לא נתנגד גם לחומוס חוצה גבולות
בזמן שבכל העולם טרודים בהשפעות הגלובליזציה על קולינריה אזורית, הולידה יוזמה מקומית חדשה שמן זית ישראלי-פלסטיני
שמן הזית נולד בעקבות סמינרים שנערכו בשנה שעברה במרכז לפיתוח יזמות של התעשיין סטף ורטהיימר, בשיתף עם תכנית להב מהפקולטה לניהול שבאוניברסיטת תל אביב. במהלך הסמינרים והרצאות של מומחים לדבר מישראל, הרשות ואיטליה, נוצר קשר בין המשתתפים. קשר זה הוביל, בסופו של דבר, לשיתוף הפעולה האמור.
אז ככה זה עובד: עשרות מגדלי זיתים ובתי בד משטחי ישראל והרשות רוקחים את השמן, ואז נכנסים לתמונה שני גופים מבקבקים - יד
מרדכי מהצד הישראלי ו"טייבה אוליבס קומפני" מהצד הפלסטיני (וכן, מדובר גם ביצרנית של בירה טייבה). כל מבקבק רוכש שמן משני הצדדים והתוצר הוא שמן זית בכתית אקסטרה וירג'ין.
בשלב ראשון, ישווק המוצר ביפן, בסיועו של ארגון הסחר היפני "ג'טרו". ישנה עמותה בריטית שהודיעה על כוונתה לרכוש כמה אלפי בקבוקים ובנוסף, החל גם משא ומתן עם חברה אמריקנית לגבי שיווק בארצות הברית.
"זיתי השלום" אולי נשמע כמו שם גימיקי ומעט נדוש, אבל מדובר בצעד שעשוי לתרום (ולו רק מהבחינה הכלכלית) לקידום היחסים הישראלים-פלסטינים ולשימור מורשת השמן זית. אחרי הכל, זו אחת המסורות המשותפות המאחדות את כל תושבי האזור. האמת? מדובר גם בבחירה די טרנדית.
רפרם חדד הוא אמן והמתאם של "סלואו פוד" בארץ. למקרה שישנתם בשנה האחרונה, מדובר בתנועה אקו-גסטרונומית, שפועלת בכל העולם ומקדישה את עצמה למאבק נגד גלובליזציה. אנשי התנועה מקדמים בכל מקום שבו הם נמצאים את הטעמים המקומיים, תוך שהם יוצאים נגד התיעוש הפושה בתעשייה העולמית (מי אמר מק'דונלדס ולא קיבל תפריט בריאות?).
"סלואו-פוד מדברת על טעם" מסכים חדד, "אבל טעם הוא גם מעבר לחומרים עצמם, כלומר, הוא גם קשור למה שהחומרים האלו עברו בדרך לצלחת. אם האיכר שגידל אותם מקבל שכר הוגן או אם הזיתים לא גדלו על אדמה שנגזלה ממישהו, אז זה גם תורם לטעם שלהם. העיבוד של שמן הזית הוא דבר מאוד מסורתי, זו תוצרת טיפוסית של המזרח התיכון ואפשר לומר אפילו שהוא סוג של משקה לאומי. עץ הזית הוא דבר שמזוהה עם אדמה ומקום ולכן הסימבוליקה שלו מבחינת המזרח התיכון מאוד גבוהה".
למוצר כזה יכולות להיות גם השפעות על השטח?
"אם הוא גם טעים וטוב, אז הוא יכול לעזור לקידום היחסים וליצור שיחה בין אנשים. יוזמה כזו בהחלט יכולה להביא פתח לשיתוף פעולה נוסף בעתיד. ברמה המטפורית, אפשר לומר שהשמן הוא כמו פטריות הכמהין ,כי האדמה עצמה היא לא דבר פוליטי- היא מגדלת מה שהיא רוצה ולא משנה לה מי עיבד אותה. במקרה הזה האדמה הזו מצמיחה גם תרבות".
נא להמתין לטעינת התגובות
