טובעים בביצה
בעוד שהסטייליסטים אוחזים במקצוע הנחשק ביותר בעולם האופנה, עוזריהם נחשבים לעבדים האמיתיים של התעשייה. כמה הם מרוויחים? מה גורם להם לאבד שינה? ותיקי התחום מספקים תשובות
וכידוע, הלחמנייה הרותחת בעולם האופנה המקומי בשנים האחרונות, היא מקצוע הסטיילינג. טייטל לא ממש ותיק, אך במגמת צמיחה שלא נראתה כמותה מאז הגיחו התחקירנים אל עולם הטלוויזיה.
מקטלוג אופנה נידח לקניון פרברים אפרורי ועד לגרדרובה של המאמי הלאומית - נראה שגרגר אבק לא זז במה שמכונה במחוזותינו "התעשייה" מבלי שסטייליסט מורשה ייתן את אישורו לכך. ואם נזקקנו להוכחה, הרי שזמזום העיסוק הבלתי פוסק במייק אובר האופנתי של נינט ובאיש שאחראי ליצירה (גדי אלימלך), הוא הגושפנקא הסופית - ג'וב חדש נולד, והוא הכוכב של ביצת האופנה.
אלא שהמציאות נוטה להיות קשת יום הרבה יותר מהחלומות. קחו בחשבון שמי שרוצה להיות סטייליסט, צריך לחתום ויתור על חיים בכניסה. בשנים הראשונות במקצוע, אגב, כדאי גם שתוותרו על פנטזיית ניפוח חשבון הבנק. מדובר במקצוע היררכי ושוחק, שמתגמל רק אחרי שמבלים כמה שנים בתיזוזים בלתי פוסקים. משיחות עם כמה סטייליסטים ותיקים עולה שקשיי היומיום לא מסתיימים אחרי שמצליחים לבנות שם. ההיפך הוא הנכון – הלחץ לחדש רק הולך ומחמיר.
את הנידונים האמיתיים לעבדות תמיד מוצאים בתחתית הפירמידה: עוזרי הסטייליסטים. למי שרוצה להשתלב בתחום, מומלץ להתחיל שם. מדובר בפרחי סטיילינג שתפקידם האינטנסיבי יכול בהחלט להידחק תחת הכותרת: "עבודה שחורה".
"בעיני, להיות סטייליסט זה עבדות", מצהיר סיימון אלמלם, אחד הסטייליסטים העסוקים במדינה, "אתה כל הזמן עסוק בלאסוף בגדים מחנויות, להחזיר, להסתובב בכל העיר, לחקור מה חדש. מצפון העיר לדרום, לאורך דיזינגוף, כיכר המדינה. העבודות מטורפות, עבודה על עבודה, אין לי דקה". אלא שאלמלם, כבר לא פרגית צעירה בתחום, מתפעל שלוש אסיסטנטיות נמרצות, בדומה לקולגות.
אלמלם עצמו התחיל את דרכו בזארה, שם עבד במשך ארבע שנים בעיצוב חזיתי ותדמיתי של הלוק של הסניפים. "הכרתי את הצלם יניב אדרי ועשיתי לו סטיילינג בסט צילומים שערך לקראת תערוכת יחיד", הוא נזכר, "לאחר מכן, החלו לפנות אליי ולהציע לי עבודות".
"סטייליסט זה מקצוע אולד סקול", מסבירה הסטייליסטית אורי גלעדי, שהחלה את דרכה כסטייליסטית במהלך לימודי אופנה בניו יורק, "צריך להיות שולייה של מישהו כדי להיכנס למקצוע. זאת הדרך הכי נכונה ללמוד. מדובר בעבודה פיזית קשה: לגהץ על הסט, לשמור על הסדר, לעשות החזרות, שליחויות קטנות, כל זה במהלך ימים ארוכים. אין הרבה יצירתיות בעבודה הזאת בהתחלה. הרבה תיזוזים, הסתובבויות וסחיבות".
