סקס, סמים ורוקנרול
כמיטב המסורת של בתי האופנה האיטלקיים, גם "ורסאצ'ה" מספק שערוריות לרוב, לפחות מאז נרצח מייסדו, ג'יאני ורסאצ'ה, לפני עשר שנים בפתח ביתו במיאמי. איתי יעקב מגולל סאגה איטלקית משובחת, הכוללת מאבקים משפחתיים, קוקאין, אנורקסיה וקשרים עם המאפיה
בשעה שבע בדיוק יצא מהבית, כשפניו מועדות אל המסעדה הנודעת "ניו קפה," שם נהג לאכול בקביעות את ארוחות הבוקר שלו. באותה שעה כבר התמקם אנדרו פיליפ קונאן, זונה ממין זכר שניהל קשר מיני עם ורסאצ'ה, בכניסה לבית האופנאי כשהוא מצויד באקדח.
כעבור שעתיים, מששב ורסאצ'ה אל ביתו, ירה בו קונאן שתי יריות מטווח אפס בעורפו. סיום מפתיע בהחלט לחייו של מלך האופנה של שנות ה,90- שהלך לעולמו והוא בן 50 בלבד.
במסיבת העיתונאים שכינס שעות לאחר מכן מפקד משטרת מיאמי ביץ' ריצ'ארד ברטו, נמסר כי ורסאצ'ה לא נרצח באקראי, כי אם בכוונה תחילה. לבולשת האמריקנית לקח זמן קצר לקשור את האירוע לגל רציחות של הומואים שהתחולל ברחבי המדינה בארבעת החודשים האחרונים, אשר כולם כאחד בוצעו על ידי קונאן.
מסע הקטל שלו החל במיניאפוליס, המשיך בשיקגו, הסתיים במיאמי וגבה חמישה קורבנות בסך הכול: כולם גברים, כולם הומואים, כולם עשירים.
המיסה במילאנו שציינה שבוע למותו היתה נוצצת במיוחד ומשכה אליה כאלפיים מידידיו הקרובים של ורסאצ'ה שבאו לחלוק לו כבוד אחרון: הדוגמניות נעמי קמפבל וקרלה ברוני, הנסיכה דיאנה, נערת הזוהר המנוחה ורעייתו של ג'ון ג'ון קנדי, קרוליין בסט, המעצבים קארל לאגרפלד, קרלה פנדי ויריבו המושבע של ורסאצ'ה, ג'ורג'יו ארמאני וחברו הטוב אלטון ג'ון, שכמעט התמוטט אל מול כד האפר של המעצב.
המצוד הקדחתני אחר קונאן הסתיים שמונה ימים לאחר מכן, עם גילוי גופתו בבית צף בתעלה במיאמי ביץ.' קונאן התאבד בירייה בראשו ואיתו אבד גם המניע לרצח. בתעשיית האופנה נפוצו שמועות שונות לגבי מניעיו. המרכזית שבהן היתה כי קונאן ביקש לנקום בוורסאצ'ה על כך שהדביק אותו בנגיף האיידס.
"לא
הספר, שעורר באותם ימים סקנדל רבתי בחוגי האופנה והתקשורת, טען כי דבר מחלתו של ורסאצ'ה נשמר בסוד בחוג חבריו ובני משפחתו. הסיבה: חמישה ימים לאחר הירצחו היתה אמורה חברת ורסאצ'ה להיות מונפקת בבורסה הניו יורקית, מה שעל פי התחזיות היה מזרים לחברה כ1.4- מיליארד דולר.
"בסוף שנת '95 מצבו של ג'יאני היה כה רעוע עד כי הוא בקושי הצליח ללכת ברגל חצי בלוק," כותבת אורט. "בניסיון להסוות את המחלה הוא סיפר לעמיתיו שהוא לקה בסרטן מזן נדיר, גידול ממאיר בתוך אוזנו. אילו העובדה כי הוא חולה באיידס היתה נודעת ברבים, היתה יכולה להיות לכך השפעה מרחיקת לכת על ההנפקה והעסקים שלו."
לדעת אנדרו גמבל וסטיבן בוגן, עיתונאי "האינדיפנדנט" הבריטי, האחראית למותו של ורסאצ'ה היא לא אחרת מאשר המאפיה האיטלקית, שבאותן שנים שימשה שחקנית מרכזית בבתי האופנה האיטלקיים, שאולצו לכבס את הכספים של הקוזה נוסטרה.
