ואף מילה על הקרוקס
נעלי הנוחות כובשות את הקיץ הישראלי? בכיף. איתי יעקב ממפה את הסצינה ומשסה את הדגמים החדשים בנסייני המערכת
סלוין, שפרשה באחרונה מעבודתה כמפיקת טלוויזיה ופרסומות לאחר 15 שנה, חיפשה פרויקט יזמות יצירתי והחליטה להשיב את הכפכפים אל זירת האופנה. לאחר תחקיר קטן גילתה שהחברה שייצרה את הכפכפים במקור נמכרה למפעל הנעליים "דפנה" השייך לקיבוץ בגליל העליון, שהמשיך לייצר אותם בשלושה צבעים: שחור, כחול וחום בהיר. "הם היו בהלם כשהתקשרתי לקבוע איתם פגישה. הם לא האמינו שמישהו מתעניין בדגמים שנמכרים בעיקר לחרדים, לערבים ולבדואים", היא משחזרת.
תחת שם המותג Hoki שחררה סלוין שלושה דגמים (עבור נשים, גברים וילדים) בצבעים אדום, סגול, צהוב, ירוק, לבן, זית, כחול ושחור. אלה השתלטו על השוק המקומי והפכו ללהיט. מעצבת האופנה חיה ניר, בעלת הבוטיק כתומנטה ברחוב דיזנגוף בתל אביב, מספרת שהמוצר נחטף מהחנות. "התגובות היסטריות! ", היא אומרת בהתרגשות. "אלו כפכפים נוחים ומלאי שיק, שיכולים להתאים לבגד סופר מעוצב ואפילו לשמלת שיפון קלילה. נשים קונות בכמה צבעים, ואם אחרי זה יימאס להן, תמיד אפשר ללכת איתם לים".
הצלחתם של כפכפי הגומי שמייצרת סלוין לא היתה גדולה כל כך אלמלא מגמת נעלי הנוחות שכבשה את ישראל לפני כחמש שנים ונמצאת עכשיו בשיאה. אך למרות זאת, קודם להסתערות על חנויות הנעליים, כדאי להבין שכפכפי נוחות אינם כפכפים אורתופדיים - את אלה מייצר אורתופד לפי מידות כף הרגל האישיות והם נועדו לפתור בעיות פיזיולוגיות.

ד"ר דוד מורגנשטרן, מומחה בכיר לכירורגיה אורתופדית מקבוצת אורתוספורט באסותא, מצנן את ההתלהבות. "נעלי נוחות הן לא נעלי הליכה", הוא פוסק. "אי אפשר לצעוד איתן קילומטרים רבים. בכפכפים של חברת טבע נאות, לצורך העניין, יש אלמנטים של נוחות, אבל אין להם אחיזה טובה. במקרה הטוב יש רצועה שמחזיקה את גב הרגל. אבל כדי שנעל תהיה נוחה, היא חייבת לתמוך בכל כף הרגל ובעיקר בעקבים. ובכפכפים בדרך כלל העקבים מיותמים ופתוחים.
"צריך לקחת בחשבון שבעבודת ההליכה מוציאים אנרגיה רבה ומפעילים שרירים רבים לאורך כף הרגל והשוקיים. לכן, אם אין נעליים שאוחזות בכל כף הרגל, אתה בעצם'תופס' אותה בעצמך. הדוגמה הפשוטה ביותר היא כפכפי אצבע, שבזמן ההליכה צריך לאחוז את הנעליים עם הבהונות כדי שלא יעופו מהרגל, ובהליכה מרובה זה יוצר מאמץ מצטבר".
יצרני הנעליים שרואיינו לכתבה מתהדרים ברפידות עשויות לטקס, מבנה המותאם לכף הרגל, מרווח לאצבעות ועוד. הם משקרים?
"לא. כשהלטקס מותאם לכף הרגל הנעליים יותר נוחות, אבל זה עדיין לא הופך אותן לנעליים בריאות".
אז מדובר בגימיק שיווקי.
"אלה ללא ספק נעלי נוחות כי הן נוחות. כמו כן, מדובר במוצר טוב יותר מסנדלים תנ"כיים, למשל. אני לא מפחית מערכן. הן מגינות על כף הרגל, אבל לדעתי המצב האידאלי עוד רחוק".
יצרני הנעליים ומעצביהן, מצדם, מקפידים על הגדרות מדויקות. אף לא אחד מעלה על דל שפתיו את המונח "נעליים אורתופדיות", אלא מתהלל בטכנולוגיות שפיתח כדי לזכות בנתח קהל לקוחות גדול יותר. למשל, בדגמים של טבע נאות ישנה רפידה נשלפת העשויה פתיתי שעם ולטקס, תומכי בהונות ושקעים בכף הרגל וציפוי זמש לספיגת לחות.
למותג הנוחות האיטלקי ג'אוקס יש פטנט בינלאומי בדמות סוליה המצוידת במערכת פליטת לחות ואי החדרת רטיבות, המאפשרת לרגל להישאר יבשה ונטולת ריחות, ואילו במותגי הנעליים ecco וויקאנד עשויות הסוליות פוליאתילן מוקצף ורפידות מצופות מיקרופייבר, הסופג לחות וזיעה.
