תא לשניים על נהר הוולגה
כשמגיעים לחגוג את חתונת הכסף, מחפשים טיול עם אופי קצת אחר: רומנטי, מבדר ועשיר בהיסטוריה ומשמעות
הספינה "שישקוב", 4000 טון של מנועים, אולמות, תאים, מחסני מזון והעיקר: תשעים אנשי צוות מצויינים ומגובשים, עגנה בנמל , בקצה הדרומי של סנט פטרבורג (נמל על נהר ה"ניבה" ). עלינו על הספינה יחד עם 200 נוסעים נוספים בשעות הערב. לאחר שקיבלנו מפתח לתא וכמה הוראות ראשונות, עליו לסיפון לצפות בהפלגה היוצאת דרומה על נהר ה"ניבה". להקת הבידור של הספינה ניגנה כמה מנגינות רקע לתחילת ההפלגה ותוך כדי, הגישו לנו לחם ומלח בטקס מקובל כשהם לבושים בבגדי פולקלור צבעוניים.
עברנו מתחת לגשרים הנפתחים של סנט פטרבורג. האור בחוץ היה חזק וניתן היה בקלות לקרוא עיתון למרות שעת חצות. זוהי תופעת ה"לילות הלבנים" בחודש יוני באיזור זה. השמש שוקעת מאוחר מאד והדימדומים נמשכים אל תוך הלילה. בלילות כאלה יש הרגשת בטחון ברחובות גם בשעות הקטנות.
הגשרים נפתחים לסרוגין בין חצות הלילה לארבע בבוקר. רובעים שלמים של העיר מנותקים לשעה או שעתים בתהליך פתיחת הגשרים למעבר האוניות. זהו תירוץ מאד מקובל של בעלים, בשאלה מדוע לא חזרו הביתה אלא רק לקראת הבוקר.....
הפלגנו במעלה נהר ה"ניבה" אל תוך אגם "לדוגה", הגדול באירופה שמוביל את מימיו דרך סנט פטרבורג אל המפרץ הפיני בים הבלטי. חצינו את האגם בחלקו הדרומי במסלול קצר. בחורף האגם קופא וניתן לנסוע עליו עם כלי רכב. כאן עברה הדרך היחידה לסנט פטרסבורג
הלכנו לישון בתא שלנו בסיפון הרביעי. מבעד לחלון התא ניתן היה לראות את האגם הגדול עם ערפילי הבוקר המתקרב. למרות שהסטנו את הוילונות, עדיין היה אור רב בתא וקשה היה להירדם. המיטות היו נפרדות (במיוחד לכבוד "חתונת הכסף" שלנו) וכשקרבנו אותן הרגשנו כמו לפני 25 שנה בבסיס הנח"ל בקיבוץ. כאן זה לא הלך. המיטות היו מוברגות לרצפה היטב ונאלצנו להירדם מרוחקים.
ארוחת הבוקר במזנון החופשי היתה מגוונת ועשירה. נאמר לנו כי הרוסים למדו מהר את שיטות השרות ה"מערביות" וביטלו את הגשת "חצי ביצה" (רוסית) שווה בשווה לכל אחד לצלחתו, שיטות שהיו נהוגות בתיירות הרוסית מזה שנים רבות. לקראת הצהרים עגנה הספינה ליד גדת הנהר הימנית בכפר התיירותי "מנדרוגי".
ירדנו לטייל בין בתי הכפר המלאכותי "מנגרובי", בו בתי עסק של קדרים, פסלי עץ, רוקמות, תכשיטנים, שענים ואפילו אופי עוגות טובות. נזכרתי במונח "כפרי פוטיומקין" שהיה נפוץ בתקופת סטאלין והתייחס לכפרים מלאכותיים שהוקמו בין לילה לקראת ביקור השלטונות, לעמוד בדרישות של "תכנית החומש". ביקרנו גם בפינת האגדות של פסלי העץ וגם באי הקטן אליו מגיעים במיני מעבורת.
ארוחת הצהרים היתה באוהלים גדולים ובסגנון "מנגל" מלווה במנגינות רוסיות. עלינו חזרה לספינה והפלגנו על נהר "סביר" המקשר את אגם לדוגה עם אגם אוניגה, השני בגודלו באירופה. (הרוסים לקחו את ענין האגמים הגדולים ביותר ברצינות וליתר בטחון גם השני בגודלו שלהם). בקטע זה של המסע התחלנו לעבור בסכרים בעזרת שערים (לוקס).