"ורסאצ'ה התפרסם כמכבסה של עולם האופנה - לא של בגדים כמובן, אלא של כספים," ציינו השניים בתחקירם. "שכן מניין צבר את העושר העצום שלו? יש טענות שמדברות על מקורות אפלים, אך אין ראיות שיתמכו בכך."
לחיזוק הסברה, הם מציינים את רציחתו של מאוריצ'יו גוצ'י שנתיים קודם לכן על ידי גרושתו, אולם ישנן שמועות הטוענות כי אחד מנושיו הוציא עליו חוזה, לאחר שהמתין זמן רב מדי לחוב שהיה חייב לו על סך 40 מיליון ליש"ט.
"הדעה הרווחת היא שגוצ'י נרצח משום שלא שילם דמי חסות למאפיה," כתבו השניים. "בתי האופנה, במיוחד האיטלקיים, פגיעים מאוד. הם מגלגלים סכומי עתק והמאפיה רוצה לנטול נתח."
את בית האופנה הקים ג'יאני ורסאצ'ה בשנת '78 במילאנו. כילד לאם בעלת סטודיו לתפירה בעיירה רג'יו קלאבריה שבדרום איטליה, ידע שמסלול חייו יעבור בבתי אופנה קטנים עד שיפתח בית אופנה שיישא את שמו. "למדתי מאמי את כל סודות האופנה - כיצד להפוך בדים פשוטים לבגדים בלתי צפויים ויפים," סיפר בראיון למנחם גנץ מ"מעריב."
בפעם אחרת השוויץ באוזניה של אנדראה לי מה"ניו יורקר" כי "בזכותה חייתי תמיד באווירה שבה היה אפשר לנשום אוויר בינלאומי. כאשר היא היתה מלבישה נשים לחתונה, אנשים לא הגיעו כדי לראות את הכלה, אלא כדי לראות את הסניורה פרנקה. היא היתה אישיות עצומה."
כבר בראשית דרכו לכד את תשומת הלב של עיתונות האופנה האיטלקית. העיתונות הבינלאומית החרתה החזיקה אחריה והצטרפה לבאז סביבו. שפת העיצוב שהוציא תחת ידיו לא דמתה לשום דבר אחר באותן שנים בגזרת האופנה העילית. הוא היה הראשון שמיזג בין אופנה לתרבות הפופ ובין הוליווד לרוקנרול.
הוא השתמש בחומרי גלם לא קונבנציונליים כמו פלסטיק, מתכות וחומרים אלסטיים, שהעניקו לבגדיו ייחוד ואופי. יותר מכול ייזכר ורסאצ'ה בחוגי האופנה כאחד המעצבים הנועזים והמיניים ביותר, זה שהמיני שלו הכי קצר, המחשופים שלו הכי עמוקים והצבעוניות שלו הכי עזה. מבקריו טענו שאין ולו גרם אלגנטיות בדגמיו והם סובלים מפרובוקטיביות, ומוולגריות יתרה.
בתקופת הזוהר שלו, שנות ה,90- בהן אפף מינימליזם את מרבית הקולקציות של בתי האופנה, עיצוביו של ורסאצ'ה אכן היו חריגים באקסטרווגנטיות שלהם. מעצב האופנה ג'ורג'יו ארמאני סיפר בעבר כי ג'יאני אמר לו פעם: "אתה מלביש נשים אלגנטיות ומתוחכמות, אני מלביש זונות." או במילותיה המאופקות של אנה וינטור, עורכת ה"ווג" האמריקני: "ורסאצ'ה היה תמיד מין 'פילגש' לעומת 'האישה החוקית' שהיה ארמאני."
אותה מוחצנות מצאה דרכה גם אל תצוגות האופנה שלו. עד השתלבותו בענף ההוט קוטור הן נשאו אופי מאופק ושמרני. הוא היה הראשון בתחום שהפיק אירועים פומפוזיים ותיאטרליים, עם נוכחות מרשימה של סלבריטאים בשורה הראשונה כמו פרינס, מדונה, דמי מור, קורטני לאב, אלטון ג'ון, ג'ון בון ג'ובי ועוד. אלו היו ונשארו השגרירים הטובים ביותר של המותג, ודי להזכיר את שמלת סיכות הביטחון של אליזבת הארלי ואת השמלה הירוקה עם המחשוף שמגיע עד הפופיק שלבשה ג'ניפר לופז בטקס הגראמי.