לפי ההערכות, שוק
"זוהי בהחלט מגמה אופנתית גורפת, כמו מגפי בוקרים ונעלי סירה", מציינת סתת-קומבור. "אם בעבר נעלי נוחות שויכו לאנשים עם מוגבלות ובעיות רגליים, בשנים האחרונות הן קיבלו גושפנקה אופנתית. לדוגמה, לדוגמנית היידי קלום יש קו של כפכפים מעוצבים למותג בירקנשטוק שנמכר באלפי שקלים. וברגע שעושים אופנה שהיא גם נוחה-זה תופס. אנחנו חיים בעידן שבו אנשים מחפשים את החיבור בין יופי לנוחות".


אבי אבידור, מבעלי "המרכז הבריאותי לרגל ולגב" ורשת נעלי הנוחות אוריג'ינל'ס המוכרת את הדגמים של בירקנשטוק, רוקפורט ועוד 13 מותגי נוחות בינלאומיים, מסכים עם סתת-קומבור. "עד לפני עשור כפכפי הנוחות היו נחלת חברות קטנות שהתמחותן היתה במתן פתרונות נוחים לצרכני הנעליים", הוא מסביר. "הפריצה התרחשה כבר אז, כאשר חברות כמו רוקפורט גילו בקניונים בארצות הברית שהרבה אנשי עסקים נועלים סניקרס בגלל שסבלו מכאבי גב ורגליים".
זה היה טרנד שהוביל דור ההיי טק הצעיר לפני עשור, לא בטוח שבגלל כאבי גב.
"זה התחיל בגלל כאבים שגרמו הנעליים", אומר אבידור נחרצות, "והסניקרס הפכו לטרנד כתוצאה מכך. כך נולד קו הנעליים המעונבות של רוקפורט שצוידו במראה שאפשר ללכת איתו בכבוד גם בוול סטריט. היום חברות כמו פראדה או קוואלי נכנסו לשוק נעלי הנוחות כדי להגדיל את השוק שלהן".
הצצה במגמות האופנה העונתיות לא רומזת במאומה על כפכפי הנוחות, מה שלא מפריע להם להתמקם במקום טוב בחלונות הראווה של חנויות הנעליים, ודאי הודות לגיק-שיק שמביא צעירים רבים להתרפק על סנדלים וכפכפים בעיצוב הקלאסי של טבע נאות, החברה הנודעת והוותיקה מקיבוץ נאות מרדכי בלב עמק החולה. מנכ"ל החברה מיכאל אילוז אף מתהדר בכך שבמהלך מלחמת לבנון השנייה המשיך המפעל לעבוד כדי לספק את הדרישה הגבוהה לתוצרתו, אשר 70 אחוז ממנה מיוצאים לאירופה, לאוסטרליה, לארצות הברית ולמזרח הרחוק.
בשנים האחרונות עשתה החברה קפיצה משמעותית בעיצוב הנעליים, והיא מנסה בכל מאודה לשוות לדגמים חזות אופנתית, אם כי לא תמיד בהצלחה. המשימה שניצבת בפני מעצבת החברה, חגית רונן-טננבאום, מאתגרת. "יש משהו דודתי בדגמים", היא מודה. "אבל קרוקס יפה? עדיין כל המדינה הולכת איתם. יש משהו בנוחות שישר הופך נעליים למגושמות. לנו המעצבים יש אתגר לשלב בין השניים". חזי אברביה מנעלי מורן מסביר ש"אופנה ונוחות תמיד מתנגשות", בטח בדגמים המגושמים שהוא משווק. "הדגמים האופנתיים לרוב מצוידים באימומים (גזרת הנעל-א"י) לא נוחים, כמו נעלי שפיץ. אצלנו הנעל אולי נראית מכוערת, אבל היא נוחה".
גם סתת - קומבור מודה: "יש אמת בסטיגמה על כיעורן של נעלי הנוחות". היא עצמה משווקת כיום כפכפים בעלי רפידות לטקס נוחות. "צמד המילים 'נעלי נוחות' הוא מכשול, כי הדבר הראשון שעולה בראש למשמע ההגדרה הזו הוא משהו מאוד לא מחמיא. אפשר לייצר נעלי נוחות יפות, זה רק עניין של החלטה וקהל יעד. למרות זאת, גם המראה של נעלי הנוחות הוא עניין של טעם, ועם זה אני לא מתווכחת".
אילוז מטבע נאות גם לא מתווכח עם עניין הטעם, אבל השימוש במילה "נוחות" מרתיח אותו קלות: "בישראל כל אחד מגדיר את עצמו כיצרן נעלי נוחות, גם אם הוא לא כזה", הוא אומר. "בארצות הברית יש תקן ובישראל לא. קרוקס, למשל, מגדירים את עצמם כ'נעלי נוחות'. זה לא נעל בעיני.
הישראלי מגדיר את זה כנוח, כי פשוט 'נוח לו בנעל'".
"'נוחות' היא מושג סובייקטיבי", מבהיר בתמימות גרשון ברושי, יושב ראש איגוד יצרני הנעליים בהתאחדות התעשיינים הישראלית ומבעלי חברת הנעליים קליגולה, כשהוא נדרש לשאלה מדוע משרד התעשייה אינו מייסד תקן מתאים.
"המושג 'נעלי נוחות' מטעה, כי לא משנה כמה לטקס מכניסים לנעל פנימה, אולי בכל זאת זה לא מתאים לצרכן הספציפי? אני, למשל, רכשתי בזמנו סנדלי בירקנשטוק ואחרי יומיים הנחתי אותם בצד. הם גרמו לי לכאבי גב איומים. מה אני אגיד לך, שבוע אחרי זה הלכתי יחף". ואם הסנדלר הולך יחף, אולי כדאי בכל זאת לעלות על עקבים.