בששת ימי ההפלגה עברנו 18 "לוקס" כאלה. בכל פעם נכנסת הספינה לתא ענק, השערים נסגרים ומי הנהר זורמים פנימה ומרימים את הספינה כ-10 מטר. אחר כך נפתחים השערים ממול והספינה מפליגה בנהר הגבוה יותר. בכל הדרך מסנט פטרבורג למוסקבה עלינו מגובה פני הים עד ל-120 מטר גובה במוסקבה, בשיטה הנהוגה במקומות שונים בעולם, ביניהם תעלת פנמה.
לקראת הערב החלטנו שעניין המיטות הנפרדות מוכרח להסתדר. במסדרון מולנו ראינו תא כפול עם מיטה גדולה. בירור מהיר גילה ששם התא "ירח דבש" אולם בהפלגה זאת אף אחד לא מלקק דבש והחדר לא הוזמן. תשלום נכון לאדם הנכון העביר אותנו לתא זה להמשך הטיול.
בשעות הבוקר ירדנו לצעידה רגלית באי קיז'י. מדריכים מקומיים סיפרו לנו בשפות שונות את תולדות האי והכנסיות הרבות העשויות עץ. העתיקות שבהן הובאו לכאן מאיים אחרים והורכבו מחדש, רובן ללא שימוש במסמרים כלל. ביקרנו גם בבתי עץ כפריים המראים כאן את חיי הכפר של פעם. כנסיית 22 הצריחים הרשימה אותנו במיוחד. לא מבקרים בתוכה מסיבות בטיחות אולם מבחוץ היא מרשימה בסוגי העץ השונים עם גוונים המשתנים בשעות האור השונות.
מאוחר יותר השתתפנו בערב כשרונות צעירים והיתברר כי אנו מוכשרים מאוד. אשתי זכתה במקום הראשון בתחרות תפירת כפתורים ואני, מקום שני (לפני אחרון ) באכילת נקניקיות. את הנזקים (דקירות המחט באצבעות אשתי וביקורים תכופים שלי בשרותים) השלמנו לתקן עד הבוקר שלמחרת, אז עגנו בגוריצי.
ירדנו לחוף ונסענו באוטובוסים מקומיים למבצר ולמנזר. הרגשת הבית הנוסטלגית חזרה אלינו בעזרת האוטובוסים. כאילו נלקחו מ"אגד" או "דן" של שנות החמישים, עם הידית לפתיחת הדלת, הספסלים הקשים וריח הסולר הכבד. למזלנו הנסיעה הייתה קצרה וכבר ירדנו לטיול רגלי במבצר ובמנזר. בדרך חזרה ליד המעגן ,המתינו לנו דוכנים רבים, כמו בכל יתר המעגנים, בהם אפשר לקנות אבל כדאי בעיקר מזכרות ועבודות עץ.
מכאן הפלגנו במסלול האגמים והתעלות, צופים בנופי היערות, העיירות הקטנות, ספינות המטען הרבות בשני הכיוונים ומנסרות העצים הרבות. כשהתעייפנו מהנוף, עברנו להשתתף בפעילויות הרבות שחיכו לנו על הסיפון: התעמלות בוקר, חוג דרמתי, לימוד השפה הרוסית, הרצאות על האמנות הרוסית ושיעורי היסטוריה. הצעידה סביב סביב על הסיפון היתה נעימה גם כן. לקראת הערב נכנסנו לנהר הוולגה וירדנו בו לכיוון יארוסלבל.
העיר נוסדה במאה ה-11 על ידי "יארוסלב החכם". כאשר מסתכלים ממרום הטיילת על מפגש הנהרות בעיר זאת ועל המיקום האסטראטגי שלה, מגיעים למסקנה שהמייסד היה באמת חכם כשבחר את המיקום. במשך השנים היתה העיר אפילו עיר בירה זמנית של רוסיה וכן עיר תעשייתית חשובה בזמן מלחמת העולם השניה. לכן "חטפה" הפצצות גרמניות רבות, גם כדי לפגוע בגשרים שעל הוולגה, הרחבה מאד באיזור זה.
