סקס על החוף. כמעט

אליה אולגה-ועקנין פתחה במרחק מטר וחצי מהים את "בוביז", בר-מסעדה שדוגל במנות דשנות, מלצריות שופעות וחולצות רטובות

ערן אלדר | 3/6/2007 9:26

מעל המדף העליון ב"בוביז", הבר-מסעדה החדש של אליה אולגה-ועקנין במרכז תל אביב, מטר וחצי מהים, מחייכת הדוגמנית המנוחה אנה ניקול סמית בתמונה מהתקופה הכי בלונדינית שלה, עמוק בתוך האייטיז.

אולגה-ועקנין, בת 31, אף היא בלונדינית, ילדה טובה נצרת עילית, מעריצה אותה. "אנה ניקול סמית היא הפייבוריטית שלי", היא בוהה בתמונה בעיניים מזוגגות. "היא יפה מאוד בעיניי. אהבתי את מה שהיא עשתה עם החיים שלה. היא היתה כריזמטית מאוד. לצערי היא מתה".

אבל לא רק אנה ניקול סמית מככבת כאן על הקירות. בצד האחר, ממש מולה, מתנוססת בלונדה שופעת אחרת מעורטלת לגמרי. "זה הקונספט", מציינת בעלת המקום," ציצים גדולים ואוכל טוב".

שבועיים חלפו מאז נפתח המקום הזה ברעש גדול, אבל ביום חמישי האחרון בלילה ישבו שם שני לקוחות בלבד, שניהם מכרים של בעלת הבית. "רוב הבליינים מגיעים מאוחר יותר", היא מנסה לשדר אופטימיות. "אתמול, למשל, היה מלא יותר".

מסעדת "בובי'ז". מתגעגעים לניקול-סמית. צילום: אלי דסה אלי דסה

בתפקיד הפריקסה: אנה ניקול סמית

עד לפני כמה חודשים עוד היתה כאן מסעדה טוניסאית. אולגה-ועקנין שכרה את המקום, הוציאה מהתפריט את הפריקסה המסורתי והכניסה המבורגר במשקל חצי קילו (מנה שנקראת, כמה מפתיע, "אנה ניקול סמית"). את הקירות היא צבעה בוורוד, תלתה תמונות של דוגמניות שופעות חזה וגם של כוכבים מיתולוגיים כמו אלביס פרסלי וריי צ'רלס.

אחר כך שכרה לעבודה במקום כמה מלצריות עם חזה גדול במיוחד, הלבישה אותן בגופיות אדומות צמודות, תלתה בחוץ את השלט "בוביז", ועכשיו היא מכריזה: "זה רק הסניף הראשון. בקרוב ייפתחו עוד. יש לי תיאבון גדול מאוד".

איך עלה הרעיון לפתוח את "בוביז"?
"חשבתי לעצמי מה חסר בתל אביב, והבנתי שזה מה שהתל אביבים צריכים. עם זאת, אני לא טיפוס של ברנז'ה וסלבס. זה הדבר שאני עושה הכי טוב, לתת שירות, לארח. אני ממש שמחה לעשות את זה. אני יכולה לחייך 24 שעות ביממה. למה'בוביז? 'בוביז' זה ציצים בסלנג אמריקני, ואני גדלתי במשפחה שבה לכל הנשים יש חזה גדול. החלטתי שזה משהו שמוכר. אנשים ממש אוהבים חזה גדול, וסקס מוכר.

"יש לי ידיד שאמר

לי שהוא לא אוהב חזה גדול. אמרתי לו שילך לפסיכולוג. אני מנסה לעשות כאן כל ערב משהו אחר. אני מאוד אוהבת בלוז וג'ז, ואני רוצה להביא לפה סקסופוניסט, גיטריסט וזמר, שיעשו כאן שמח. אני רוצה לעשות כאן ערבי פנויים פנויות. יש כאן אווירה אינטימית מאוד ומתאימה לערבים כאלה. אני גם אעשה ערבי גייז. כל המקום כאן צבוע בוורוד, ולסביות יאהבו את זה (צוחקת). גם המחירים אצלי סבירים".

"הכל מותר היום"

היא נולדה בנצרת עילית אבל למדה איך עושים עסקים בלוס אנג'לס, לשם התעופפה מיד אחרי השירות הצבאי. "הייתי די מופרעת אז עברתי מבסיס לבסיס. לא הסתדרתי כל כך במסגרת הצבאית, ומיד אחר כך טסתי", היא נזכרת. בלוס אנג'לס היא הכירה בחור אמריקני וחיה איתו תקופת מה. במקביל עבדה בתחום המסעדנות ולמדה בקולג' תיירות. "ניהלתי מסעדות יוקרה שהיית צריך להזמין בהן מקומות חודש מראש", היא מתפארת.