בעוד חודשיים תציין תעשיית האופנה הבינלאומית עשור למותו. בעשור זה נקלעה החברה שהקים ורסאצ'ה בעשר אצבעותיו וגלגלה בימי זוהרה למעלה ממיליארד דולר, למשבר קריאטיבי בהנהגת אחותו הצעירה דונטלה, ,52 שהופקדה בצוואתו של האח הגדול על הניהול האמנותי של בית האופנה, המנפק בנוסף לבגדים גם בשמים, משקפיים, תכשיטים, טקסטיל, רהיטים, כלי בית ואריחים.
דומה כי מאז מותו של ורסאצ'ה בית האופנה שלו פחות משפיע ובולט במגרש ההפכפך של עולם האופנה, אם כי בשלוש העונות האחרונות הוא זוכה לביקורות מפרגנות בזכות קולקציות חדשניות, ייחודיות וממוקדות.
בצוואתו הוריש ורסאצ'ה את מחצית השליטה בחברה לאלגרה, אחייניתו המועדפת ובתם של דונטלה והדוגמן האמריקני לשעבר, פול בק. רכילויות פנים תעשייתיות מספרות כי בק היה בכלל הומו וחבר קרוב של ג'יאני, שדחק באחותו להינשא לו, פרט אליו מסרבת בעיקשות דונטלה להתייחס.
כך או כך, עם מותו של ורסאצ'ה הפכה אלגרה בת ה11- לאחת היורשות העשירות ביותר בעולם, עם הון הנאמד בחצי מיליארד דולר. הבחירה באלגרה כיורשת נועדה כדי לגרום לדונטלה לשמור על הגחלת של בית האופנה, אך גם כדי לא לגרום לסכסוך בינה לבין האח הגדול לבית ורסאצ'ה, סנטו, ,63 שקיבל בירושה את ניהול החברה ו30- אחוז מן האימפריה המשפחתית.
"זאת היתה מלחמה," התוודתה דונטלה באחד הראיונות על מערכת היחסים שלה עם סנטו. אבל גם עם ג'יאני, מתברר, היתה מסוכסכת שנה לפני מותו. השניים לא החליפו מילה במשך חצי שנה. בזמן הזה הוא נעלם לצורכי התאוששות ממחלתו ואילו היא הזדרזה לתפוס את מקומו, מהלך שסימן אותה במדורי הרכילות כ"נערת הרוק הבלונדינית שמאחורי אימפריית ורסאצ'ה."
במאבק על הירושה, אחזה דונטלה ביתרון מוחץ על פני סנטו: שני ילדיה - אלגרה ואחיה הצעיר ממנה בשנתיים, דניאל, שהיו אהובים עד מאוד על ורסאצ'ה. "הילדים שלי הם גם הילדים של ג'יאני," סיפרה דונטלה ל"ניו יורק מגזין." "הוא תמיד היה עם אלגרה וכינה אותה 'הנסיכה הקטנה שלי.' מאז שהיתה בת תשע היא הלכה איתו למוזיאונים ולגלריות בכל רחבי העולם. טרם מותו, הוא סיפר לי שהוא רוצה להוריש את העסק לאלגרה, כך שיובטח לו שאני אדאג לה ואשמור עליה היטב."
בשנת ,2004 כשמלאו לה ,18 הועברו מניות החברה לבעלותה של אלגרה. משקיפים בעולם האופנה שיערו כי דבר לא ישתנה בממלכה המשפחתית. אלגרה התרחקה מהתקשורת, הביעה חוסר עניין באופנה והתפנתה להגשים את חלומה להיות שחקנית.
כיום השליטה בחברה מצויה בידיים רעועות ושבריריות, או יותר נכון לומר, רזות וכחושות. במסיבת עיתונאים שקיימו לפני חודש וחצי הודיעו ורסאצ'ה את בק כי בתם בת ה21- סובלת מאנורקסיה קשה מזה מספר שנים וטובי המומחים מנסים לטפל בה. הם עשו זאת על מנת לנטרל את המרדף התקשורתי אחר בתם, שזקוקה למנוחה מצד התקשורת כדי להבריא.