טיילנו בעיר באוטובוסים מקומיים וראינו בין השאר, את כנסיית אליהו הנביא. הביטוי "איי. בי. סי = אנאדר בלאדי צ'רץ'" הומצא כאן על ידי מטיילים אמריקאים "עייפי כנסיות". בערב סבבה הספינה בתוך הוולגה ועלתה חזרה בעזרת ה"לוקס" במעלה הנהר. עברנו בלילה ליד הפסל של "אמא וולגה", פסל גדול של אישה. הוולגה בשביל הרוסים היא הרבה יותר מסתם נהר. ההיסטוריה, המלחמות, הפרנסה והשייט באים לביטוי בשירים הרבים על הוולגה.
בבוקר עגנו בעיר אוגליץ, מהעתיקות ברוסיה, עוד מהמאה ה-10, שיושבת על "ברך" אסטרטגית של הוולגה. היה כאן קרמל (מבצר עץ של השלטון), בו נרצח הצאר היורש דימיטרי במאה ה-16. בית החרושת לשעונים "שחף" ממוקם בעיר זאת ומכאן שולחים שעונים יפים לכל רוסיה ולעולם. (יפים אמרתי, טובים לא אמרתי).
בתקופה בה אסור היה להגיד מילה רעה על המשטרה, נכנס תייר לתחנת משטרה במוסקבה ובפיו תלונה:" שני שוטרים שוויצריים לקחו לי עכשיו
שעון רוסי מהיד. היומנאי מנסה להבין: " אולי אתה מתכוון ששני שוטרים רוסיים לקחו לך את השעון השוויצרי ?" "נכון" כך התייר, "אבל את זה אתה אמרת.....".
חזרנו לספינה להפלגת הלילה למוסקבה. בארוחת הערב החגיגית במיוחד נפרד מאיתנו הקפטן תוך כדי צילום עם כל שולחן ושולחן. (העתקי הצילומים היו מוכנים למכירה כבר בסוף ארוחת הערב יחד עם קלטות וידאו ודיסקים די. וי. די. עם תאור המסע כולו כולל צילומים מוכנים מראש שלנו גם במוסקבה אליה נגיע רק למחרת).
מסיבת הסיום נערכה באותו ערב כאשר המלצריות הן גם הרקדניות, המלחים הם ה"ארטיסטים" ברוב המחזות, מנהלת האירועים היא גם רקדנית הסולו בקטעים מתוך "כרמן" עם שמלה אדומה ורקיעות רגלים יפות, שלא היו מביישות רקדניות פלמנקו ספרדיות אמיתיות. והעיקר!! עבדכם הנאמן רוקד מתוך הסכמה ביחד עם שלושה חברים, קטע מתוך "אגם הברבורים". התלבושות המתאימות, כך מתברר, מוכנות כאן תמיד ובכל הפלגה נמצאים ארבע "פריירים" שמוכנים להיות ברבורים לשעה קלה, אבל הקהל המופתע התגלגל מצחוק.
נכנסנו בלילה לשייט ב"תעלת מוסקבה", פרוייקט ענק משנות השלושים, שמבטא את שיא מדיניותו של סטאלין. הסכרים, תחנות הכוח, חלוקת המים החדשה לאזורים גדולים, אספקת המים המשופרת לעיר מוסקבה ומצד שני, הצפה ופינוי של כפרים ואיזורים גדולים. עובדי כפיה רבים מצאו כאן את סופם המר והגופות נזרקו אל תוך הבטון בזמן היציקה. היתה מקובלת הדעה שאין צורך להוסיף ברזל לבטון, די בשלדים.
למחרת הגענו לנמל הצפוני של מוסקבה. מרחוק כבר ראינו את הבתים הגבוהים. הנמל נפתח ברוב עם בשנות החמישים עם ה"פסטיבל הבין לאומי של הנוער", אירוע זכור וידוע בו השתתפה גם משלחת ישראלית.
נפרדנו מאנשי הספינה, השארנו קצת "טיפ" לאנשי הצוות ועברנו למלון "קוסמוס" בעיר להמשך "ירח חתונת הכסף" שלנו.
1. אום סנטר בכרמל: ציון כהן
2. הייה שלום גוש קטיף: רנדו'ש מרמלשטיין
3. אלף איים שלי: בן ורד
4. טיול מלכותי לשניים: רותם שפירא
5. צפון וייטנאם: ענבל טננבאום
נא להמתין לטעינת התגובות
