ראשי » סגנון ופנאי » תיירות » תיירות בארץ

מצפור האורן בפארק אדמית

כליל אדר, יערננו החביב ואשף המסלולים, מוצא פינה חמה וצפונית שנשארה מיותמת לגמרי במהלך החג

כליל אדר | 13/4/2007 10:30

חבריי הגולשים, החוויה של פסח מאחורינו. מי שבחר לצאת עם ההמונים ראה וחש את צפיפות המטיילים. אין מה לומר, אנו אוהבים לטייל. אם אכליל באופן גורף, רובנו לא בחר חס וחלילה במקום שאין בו שילוט או עדיין לא המליצו עליו, לא חנה במגרש חנייה ריק, אלא המשיך וחיפש את המסלול המוכר ואת מגרש החנייה המלא והדחוס. כן, חוק העדר חל עלינו באופן בלתי נשלט.

ובכן, לוקח אני על עצמי לתקן הרגל זה ולתת בידכם דוגמא חיה מפארק אדמית שבגבול הצפון. בפארקים הגדולים בארה"ב, כאשר הרכב שלפניך עוצר באמצע הכביש והנהג יוצא עם מצלמה, כדאי שתעצור גם אתה, שלא תפספס איזה דוב גריזלי או אייל משוטט. אצלנו מרוב יער לא רואים את הדובים (שנכחדו כבר במאה ה- 19) ואיילים משוטטים (היחמור הפרסי שהושב לגליל המערבי), אכן חוצים את הכבישים באזור פארק גורן אך לא דווחו פקקי תנועה באזור.

אז הנה לכם המלצה חמה על מקום מדהים ביופיו. מקום שאינו בגדר אותם פינות חמד נסתרות שהיערנים שומרים לעצמם. מקום ששולט היטב. מקום שמופיע במפות ומפה שאינה מכילה אותו אינה יכולה להחשב כמעודכנת. שמו "מצפור האורן" בפארק אדמית. בפסח האחרון כשכל (לא אגזים, אבל הרבה) בני ישראל באו אל הפארק וגדשו את "חניונוף" שלנו ואת השביל למערת הקשת. מצפור האורן וחניון אדמית שבסמוך אליו המצויים בלב הפארק נותרו דלילים.

באתי אל המקום הזה שאני כל כך אוהב בחג האחרון, במסגרת תורנות קהל שערכתי ביערות ובפארקים בגליל המערבי. חששתי לדרוך על מטיילים ופירורי מצות ומצאתי עצמי עם ארבעת ילדיי (כמעט) לבד. מגרש החניה היה ריק, שולחנות הפיקניק שוממים וספסלי האבן הצופים אל נוף הגליל ממרומי חורבת אדמית היו במת ריקוד לבנותיי. שוב יכולתי להרגיש שהמקום הזה שייך לי והרגשתי טוב.

בד הבד באדמית צילום: כליל אדר

אך אתחיל מההתחלה:

פעם ב-1995, כשהיערן יגאל יעקובי החל בטיפול ובטיפוח הפארק, רק הוא "הכיר" את הנקודה. אחר-כך גם פועליו בחרו במקום להפסקת האוכל שלהם ומאוחר יותר אני נחשפתי ל"אוצר" ויזמתי שבילים העוברים ממש שם. ב-2003 הצבנו במקום 4 ספסלי עץ מתחת לצל האורן ואל מול תמונת הנוף המדהימה. לא עבר זמן רב והמקום התחבב במיוחד על זוגות רומנטים ופחות רומנטים, אך לא רק.

בשנת 2005 בנתה קק"ל ספסלי אבן וקיר תצפית ובו כרטיס טווחים ושביל כבוש המוליך ממגרש החנייה, כל זה במסגרת פרויקט הנצחה לזכר ניר שומרוני ז"ל. צוער בקורס טייס, בן ראש הנקרה, שנפל אל מותו במצוקי נחל בצת. בשבת הקרובה (14.4) תיערך במקום התאספות של חברים ומשפחה לציון יום הולדתו של ניר.

אז כן, יש בי פינה חמה ונוסטלגית בזיכרון לא רחוק, על ימים בהם השתרעתי על הקרקע, שעון על גזע האורן, לועס פיסת עשב ומביט בבוסתנים המלבלבים. כעת הכל כבר לא "שלי", בעצם הוא אף פעם לא היה שלי, הייתי חולם על בית במקום כזה. כעת

כולם יבואו לכאן, ישבו על ספסלי אבן מהודרים, יביטו בנוף הבוסתנים הירוק וביער שסביב ויפלטו, "טוב, בואו נמשיך הלאה".

אז תרשו לי להגיד לכם בהזדמנות זו, ממצפור האורן הגדול לא זזים כל כך מהר. כאן הזמן עוצר, לאן אתם רצים?! מערת קשת תחכה לכם! זה המקום וזה הזמן לעשות לעצמכם פסק זמן. תתרווחו, תנשמו עמוק ותהנו מהנוף היפה.

אתם בגובה 440 מ' מעל פני הים, על הכיפה של חורבת אדמית. רכס סולם צור נמשך כנקניק ארוך מערבה עד נופלו אל הים בראש הנקרה. רואים מכאן את תיקוני הגבול החדשים, את הצד הלבנוני ואם תחפצו מאד גם את עמדות החיזבאלה (שסולקו בינתיים). במרחק נשקף הים ומישור החוף הנושק לו. שלוחות הגליל המערבי ויישובי ההר הפרוסים עליהם. זה הנוף הרחוק. הנוף הקרוב הלא הוא פארק אדמית עצמו. כ-700 דונם של בוסתנים ויער, כתם ירוק חזק שניטע כאן רק ב-1995 וכבר מרהיב בצבעו וביופיו. תכלת השמיים מעל וכחול המים באופק, וירוק אינסופי מסביב, אז מה צריך יותר?!

איך מגיעים? נוסעים בכביש הצפון משלומי לכיוון מזרח (לקיבוץ איילון, סאסא). אחרי 2.7 ק"מ פונים שמאלה לאדמית ועולים בפיתולי הכביש היפה לאורך 4.5 ק"מ עד לכניסה לפארק (כקילומטר לפני היישוב), שם פונים ימינה. כעבור 400 מטר פונים שמאלה לדרך הנוף ובפניה השניה ימינה לחניון אדמית. מחנים את המכונית ועולים למצפור.