סיפור עם טעם רע
שערוריה: הרשי, מפעל השוקולד הכי גדול באמריקה, מהגר למקסיקו. העובדים אולי זועמים, אבל בעידן הגלובליזציה, למי איכפת כל עוד השוקולד זול יותר?
למרות הפחד הקשה מהאבטלה הצפויה והכעס על המעסיקים, חגגו תושבי המקום גם השנה את פסטיבל השוקולד השנתי ביחד עם אלפי מבקרים שנהרו אל תוך מפלי הסירופ המתוקים שבעיירה.
מול החוגגים עמדו מפגינים כועסים שמחו בזעם נגד העתקת המפעל אל מחוץ לגבולות ארה"ב. על חולצתו של אחד מהם היה כתוב "לאן נעלם הממתק האמריקאי?", על גבו נכתבה התשובה: "מקסיקו!". על שלט של מפגינה אחרת הייתה חקוקה האזהרה: "מי הבא בתור?".
המהלך המלא של המעבר למקסיקו יושלם ב - 2010, ויעלה לאמריקאים בכ-3000 מקומות עבודה בסך הכל, כולל בעיר המקורית של הרשי, שם אפילו עיצבו את מנורות הרחוב בדוגמת "נשיקות הרשי" המפורסמות. העיקר שבעלי המנויות מרוצים; הם יחסכו 190 מיליון דולר בשנה בזכות המעבר הצפוי.
המפעל של הרשי באוקדייל הוקם ב- 1965 ומאז הוא ייצר כמויות גלובליות של נשיקות שוקולד וחטיפים, תקופה מספיק משמעותית בכדי להשאיר את עובדיו שבורי לב ונטולי פרנסה - חלקם אף עבדו שם כל חייהם ומתקרבים כבר לגיל הפנסיה. כשנשאל על התדמית השלילית שהמפעל מביא על עצמו בעקבות ההחלטה השנויה במחלוקת, השיב ריצ'רד לני, אחד המנהלים: "המצב הכלכלי לא הותיר לנו ברירה... (ההחלטות היו) קשות לאין ערוך, אבל עמדו בסימן טובתו של העסק".
אכן, המעבר למקסיקו יחסוך להרשי 90 אחוז מהוצאות כוח העבודה, ולעובדים ההמומים לא ממש ברור אם מדובר במצב של חוסר ברירה, או בהתאכזרות הנובעת ממניעים כלכליים. המשמעות של סגירת המפעל תקפה גם לגבי שאר עסקים מקומיים כמו מסעדות, בנקים ומחלבות, שצפויות להפסיד נתח גדול מההכנסה שלהן. הרשי, מצידם, מאשימים
הרשי הוקם ב-1894 ע"י מילטון הרשי בפנסילבניה, והוא מפעל השוקולד הגדול ביותר בארה"ב שמעסיק בסך הכל 13,000 עובדים ברחבי העולם. מעבר לכך, הרשי הוא אייקון אמריקאי לא פחות מקוקה קולה, ותמיד היה ידוע בנדיבותו כלפי העובדים ובפילנתרופיות (כמו למשל הקמה של בית יתומים).
אפשר לומר שהוא היה המפעל של ווילי וונקה בהתגלמותו המציאותית. לכן משמעות המעבר למקסיקו גדולה בהרבה מאשר מאות או אלפי עובדים שמאבדים את מקום עבודתם - הוא מסמל את ההתפוררותם של ערכים אמריקאיים רבים, גם אם מיושנים. לנו זה השאיר בפה טעם לא נעים.
נא להמתין לטעינת התגובות
