סופר סייז מי - הדור הבא
ביוני ייפתח בניו יורק פסטיבל סרטי האוכל הראשון. בתפריט: הדוניזם בלאס וגאס, מלחמת מגדלי האספרגוס בממשלה והתבוננות מקרוב בצריכת הג'אנק האובססיבית של האמריקנים
שכן, לא סוד גדול הוא שאמריקה נמצאת באור הזרקורים של הדיון העולמי אודות הרגלי התזונה של האדם המודרני, כמו צריכה אובססיבית של ג'אנק פוד ואכילה מול הטלוויזיה. לכן, לא קשה לנחש שהנושא החם שיעמוד במרכז הפסטיבל קשור להרגלי האכילה המאוד מפוקפקים של האמריקאים.
בהתאם, שיטוט מהיר באתר הפסטיבל מלמד לא מעט על ארה"ב ועל אזרחיה, החל מההילבילי עם המבטא הדרומי הכבד והכרס המפלצתית ועד לגרסה היותר עדכנית ומתוחכמת של החוף המזרחי.
אחד הסרטים היותר מדוברים שיוקרנו שם הוא "Buffet All You Can Eat Las Vegas", שנראה כי יהיה הלהיט הנוכחי של האירוע. הסרט שם לו למטרה לחקור בכלים אנתרופולוגים את תופעת מזנוני האוכל העצומים של עיר ההימורים, בהם אנשים יכולים למלא לעצמם כמה צלחות שרק אפשר ולזרוק לזבל כמה אוכל שהם רוצים. האבסורד, כפי שהוא עולה מהסרט, הוא שאנשים מרגישים בדרך כלל מחויבות לסיים את כל מה שהם בחרו, מתוך מחשבה שאכילה בלתי מבוקרת תיתן להם סיפוק עצום – אבל הסיפוק הזה אף פעם לא מגיע.
עוד אספקט שעולה בסרט הוא ההדוניזם
בנימה קצת פחות צינית אוחז הסרט "Hamburger America", שיוצא למסע בעקבות ההמבורגריות הכי קלאסיות שאפשר למצוא ברחבי הארץ. כמובן שהתמימות והרצון הטוב של הסרט יכולים בקלות להתפספס על הקהל הניו יורקי המתנשא שצורך בעיקר סלטים אורגנים ובכלל לא זוכר איך נראית פחמימה.
הסרט Asparagus! - a Stalk-umnentary עוקב לא רק אחר המקלות הירוקים, אלא מביא את הסיפור של ההתנגשות בין מגדלי האספרגוס במישיגן לבין הלוחמה של הממשלה בגידול סמים והתחרות של יבואני אספרגוס ממדינות עם כוח עבודה זול יותר. זהו אותו סיפור ישן נושן על מלחמתו של האיכר הפשוט בכוחות המודרניזציה המפלצתיים וכך – מן הסתם – הוא יתקבל.
לסיום, הסרט שנראה כהברקה המבדחת ביותר בפסטיבל הוא "רגליים משוגעות: זן ואמנות האכילה התחרותית" (Crazy Legs Conti Zen and the Art of Competitive Eating) , על טיפוס ניו יורקי שמנקה חלונות, מדגמן בעירום, תורם זרע ומעריץ מושבע של תחרות אכילת ההוט דוג של ה- 4 ביולי.
כשהוא מנצח בקלות את תחרות אכילת האויסטרים בניו אורלינס, הוא מחליט להקדיש את חייו לעניין ולהפוך למתחרה מקצועי של תחרויות אוכל. בניו יורק טיימ'ס כתבו שהסרט הוא משהו בין "סופר סייז מי" ל"בתוך גרון עמוק". אכן, סיפור אנושי מרגש.
אבל השוס האמיתי של הפסטיבל, הוא שלצד רבות מההקרנות אתה יכול לזלול את המנות שהסרט המוקרן עוסק בהן, מנקניקיות צ'ילי והמבורגר ועד לתפריט אספרגוס. אם רק היו שם גם סקס וסמים, זה היה יכול להיות מושלם.
נא להמתין לטעינת התגובות
