המדריך למטייל בירדן
מנחם מרקוס מספר על אהבתו לירדן ועל העלייה המשמעותית בכמות המטיילים הישראלים, בספרו החדש
במרחק כ-20 ק"מ מדרום לפטרה, במבואותיו של כפר קטן בשם ראגִ'ף עצרנו בשולי הכביש ולעינינו נגלה נוף מדהים: מגובה 1,400 מ' צנחו הרי אדום במתלולים אדירים אל עמק הערבה, כשהם חושפים עולם גיאולוגי מרהיב: מצוקי סלע גיר בחלקו העליון של המתלול, מצוקי אבן חול לבנה שכוחות הבליה עיצבו בהם נוף של אלפי כיפות מעוגלות סימטריות, מצוקי אבן חול אדומה חרוצים בנקיקים אדירים, ולמטה – למרגלות המתלול – רכסי גרניט כהים, שקועים עמוק בתוך מישור הסחף הענקי של הערבה הירדנית.
הרחק באופק, בכיוון מערב, ראינו את רכסי הנגב: רכס רמון, רכס עריף, הר שגיא, הר כרכום, רמת ברק, עמקו של נחל פארן. ופתאום קלטתי שהתמונה הפוכה! במשך שנים היינו מסתכלים מזרחה, מחצבה שבערבה אל הקירות האדומים של הרי אדום, ופתאום הסתבר לנו עד כמה נמוכים ושטוחים הם הרי הנגב שלנו לעומת הרי אדום, שגובהם פי שלושה.
יום שלם סיירנו בפטרה והבנו שהמציאות חזקה בהרבה מכל מה שדמיינו וציירנו בראשינו על אותה עיר קסומה – שום תיאור של הסיק הנכנס לפטרה, או של החַ'זנֶה, לא ישווה למפגש הבלתי אמצעי עם אותו שילוב של מונומנטים אדירים, מגלומניים משהו, עם הנוף ההררי המדהים שבתוכו מוצנעת העיר המסתורית הזאת.
ואז ניגשנו למבחן האמיתי שאתו הייתי צריך להתמודד (ושלכבודו אף הוזמנתי ליטול חלק בסיור הזה): צילום אוויר שנטלתי ברשות מן הצבא חשף קטעי דרך היורדת מפטרה אל הערבה. בשל הביתור העצום של המתלול אי אפשר היה לזהות מן הצילום האם הדרך רצופה או שמדובר בניסיון כושל של פריצת דרך.
אני קבעתי בוודאות שהדרך קיימת ועבירה לג'יפ (זה היה הימור, כמובן, אך מה לעשות? כל כך רציתי להשתתף במסע). התחלנו בירידה אל הערבה, תחילה בתוך חורש של עצי אלון מצוי ואחר כך ביערות של עצי ערער ואלה אטלנטית – כולם גדלים על מדרונות אבן חול בהירה.
בהמשך הגענו לראשו של מצוק גרניטי אדיר,
לא יכולנו לאחל לעצמנו חוויית סיור מרגשת יותר מאשר הביקור בפּוּנוֹן העתיקה שלרגלי אדום; אני ממש הרגשתי שם בבית, כי הרי את תמונת הכנסייה הביזאנטית, את ערמות סיגי הנחושת, את אמת המים הבאה מוואדי ע'וּוֵיר לפונון ואת טחנת הקמח הצמודה לבריכה העתיקה העצומה – את כל אלה ראיתי עשרות פעמים בספרו של נלסון גליק ("עבר הירדן המזרחי"). ולמעלה, מעל פונון ניצבו המצוקים העליונים של ואדי דאנא, מכוסים ביערות של אלונים, אלות אטלנטיות וערערים.
נופי ירדן הם הפתעה אדירה למטייל הישראלי: כה קרובים גיאוגרפית לנופי ישראל ועם זאת כה שונים! אל מול נחלי האכזב של הנגב ומדבר יהודה, יורדים כאן קניוני אבן חול מן ההרים ובהם שפע של מים זורמים, חורשות דקלים, סחלבים, עצי צפצפת הפרת וסיסם הודי; האקלים שונה לחלוטין בשל הגובה הטופוגרפי הרב וכמות המשקעים הגדולה באופן משמעותי ממשקעי הנגב ומדבר יהודה שלנו;
הגיאולוגיה והגיאומורפולוגיה נבדלות בשל הגיוון הרב בסלעי עבר הירדן והשפעת האקלים הלח על צורות הנוף; האוכלוסייה שונה; צורת הכפרים שונה; ובעיקר מרגש המראה של נופי ישראל ממזרח למערב – כיוון כה בלתי צפוי שאתה לפעמים קצת מתבלבל. זוהי חוויית הביקור בירדן, והיא חזקה במיוחד בחבלים הדרומיים של הארץ (אדום ומואב). הרי גלעד שבצפון נהדרים בנופי יער האלונים שלהם, באתרים הארכיאולוגיים המדהימים של גַ'רַש, עַג'לוּן ואוּם קֵייס – אך כאן כבר יש תחושה מסוימת של "דֶזָ'ה ווּ", שכן הנוף כאן מזכיר יותר ויותר את נופי שומרון והגליל הישראלי.
מזה תריסר שנים שאני מטייל בנופי ירדן – מוואדי ראם שבגבול ערב הסעודית בדרום ועד לקניון הירמוך בגבול סוריה בצפון. לא הצלחתי עדיין לגלות את ירדן כולה – נא לא לשכוח שמדובר בטריטוריה ששטחה פי ארבעה משטח מדינת ישראל (כ-90,000 קמ"ר) – אך נדמה לי שאוכל להציג בפני הקורא בספר זה את מרבית האתרים המשמעותיים של ארץ זו. הקורא ישים לב כי לא כללתי במדריך זה מסלולים אתגריים המחייבים שימוש בחבלים ובציוד גלישה מקצועי, כגון המסלולים בקניון ואדי אל-פֵייד ובקניון ואדי אבּוּ סַכּאכּין היורדים מאזור שוֹבַּךּ אל הערבה, המסלול בקניון ואדי חַ'נזירה העילי היורד מאתר מצודת סלע הקדומה (רק הקניון התחתון של חַ'נזירה מתואר כאן במסלול הבא מקַצְר א-טַלאח ומעין א-טַלאח), המסלול בקניון ואדי אל-כַּרַךּ והמסלול בוואדי עַסאל היורד מן הכפר כַּת'רַבּא אל חוף ים המלח.
המעוניינים במסלולי אתגר אלו יפנו לספרם של אבי שמידע ושוקה רווק: "אל קניוני אדום ומואב" (ראו רשימת מקורות בסוף הספר) שם אפשר למצוא הנחיות לביצוע המסלולים וכן תיאור של הנחלים עצמם.
למן שנת 2003 ואילך אני מזהה בביקורי הרבים בירדן תנועה גוברת והולכת של מטיילים ישראלים, חלקם בקבוצות מאורגנות וחלקם מטיילים ספונטניים ואף טיולי משפחות (עם תינוקות בסל-קל למשל). ספר זה נכתב בתקווה ובאמונה שהשקט השורר במדינה זו רק יגביר את מספר המטיילים משנה לשנה – כי אחרת – מה הטעם לעמלנו?
נא להמתין לטעינת התגובות