חברים קרובים של המשפחה כמו מדונה ואלטון ג'ון, שחררו הודעות תמיכה באלגרה ובדונטלה. בהתחשב בעובדה כי בחייה הקצרים הספיקה זו לחוות אובדן של דוד קרוב, אם מכורה לסמים, גירושים (הוריה פירקו את החבילה לפני עשור) וירושת מיליונים, לא מפתיע שמצבה הנפשי כה רעוע. ואולי כמי שגדלה בבית הומה דוגמניות שדופות, היא חלמה להיות כמותן.
כמו הדוגמנית הישראלית שרון גניש, שכיהנה בין השנים 2002 ל2003- כפנים של המותג. "אני ואלגרה התאמנו יחד באותו חדר כושר, אבל לא הבחנתי במשהו שונה או קיצוני," היא נזכרת בשיחת טלפון בשבוע שעבר. "היא היתה אז נערה מאוד צעירה (בת 15 וחצי, א"י) ורזה באופן טבעי לגילה. לא משהו חשוד שתפס את תשומת לבי."
איזו מין אישה היתה דונטלה?
"דונטלה היתה אישה חמה, אוהבת, כמו ישראלית. היא דאגה לי כמו אמא ונתנה לי להרגיש כמו בת בית."
ישנו ממד סימבולי בעובדה שמחלת האנורקסיה של אלגרה נחשפה לציבור בדיוק בשנת העשור למותו של דודה. אולי כך היא נוקמת את נקמתה באלו שגזלו ממנה את ילדותה. אולי כך היא מנסה לסתום את הגולל על הציפיות שתולות בה תעשיית האופנה. ואולי כך היא מנסה להתנגד באופן נחרץ לתרבות ולערכים עליהם גדלה כל חייה, זאת על ידי גיוס כלי מלחמה היחיד שעוד נותרה לה שליטה עליו, הגוף שלה.
המאבק במחלת האנורקסיה תפס את בית האופנה בזמן של שיפוץ וחיטוי כללי. לפני כשנתיים דונטלה אשפזה את עצמה במכון גמילה מקוקאין, התמכרות שהפכה ברבות השנים למקור לגיחוך בקרב אנשי התעשייה ולסמלה המסחרי, יותר ממחלפות הפלטינה שהיא מתהדרת בהן.
העיתונאי אריאל לוי מה"ניו יורק מגזין," כתב שבערב הגאלה שהתקיים לזכרו של ורסאצ'ה מספר חודשים לאחר מותו, במוזיאון ה"מטרופוליטן" בניו יורק, ספרו האורחים בחיוך את גיחותיה של דונטלה אל השירותים יחד עם הדוגמנית קייט מוס.
"אני לא רוצה להישמע כמו קורבן, כי אני שונאת נשים שמתנהגות כמו קורבנות," התוודתה לאחרונה. "היו לי הרבה מחויבויות לאחר מותו של אחי. הוא היה החבר הכי טוב שלי ומאוד אהבתי אותו. לאחר המוות הבנתי שעיני כל העולם נשואות אליי. אנשים לא האמינו שאני אצליח להיכנס אל הנעליים שלו."
אבל הקשה מכול עוד היה לפניה. "מה שהרג אותי היה לשמור על פסאדה יציבה וחזקה בפני כולם, בעוד אני הייתי בדיוק ההפך. הייתי חוזרת הביתה כל יום ובוכה. הייתי צריכה להיות חזקה בשביל הילדים שלי ולענות להם מדוע דוד ג'יאני נרצח. זה היה יותר מדי דברים עבורי יחד, לצד הנישואים שלי שהתפרקו במקביל לרצח. חייתי עם כל כך הרבה כאב בחיי: בעיות אישיות, בעיות משפחתיות, עד שמצאתי את הדרך הקלה ביותר לאבד תחושה - סמים."
באותה תקופה עבדה אצלה כאמור גם גניש, ששומרת על פאסון (או אולי סודיות) בנוגע להפרעת הסמים של מעסיקתה לשעבר. "לא ידעתי שדונטלה סבלה מבעיית התמכרות לסמים," היא עונה על אוטומט. "לא ראיתי סמים בעולם הדוגמנות או משהו יוצא דופן. הכול היה הכי מהמם, הכי גלאמור." בדיוק כמו שוורסאצ'ה היה רוצה להיזכר.
נא להמתין לטעינת התגובות
