עקבים גבוהים
אנה וינטור, עורכת "ווג", יורה את יריית הפתיחה הרשמית במירוץ להחזרת הכתר לדוגמניות העל. בגיליון החדש היא מפרסמת את עשר הדוגמניות המובילות בתחום וטוענת שעידן הסופר-מודלס חייב לחזור
תחת הכותרת "הטופ מודלס הבאות בעולם" (The world's next top models) איגד המגזין את עשר הדוגמניות הכי עסוקות כיום בתעשייה, לבושות חולצות לבנות מבית האופנה "גאפ" וחצאיות משי וטאפט כחולות, בפרויקט שאפתני הקורא להשיב את הדוגמנית למקומה החשוב וההכרחי בענף.
בטור הפתיחה של הגיליון, כותבת העורכת אנה וינטור: "הן (עשר הנבחרות, א.י) היבול הראשון של דוגמניות בולטות מזה הרבה זמן. אני מעודדת מעצבים לקחת את המגמה הזו קדימה. לא משנה כמה אנחנו אוהבים שחקניות או זמרות, האופנה זקוקה לכוכבים מבית כדי שיעניקו לה השראה.
"הגיעה העת לאסוף דור חדש של דוגמניות שייתכן ויהיה להן הסיכוי להפוך לסופר-מודלס, בדומה לקבוצת דוגמניות צעירות שהצגנו כאן בשנת 92', לבושות גם הן חולצות לבנות מ'גאפ', שחלקן הגדול כבר לא זקוקות לשם משפחה: לינדה, סינדי, כריסטי, קלאודיה ונעמי".
אז הנה זה כאן. שוב. מהפיכה. כמי שהנהיגה בתחילת המילניום את השתלבותן של כוכבות הוליווד הצעירות (קייט ווינסלט, גווינת' פאלטרו, דרו ברימור) על שערי המגזינים והכתיבה נרטיב חדש בתעשיית המגזינים, אנה וינטור קוראת לשובה של הדוגמנית אל טבורה של זירת האופנה. לאחר שנים בהן מעמדה של הדוגמניות בעולם דהה עם השתלטותן של סלבריטאיות על שערי המגזינים והקמפיינים הבולטים, זוהרן של הדוגמניות מתעתד לחזור.
ילידי שנות ה-80' ואחורה, עדיין זוכרים את הימים בהם הבלונד של קלאודיה שיפר חרך את מסלולי התצוגות של "שאנל"; את נקודת החן של סינדי קרופורד מתנוססת מאחורי גבו של ריצ'ארד גיר, החיוך של נעמי קמפבל, המשפט האלמותי - "אני לא מתעוררת בעבור פחות מ-10,000 דולר ליום צילום" - של לינדה אוונגליסטה ואת אפיזודת רשת בתי הקפה "פאשן קפה" משנת 94' של אל מקפריסון, קמפבל, שיפר וכריסטי טרלינגטון.
אבל זה, כאמור, היה ממש מזמן. למעט ג'יזל בונדשן, שהתפרסמה ברחבי העולם תודות לרומן שניהלה בעבר עם ליאונרדו דיקפריו, כוכבות המסלול והקמפיינים של השנים האחרונות נותרו אלמוניות. נסו לשאול מישהו מחוץ לתעשייה מי אלו דריה וורבוי, ג'מה וורד או נטליה וודיאנובה, וודאי תענו בתשובה צולעת ומגמגמת.
דור הדוגמנות החדש, שמגיע אלינו מקנדה, רוסיה, ארצות מזרח אירופה, אנגליה והולנד, הוא דור של נערות עובדות, שרואות בדוגמנות עבודה רצינית וקשה, ומשאירות את המסיבות הארוכות אל תוך הלילה, לדוגמניות מהשורה השנייה והשלישית.
להצלחה אולי יש מחיר חברתי, אבל כשההצלחה שווה עשרות אלפי דולרים ליום עבודה וקמפיינים ל"פראדה", "בלו מרין" ו"ג'ורג'יו ארמאני" – המניע הכספי וההצלחה המקצועית מובילים אותך לאורח חיים אחראי ומסור לעבודה.
בכתבה שמופיעה בלב המגזין, מצייר הכתב ג'ונתן ואן מטר תמונת מצב ריאליסטית על מניין הנשים המצולמות. הוא ליווה אותן מאחורי הקלעים של שבוע האופנה בפריז וניו יורק, וגילה נשים קטנות ועצמאיות, עם אמביציה חזקה להצליח בתעשייה.
ניאן פיש, מנהלת קריאטיבית ממשרד יחסי הציבור הבינלאומי KCD , מסבירה בכתבה: "יש בתעשייה רעב גדול לסופר מודלס. האחרונה שהפכה למוכרת בכל בית היא ג'יזל. ג'מה וורד היא דוגמנית גדולה, אבל האדם הממוצע לא
גם צלם האופנה האגדי סטיבן מייזל, שצילם את העשר לכתבה, ממתין ל"מומנט" שמבצבץ בדיוק בימים אלו. "מדי עונה נכנסות מאות בנות חדשות לתעשייה, אבל לא כולן מצליחות בסופו של דבר. תלוי בבחורה עצמה ובאישיות שלה", הוא מפרשן. "זה יותר ממראה חיצוני, ובסופו של דבר – הקרם תמיד עולה למעלה.
"הסיבה היחידה שהסופר מודלס נעלמו", הוא ממשיך, "היא כי מגזיני האופנה שמו סלבריטאים על שערי המגזין. והסיבה היא כי אמריקה אוהבת צהובונים, וכשבריטני מגלחת את הראש זה חדשות. זה העולם של הימים הללו. כולם מתעניינים בזבל המציאות הזה. זה בדיוק מה שזה. וזה יעבור. אני מקווה".
כמו כל מגמה, גם זו ודאי תנחת בעוד שנתיים בישראל. המערכת ממליצה להדפיס, למסגר, ולהמתין למעלה משנה. אולי רק אז, מישהו יתעורר וייזכר שהמלצנו די מזמן להחליף את רוני סופרסתאם בג'סיקה סתאם.
נא להמתין לטעינת התגובות
