גולף אקולוגי במדבר
תומר נויהאוזר וחברתו בילו 3 ימים תמימים במצפה רמון ולא השתעממו לרגע. מאוהלים במכתש לצימר במצפה, הם הספיקו לשחק בחץ וקשת, לאכול וליהנות מקצת אומנות
כך רק התחילה הפתעת יום ההולדת שלי. את פנינו קידם יעקב, שעם חיוך רחב על פניו, הוביל אותנו ליחידת הנופש שלו הממוקמת בפאתי מצפה רמון. מחלוננו נשקף נוף מדברי מרגיע וקסום. כבר טוב.
למחרת התקשינו לצאת מהמיטה המפנקת, אבל קרני השמש החמימות וארוחת הבוקר שחיכתה לנו על השולחן בגינה, הזכירו לנו שהכיף עדיין לפנינו. הלכנו עם יעקב ל"בייבי שלו". "באוסטרליה", סיפר יעקב, "הייתי חובב גולף מושבע, אבל כשעליתי לארץ הבנתי שמגרש גולף בישראל זה עסק גם יקר וגם בעייתי אקולוגית. לכן עברתי לגולף האקולוגי".
הגענו לחלקה שמרוחקת כ-10 דקות מהישוב אל תוך המדבר, כשמולנו מעגלי אבנים שכמותם ראיתי רק בסרטים על חוצנים. היה זה מערום אבנים שבמרכזו ניצב עיגול אדום, מוקף בשלושה עיגולם גדולים יותר. "זו המטרה", קבע יעקב, מסביר לנו את יסודות הכיוון והירי. אחרי שכל אחד מאיתנו מצא את הקשת המתאימה לו ביותר, קיבלנו שלושה חצים ויצאנו לדרך. המסלול היה מורכב ממספר גדול של מטרות, שמפוזרות להן במרחב של 300 דונם במדבר, ליד כל מטרה ישנו החץ שמוביל למטרה הבאה.
יעקב ליווה אותנו בדאגה אימהית, תוך שהוא מקפיד
אחרי שהוצאנו את כל האגרסיות שלנו על המטרות התמימות, החלטנו שזה הזמן למלא את הקיבה. באזור התעשייה של מצפה רמון ישנו מספר מצומצם של מסעדות, שכל אחת מהן היא נפלאה ומגישה מטעמים טובים, מתובלים בקפידה ועשויים באהבה. כמו כן, ניתן למצוא שם את בית החרושת לסבונים, בו התרשמנו מאוד מתהליך הייצור (אגב, לעומת חנויות הסבונים במרכז ששוחטות לאור יום, כאן אפשר לקנותם במחירים מגוחכים ובאיכות מצויינת).
טיפ שקיבלנו שם, זה שאת אותם הסבונים שהם מוכרים ארוזים, אפשר למצוא בזול יותר בארגזי המציאות שלהם. סבונים שנחתכו בצורה לא ישרה או קטנים מידי נמכרים במחיר זול מאוד, על אף שאיכותם טובה. מאחורי מפעל הסבונים ניתן גם למצוא את הגלריה המקומית של מצפה רמון שם אפשר לחזות ביצירות של אומנים מקומיים. כשאנחנו היינו שם, הדגש היה חול וכל היצירות היו עשויות מהחול הצבעוני שנמצא במכתש. אבל המיצג המעניין מכולם היה תערוכת יצירות של ילדי הגן המקומי והאינטרפרטציה שלהם לאומנות.
עכשיו, שהקיבה והנפש רגועות, הרגשנו מוכנים לנפלא מכל - המכתש. מילאנו מים, סגרנו תרמילים והתחלנו בירידה ממרכז המבקרים, דרך הטיילת אל המכתש עצמו, כשעדרי יעלים מלווים אותנו למטה. אני לא חושב שיש מקום אחר בארץ או בעולם, שם רואים עדרים של יעלים מסתובבים חופשי בשטח העירוני. כזו היא הניגודיות שבין הטבע לאדם.
ירדנו על בסיס שביל ישראל, בעודנו נהנים מיופיו של המכתש שרק הלך והתעצם, עם נסיגתה של השמש אל מאחורי ההרים. מכיוון שאסור לשוטט במכתש לאחר רדת החשיכה, מיהרנו לאזור השינה המותר (שממוקם ליד השביל הכחול וכביש 40) והקמנו את האוהל.
למחרת, השכמנו קום כדי להקדים את החום של הצהרים והתחלנו את השיטוט בפלא הטבע, ירדנו דרומה על השביל הכחול, עד שנפגשנו שוב עם שביל ישראל המוכר, כשלאורך השביל המוגדר במפה כ"שביל גיאולוגי", פזורים הסברים על דרך היווצרותו של המכתש ועל תופעות הטבע שבו. הגענו אל קיר האמוניטים, אותם יצורים דמויי קונכייה שחיו באזור כאשר הוא היה מוצף במים, "ים תטיס הקדום".
כיום פרט למצפה רמון, ניתן למצוא אמוניטים גם באזור תמנע ובנחל גלד. בקיר עדיין ניתן להבחין באמוניטים רבים, אבל פעם היה מצבו טוב יותר וכנראה הוא נהרס ע"י מטיילים שחמדו חלק מהאמוניטים.
המשכנו עם השביל עד לפסגת שן רמון שם זכינו בתצפית נחמדה הן על המסלול שעשינו והן על מה שמצפה לנו בהמשך היום. רגע לפני הטיפוס הגדול בחזרה, עצרנו מתחת לשיטה רחבת ידיים שנמצאה במפגש השבילים האדום והשחור, כדי לאכול משהו ולתפוס תנומת צהריים טובה. כחזרו אלינו הכוחות, עשינו דרכנו חזרה למעלה, על אבן המכתש המוכתמת פה ושם בצבעי התחמוצות המיוחדים, אבל לא יכולנו לבקש סיום טוב יותר מאשר עדר היעלים שליווה אותנו בטיפוס חזרה למצפה רמון כאילו רוצה לומר לנו "תודה שביקרתם אצלנו ואנו מחכים לשובכם".
לפרטים על "חץ וקשת במדבר"
מחיר עבור כל משתתף: 40 ₪.
לינה באמצע השבוע אצל יעקב עולה 250 ₪ לזוג כולל א. בוקר.
לפרטים על מרכז המבקרים מצפה רמון
נא להמתין לטעינת התגובות