שרון בונד, עוד קולגה עסוקה, מבהירה שבכל זאת יש גם יתרונות בלהיות לרגע העבדים של עולם האופנה: "אסיסטנט כן חווה את העבודה, הוא רואה מהצד ולומד". "במקרים רבים צריך להחזיק עבודה נוספת בתחילת הדרך", מוסיפה גלעדי, "אבל
מושג העבדות, אגב, מתחדד כשנחשפים הסכומים אותם מרוויחים טירוני האופנה. במקרה הטוב מצליחה בונד, למשל, לארגן לעוזריה תשלום מההפקה: בין 100 ל- 150 שקל ליום. במקרה הפחות הטוב, היא משלמת להם מכיסה סכום נמוך יותר.
לרוב, עוזרי הסטייליסטים הרעבים לטביעת רגל, ולו הזערורית ביותר בתחום, יתזזו עבורכם בכל העיר חינם. בכל זאת, הם צריכים לבנות לעצמם תיק עבודות בכל דרך אפשרית. סטייליסט בכיר, רק לשם השוואה, עשוי להרוויח בין 500 ל-1100 דולר ליום צילום (בהנחה שמדובר בהפקת אופנה מסחרית או בטלוויזיה).
חלק מעמל יומו של הסטייליסט, כאמור, כולל שיטוט בין חנויות ואיסוף בגדים רלוונטיים. מי אחראי לשלומם של הבגדים? תלוי עם מי עובדים. ברוב המקרים, החנויות מקבלות קרדיט ולכן מוכנות להשאיל את הבגדים חינם. במקרים אחרים משכירים הסטייליסטים את הכבודה מכספי קופה קטנה שהם מקבלים מהלקוח.
אלא שכשמדובר בשמלה בשווי 20 אלף שקל מכיכר המדינה שמצטלמת בשוק הכרמל הצבעוני, יש מצב להתקף חרדה, מכיוון שהסטייליסט הוא האחראי הסופי לפריטים. כל נזק שייגרם לבגדים ביום הצילום ייספג מכיסו. בעברית: הסטייליסט התפרן ייאלץ לשלם לחנות את מחיר הפריט שניזוק. הסיפור על השמלה שהצטלמה בשוק הכרמל שייך לגלעדי, "זה סיכון שאתה לוקח וזה מפחיד. אתה מאוד שומר על הדברים".
אחד מסיפורי הזוועה של התחום, שלא לומר, התממשותו של סיוט שעלול לגרום לכל סטייליסט שהוא להתעורר בזיעה קרה, שייך לאלמלם: "נסעתי לכיכר המדינה, עם אוטו עמוס בסחורה שלקחתי להפקות. אחרי שעזבתי את האוטו לכמה דקות, גנבו אותו עם כל הבגדים. בסופו של דבר, נאלצתי לשלם על הכול".
באיזה סכום מדובר?
"לא מוכן להגיד".
אגב, אלמלם מוטרד ממגבלות נוספות בחייו של הסטייליסט הישראלי: "מאוד קשה פה למצוא את הדברים הנכונים, האביזרים הנכונים. ההיצע בארץ הוא דל. אני ניזון מטלוויזיה, אינטרנט, קליפים, מהרחוב, ממגזינים. כל הזמן עם היד על הדופק ואני רוצה שיהיו לי את כל האמצעים".
אלמלם מסביר שבאירופה החיים יותר קלים: "יש חללי תצוגה שמרכזים את כל מותגי העל, את הסחורה הכי חמה מהתצוגות האחרונות שלא יצאה לחנויות, ההוט קוטור - גוצ'י, דיור, דולצ'ה & גבאנה".
כרגע, נאלץ אלמלם לתזז מקצה אחד של תל אביב המיוזעת אל הקצה השני בחיפושים נחושים אחר הדבר הבא שידמה, עד כמה שרק אפשר, למה שמטופף באצילות על המסלולים האירופאים.
התלונה הרווחת ביותר שתזכו לשמוע מהסטייליסט היא היעדר מספיק שעות ביממה. קשה מאוד לתפוס אותם נינוחים לכמה דקות, שלא לדבר על התפננות מיום חופש של ממש. אז אמנם עדיין רחוק היום מהקמת מתחם חללי תצוגה בנמל תל אביב, אבל עבודה, ככל הנראה, יש בשפע. וזה לא מעט.
נא להמתין לטעינת התגובות
