מרוקו אהובתי
מרוקו היא ארץ של ניגודים. ערים ססגוניות מול מדבריות שוממים, תרבות מפוארת של אגן הים התיכון מול הרי האטלס של העמים הברבריים
התקרבנו לשמי מרוקו. מחלון המטוס הלכו והתקרבו אלינו בתיה של קזבלנקה. נחתנו ואת פנינו קידמה עיר מודרנית, עורק ראשי במרוקו, עם טמפו מהול של מסורת מקומית ורובע עתיק. קזבלנקה, או בספרדית, הבית הלבן, קרויה על שם הבית הראשון שבנו בה בני ה"מורים", שהוא כמובן לבן, כמו מרבית הבתים בעיר.
חוף ימה של קזבלנקה משיק לאוקינוס האטלנטי ולאורכו נמתחת הטיילת היפה והידועה ביותר על חופי האוקינוס האטלנטי. היא נקראת "קורניש" ובמרכזה נמצא אחד משבעת פלאי העולם המוסלמי. זהו מסגד מהגדולים בעולם, מדהים ביופיו, שמרצפתו ניתן לראות את גלי הים. המסגד משלב שלוש תרבויות בנייה -- מודרנית, מוסלמית ומורית-ספרדית. את המבנה בנה אביו של חסן, מלך מרוקו, מכיסו האישי וכן מאוצר המדינה, דבר שסחף תרעומת ציבורית במרוקו. מטרת המלך הייתה לבנות את המסגד הגדול ביותר בעולם, אך מתוך כבוד לקודשת האיסלאם במכה ומדינה, נאלץ לצמצם בגודלו של המסגד ולהשאיר את התהילה בחיקם.
קזנבלנקה אומנם אינה מענינת במיוחד, אך טיול לאורך הטיילת והצצה במסגד בהחלט שווים ביקור. עיטורי המסגד העדינים, הערבסקות והצורות הגיאומטריות המופלאות מראים על מלאכת חוכמה. לאורך הטיילת קמו שכונות יוקרה של השמנה והסלטה של מרוקו, בהן וילות ענקיות צבועות ברובן בצבע לבן בוהק. בליל ירח מלא, בוהקים הבתים בלובנם, אורות המסגד המרשים מאירים ומי שמהלך לאורך הטיילת, חווה רגעים של קסם אמיתי בין גלי הים המתנפצים והשתקפות הירח על המים.
אחרי סיור של שש שעות בקזבלנקה, המשכנו לרבאט, עיר הבירה ומקום מושב המלך, המשובצת באתרים מוסלמים רבים, בעיקר מהתקופה ה"מורית", תקופת תור הזהב של היהדות והאיסלם. "המורים", שעברו גם לרחבי אירופה, הנחילו לעולם את הרנסאנס והמודרניזם ויצרו שילוב תרבויות של אגן הים התיכון.
התאכסנו באחד המלונות הצבעוניים והרומנטיים של רבאט, שבנוי בסגנון מרוקאי קלאסי ורמת השירות בו גבוהה יחסית ומסבירת פנים. נוף של 360 מעלות על העיר העתיקה והמסגדים המוארים, ליווה אותנו במהלך ארוחת הערב במרפסת גג המלון ובהשתכשכות בבריכת השחייה שגם היא על הגג. כמו רוב הערים המרוקאיות, בנויה רבאט מרובע עתיק ומבוכי, ה"קסבה", בו הרחובות קטנים ומחולקים למקצועות: רחוב הצורפים, מוכרי החזיות והתחתונים, הנגרים ועוד, מאזור מודרני
אחרי שינה של לילה ונסיעה בת חמש שעות, הגענו למקנאס, הבירה המלכותית (אחת מארבע) שבעבר שימשה את הסולטן. הבירה במרוקו נדדה ארבע פעמים. לקראת הערב ביקרנו בשוק התת קרקעי של מקנאס, שוק ססגוני ואותנטי של מאכלים, תבלינים, עוגות מרוקאיות ופירות יבשים. תאורת הלילה בשוק ונדיבותם של המוכרים יצרו בו אווירה של חפלה מרוקאית אמיתית. עמוסים בכל טוב, המשכנו לבית הכנסת הפעיל מהמאה השישית, באזור הקהילה היהודית שעדיין נמצאת במקום. רוב האליטה היהודית כבר עברה לצרפת וישראל, במיוחד הדורות הצעירים. מי שנשאר מאחור היה הדור המבוגר שבוודאי ילך לעולמו בעשורים הקרובים ויתכן כי בעתיד לא נמצא שם עוד זכר חי ליהדות.