בגיל 26 היא סיימה את ההרפתקה, ארזה את החלום האמריקני שלה וחזרה ארצה. "אמא שלי הגיעה לבקר בארצות הברית יום לפני שנפלו התאומים, ומיד החזירה אותי לארץ", מספרת אולגה-ועקנין. "כשחזרתי, למדתי ניהול בתי מלון בהולידיי אין בטבריה. אחר כך נסעתי לעשות סטאז' במלון רויאל ביץ' באילת, ונשארתי שם. הייתי גם מבקרת מזון ומשקאות של מלון הילטון מלכת שבא. ואז החלטתי לעזוב הכול ולפתוח את המקום הזה. הגשמתי את החלום שלי. פתחתי מסעדה משלי והיא תהפוך לרשת בשנה בקרובה. יש לי עוד חלום שאני רוצה להגשים והוא לפתוח את מגזין הפלייבוי האיכותי הראשון בעברית".

סקס הוא כנראה סוג של מוטו אצלה. "אני מדברת בפתיחות על הכול, אין לי שום בעיה עם זה", היא מצהירה, אבל מצחקקת בביישנות כשנושא הסקס עולה. "אני בחורה מינית מאוד. זה מתבטא בכל דבר שאני עושה. אפילו בלבוש שלי. בחורות בממדים שלי מכסות את עצמן בהמון שכבות של בגדים, שלא יראו צמיגים וכאלה, ואני חושבת שזה ממש לא צריך להיות ככה. בן אדם צריך להוציא את מה שיפה אצלו.

"סקס זה דבר שמעניין אותי מאוד. אנשים רואים סרטי פורנו, למשל, כדי ליהנות. אני אראה פורנו כדי ללמוד איך להיות טובה יותר במיטה (מצחקקת). אני באה מבית די שמרן ואנחנו היום בעידן אחר. הכל מותר היום. אין מה להתבייש. אני עושה מה שטוב לי. אין לי גבולות, אבל כשאני מרגישה שלא נוח לי אני מפסיקה".

תני דוגמה.
"הלכתי עם ידיד שלי לערב חילופי זוגות, ובשלב מסוים הרגשתי לא נוח, אז יצאנו משם. אני תמיד בוחנת את הגבולות שלי. אני למשל בעד סטוצים, אבל עם אמצעי זהירות כמובן. אין לי בעיה ללכת עם בחור הביתה. אין מישהי שלא עושה את זה. אני גם בן אדם שלא מתאהב. אף פעם לא התאהבתי. אני לא מאמינה ברומנטיקה. בדרך כלל אני לא מרגישה. הכול עובר לידי. לא היה לי קשר רציני אמיתי אף פעם. אני גם לא אוהבת כשישנים לידי בלילה. יש לי כנראה פחד מאינטימיות. אני אוהבת לישון לבד. לעשות אהבה כל הלילה, להזמין לבחור מונית וללכת לישון".

כשעבדה בבית המלון באילת ערכה אולגה-ועקנין סדנאות מין מיוחדות לבנות שעבדו איתה במלון. "חלקן סיפרו לי שמעולם לא חוו אורגזמה, והחלטתי לפתוח סדנה ולהסביר בה איך עושים את זה. הראיתי להן סרטים שמסבירים איך עושים את זה. חוץ מזה אני גם חובבת ענקית של צעצועי מין. הבנות מהמלון קנו לי ליום ההולדת ויברטור. אבל אני לא בן אדם בוטה. אני בסך הכול בן אדם שאוהב לדבר על סקס.

"הסברתי לבנות שלפני שהן מגיעות לאורגזמה עם גבר, הן צריכות להגיע לאורגזמה לבד. אם הייתי יכולה הייתי הולכת להיות סקסולוגית. באוקטובר הקרוב אני אסע לוועידה גדולה של אביזרי מין בחו"ל".

ומה השלב הבא?
"הולך להיות שמח ב'בוביז'. אני מתכננת לעשות כאן ממש בקרוב תחרות החולצה הרטובה, ואני כמובן גם אשתתף בה. אני רוצה לפתוח עוד סניפים. הסניף הבא ייפתח כנראה בראשון לציון. אני רוצה לפתוח שם דאנס בר. אני גם רוצה לפתוח יום אחד את מועדון החשפנות הכי גדול במזרח התיכון ובאירופה. ושיהיה לו קוד לבוש. שאנשים לא יבואו ככה סתם. שיבואו אלגנטים. משהו איכותי באמת".