שחזר לגור בלונדון.
אלכס הרוני מסביר שאת היקב פתחה המשפחה דווקא ממניעים ציוניים: "הגעתי לארץ בשנת 1991, וההורים שלי הגיעו בשנת 1993. לא הסתדרתי כל כך עם היהלומים, לכן חיפשנו להשקיע כסף בעסק חדש דווקא בצפון הארץ. זו היתה השקעה עם אידיאולוגיה ציונית. אבי היה פעיל במגבית הבריטית לגיוס כספים לתרומות לישראל, והוא תמיד האמין בגליל.
"בשנות ה-90 היה הגליל מוזנח ולא היו הרבה עסקים באזור. הוא האמין ששם ישראל יכולה לפתח עסקים טובים. הסתובבנו במשך שנתיים בגליל וחשבנו על כל מיני רעיונות. רצינו עסק שיכול להעסיק משפחות מהאזור, גם ישמש עוגן לעוד מפעלים, וגם לעודד את התיירות. יום אחד נתקלנו בכורם שהתחיל לעשות יין מהענבים שלו, אבל הפסיד המון כסף כי הוא לא היה איש עסקים טוב. הוא היה צריך הון גדול, שלא היה לו. ככה אנחנו נכנסנו לתמונה והקמנו את יקב דלתון בשנת 1995. יבול הבציר הראשון היה 30 אלף בקבוקים. ב-2007 נגיע ל-900 אלף בקבוקים".
סביב יקב דלתון נטועים 600 דונם של כרמים יפהפיים. כרמים נוספים השייכים ליקב נטועים במנרה ובמשגב עם. 20 אחוזים מתוצרת היקב מיוצאים לשווקים בארצות הברית, בצרפת, באיטליה, בספרד ובמקומות נוספים בחו"ל. "לא היה לנו רקע ביין", מסביר אלכס. "לכן הבאנו יועץ מומחה אוסטרלי שעזר לנו בתחילת הדרך. היום מועסקת אצלנו נעמה מועלם, שהיא הייננית הראשית. היא גדלה ברמת הגולן ואביה היה הכורם הראשי של יקבי רמת הגולן".
גם אלכס מאשים את המלחמה במצב היקב כיום: "המלחמה כמעט הרגה אותנו. איבדנו אחוז גדול מאוד מהיבולים כי לא יכולנו לטפל בכרמים. נגרם לנו גם נזק גדול מאוד מפלישה של חזירי בר אל הכרמים. החזירים חגגו בכרמים שלנו וזה גרם לנו נזק משמעותי מתוך בציר של 850 טונות הגענו ל-700 בלבד . חודש שלם לא היינו בכלל בכרמים. זה הפסד עצום".
הממשלה הבטיחה לעזור. חביב והרוני זוכרים גם את שר האוצר הירשזון מתקשר לנחם ומבטיח סיוע כספי. אחר כך הגיעו היועצים והשמאים שהעריכו את הנזק. "במשך כל השנה הממשלה הבטיחה לעזור", מקונן חביב, "כולם אמרו לי שאין ספק שיטפלו בנו. דיברנו עם כל מי שאפשר, משר האוצר ועד אחרון הפקידים. כולם הבטיחו שיהיה בסדר. אמרו שנקבל פיצוי. בפועל לא קיבלנו שום דבר.
אני קיבלתי בסך הכול 25 אחוז מקדמה, כשהייתי אמור לקבל 75 אחוז כמו כל החקלאים באזור. הסכום שמגיע לנו הוא חמישה מיליון שקלים. הבאנו שמאי שהעריך את הנזקים וגם זה נעשה על חשבוננו. ואת הדוח שלו הגשנו לשמאי הראשי של משרד האוצר. עשינו כל מה שנדרשנו לעשות.
מצאנו את עצמנו מוציאים המון כסף. נפגשנו עם נציג משרד האוצר אפילו בשבוע שעבר, אבל הוא עוד לא חזר אלינו. אין לי הערכה מתי נקבל את הכסף. אנחנו דורשים רק מה שמגיע לנו. שהמדינה תנהג בנו בהגינות. אנחנו לא מבקשים נדבות, רק את מה שמגיע לנו. אבל בא לי לצרוח מתסכול".
תגובת עידית לב זרחיה, דוברת רשות המסים: "היקב קיבל מקדמה משמעותית על הנזקים שנגרמו לו והתביעה נמצאת בטיפול. יודגש כי בשל המאפיינים המיוחדים של תהליכי ייצור היין עיקר הנזק שבגינו הוגשה התביעה הוא עתידי ומתייחס לשנה הבאה ואילך ".
בערב סוכות 2006 חדרה חבורה של גנבים ליקב דלתון. במהלך סיור תיירות לכאורה שנערך במקום, הצליח אחד מהם לחמוק לתוך המחסן, וכשכולם עזבו את המקום הוא נטרל את האזעקה ופתח את הדלתות לחבריו, שהמתינו בחוץ.
עם רשימת מכולת מסודרת נגנבו כ-37 אלף בקבוקים מבציר 2002 ו-2003. הנזק נאמד אז בכ-300 אלף דולר. "הם ידעו בדיוק מה לקחת", מספר המנכ"ל משה חביב. "הם לקחו בעיקר את הקברנה רזרב, את המרלו רזרב, שהם היינות הטובים שלנו, וגם יינות מעולים כמו שיראז דלתון ויינות לבנים כמו פומה בלאן ויין כנען. הם התפצלו לשתי קבוצות וברחו מהמקום".
רק לאחר מספר חודשים אותרה מרבית הסחורה. בלש ממשטרת ירושלים הציג עצמו כבעל מועדון שמעוניין בסחורה האיכותית, וקנה אותה ממתווך במזרח ירושלים. המתווך נעצר, מחצית מהסחורה הוחזרה ליקב, וחלקה האחר נמכר ממחסן בקלנדיה לשוק השחור. "עד היום אני סובל מזה", אומר חביב. "הכמות שחזרה אלינו היתה קטנה. אולי כ-35 אחוז ממה שנגנב".
נא להמתין לטעינת התגובות