לילה במקנאס הספיק בהחלט ולכן התקדמנו לעבר הבירה המלכותית המרשימה ביותר מבין הארבע, הלוא היא פז. עוצמתה של זו היא בעיר העתיקה שלה, בה חי הרמב"ם בצעירותו והגה את עיקר רעיונותיו. הוא הגיע אליה לאחר שברח מקורדובה, עיר הולדתו שבספרד וכתב בה את "מורה נבוכים", תרגום למשנה, "היד החזקה" ו"אגרות השמד". הוא גם העלה שם על הכתב את המשנה, בערבית כמובן. הייתה זו עיקר המהפכה שעשה, במהלכה הטמיע את היסודות ליהדות המודרנית של ימינו, וכפי שנכתב עליו, "הנשר הגדול", ועל מהפכתו "ממשה עד משה, לא קם משה".
ישנם חלקים במרוקו שלוקחים אותך לתקופת קדומות שהזמן בהם עמד מלכת, פז היא כזאת. הבירה הדתית של תרבות מרוקו, עשירה במבנים דתיים, מסגדים ומדרסות (בתי ספר לחינוך דתי). העיר-מדינה העתיקה של פז ססגונית ובעלת רחובות צרים המחולקים גם הם לרובעים לפי בעלי מלאכה. קסבות עתיקות שהאוכלוסייה בהן עדיין עוסקת במלאכות של פעם, חיות ונושמות רק במרוקו.
בצמוד לארמון המלך יושב הרובע היהודי, ה"מלאח", שבו בתי מידות של יהודים ובית העלמין היהודי השמור. ברובע היהודי ישנן סימטאות צרות המקשות על ההליכה, חמורים חוצים עם מסע כבד על גבם ומוכרים שכה שמחו לבואנו, איתם תקשרנו בצרפתית וערבית. נכנסנו דרך שער המלך "השער הגדול", לבית הכנסת בו התפלל כנראה הרמב"ם. משם התפתלנו ברחובות הצרים, עד שהגענו לפשפש קטן, נכנסנו דרכו וטיפסנו במדרגות חשוכות אל הקומה השלישית, כשזר הדסים ריחני בידינו. מיד כשהגענו בקע ריח איום של נבלות והבנו מיד לשם מה קיבלנו את ההדסים.
מסתבר שזהו מפעל הבורסקאים הגדול במרוקו, המזכיר באותנטיות שלו את מאות הכובסות שעל גדת הגנגס בהודו. פה נגלו לעינינו עשרות בריכות מלאות בכימיקלים בצבעים שונים, כשמאות אנשים עומדים בתוכן, חצי עירומים ברגליים יחפות ורוחצים עורות. נראה כי לא השתנה פה הרבה מתקופת המקרא וגם הריח יעיד על כך. כמו בהודו, גם כאן משתדלים העובדים להתחתן בינם לבין עצמם, מהסיבה הפשוטה שריח גופם, בשל העבודה עם הכימיקלים, אינו נסבל על ידי אחרים. כך התפתחה לה מעין קסטה סגורה של בורסקאים.
לאחר מקלחת חמה להתרעננות מהריחות הכבדים, התארגנו ויצאנו לחפלה אותנטית מקומית. שם, אירגנו עבורנו חתונה בכאילו, מלווה בריקודים ובשמחה. אותנו הלבישו בתחפושות מרוקאיות כדי שנרגיש חלק מהשמחה ועם מוסיקה ברברית ברקע, אוכל וממתקים מרוקאים, הרגשנו לפחות כמו במימונה.
ד"ר שמואל בן נפתלי הוא מדריך בחברת "עולם אחר", שמוציאה טיולים מודרכים בקבוצות קטנות למרוקו וליעדים אקזוטיים ברחבי הגלובוס.
בכתבה הבאה על מרוקו אספר על שרשרת הרי האטלס שעוברת לרוחבה של המדינה. טיפוסנו באטלס התיכון, שהזכיר את נופי האלפים, הוביל אותנו למושבת רועים נודדים, בה פגשנו את חילוואה שהסתכלה עלינו בעיניים כהות ונוצצות והזמינה אותנו אליה לחושה. משם הגענו לתאפיללת – נווה מדבר על גבול הסהרה, שופע דקלים ותעלות מים, וממנו המשכנו במסע ג'יפים במדבר סהרה. כל זאת ועוד -- בשבוע הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
