כמעיין המתגבר – עין געתון
כליל אדר לוקח אותנו הפעם לטיול במעיין פורץ בגליל המערבי. טיול אקטואלי בהחלט
נקודות כחולות, הסימן המוסכם למעיין, עדיין מנקדות את המפה בישראל. מעט יחסית למספר המעיינות שהופיעו במפת הסקר הבריטי לפלסטינה בסוף המאה ה- 19. ובכל זאת, האכזבה הנכונה למחפשים בשטח אחר סימני "חיים" אלו רבה. רבות מה"כחולות" הללו קשה למצאן, רבות אחרות בולטות בשטח כמבני שאיבה וגדרות של "מקורות" ומספר מעיינות לא מבוטל הם מעיינות אכזב הנובעים רק בעונת חורף גשומה במיוחד.
כזה הוא גם מעין הגעתון או "עין געתון" בפי העם. הוא פרץ במפתיע בשבוע שעבר וזורם לו עדיין בשצף קצף בפלג המתגלגל מטה אל ערוץ הגעתון. בפי הערבים המעיין נקרא גם "עין מג'נונה" (=המעיין המשוגע) כמו גם מעיינות אחרים דומים המופיעים כך פתאום ונעלמים ללא התראה מוקדמת. המפורסם במעיינות המשוגעים הללו, באזור הגליל המערבי, הינו "עין מג'נונה" שבערוץ נחל בית העמק, אך הפעם נמליץ על זה שבוקע בנחל הגעתון סמוך לחורבת געתון (סורסוק).
מדי חורף אנו היערנים עוקבים אחר הגשמים. ראשית, כמו כל עם ישראל מתוחים לראות כיצד יהיה החורף הזה ושנית, מחכים אנו לכמות גשמים מספקת (בסביבות ה- 100 מ"מ) על מנת להתחיל בעונת הנטיעות. לא, אנו לא מחכים לט"ו בשבט בשביל לנטוע אלא נוטעים לאורך כל השנה. סיבה נוספת היא שאנו דרוכים לראות ראשונים את התופעות הייחודיות: שיטפונות, גלישה של מעיין או פריצה.
הפעם היה זה אריה עשת, המנהל שלי, שהרים לי טלפון כבר ביום רביעי. בעודי בפקקים אי שם בין נתניה לחדרה בדרך צפונה, שמעתי את אריה מתלהב ומדלג בין מפלי המים. "כליל, אתה חייב לבוא לכאן ולראות, אתה חייב למצוא זמן ולבקר. המעיין פרץ בעוצמה אדירה כזו שכבר שנים לא ראינו!"
היה קשה לי לעמוד בפרץ התלהבותו, מצונן הייתי, נוסע בין הטיפות בכביש החוף ואילו הוא כמגלה עולמות נפעם כאילו זו לו הפעם הראשונה
כשאריה הגיע לכאן לנהל את האזור בראשית שנות התשעים (המאה ה-20), החורבה והאזור של עין געתון היה סבך קנים וקוצים לא מוכר ועזוב. בעקבות יוזמתו לטפח את המקום, קק"ל החלה בפעולות שיקום האזור ופתיחתו למטיילים. במסגרת פרויקט העסקתם של מובטלים בקק"ל, נפתחו שבילים בחורש ונפתח חניון געתון סמוך לחורבה. החניון הוא בעצם החורבה המסתורית והיפיפייה שראשיתה מימי הצלבנים ואחריתה בחווה חקלאית מהמאה ה- 19. כיום היא בוסתן השקדים של נחל הגעתון.
האקליפטוסים הגדולים שהצלו על השולחנות בחניון, התנוונו ומתו במהלך השנים. אך המקום עדיין מושך קהל רב למרות הצל המועט. בקיץ תאנה רבת כותרת ואדרת מעטרת את גדת הנחל ותחתיה מחסה נעים וקריר. בשנה שעברה נטענו במקום בוסתן עצי חורש ופרי בתקווה כי בתוך כמה שנים ישוב הצל והצבע למקום.
למען האמת לא ציפינו רבות מהחורף הזה, אך המבול שניתך (80 מ"מ ביומיים) בשבוע שעבר עורר את החורף מתרדמתו ואת המעיין המשוגע שלנו הניע לפעום.
מעיין פועם - קוראים לסוג מעיינות שכזה, הפורץ פתע מתוך לחצי מים תת קרקעיים הגורמים לבקיעה שלא במפלס מי התהום הרגיל.
והמעיין שלנו זורם אכן... שאון המים עולה חזק יותר מזרם המים בערוץ הנחל.
הפלא של הפרץ הפתאומי הזה מתוך ליבה של אמא אדמה איננו משהו המשאיר איש אדיש. זה הזמן לבוא ולהרגיש. אולי בעוד כמה ימים המעיין ייסוג, ידום ויחריש?!
המעיין נובע בשוליה המערביים של החורבה. בצידה המזרחי בוסתן שקדים שכעת עטור בלבן. הלבן הנושר הזה יוצר לעיתים מרבד דמוי שלג ותמונה פסטורלית משגעת, פרחונית וריחנית. לא לוותר.
בשוליו הדרום-מזרחיים של בוסתן השקדיות נמצא קבר שיח חוסיין.
מכאן ניתן לצאת בשביל רגלי אל עין מירב ונחל מירב ו/או אל עין אשחר.
מצומת כברי פונים מזרחה בכביש 89 לכיוון מעלות.
משם פונים בצומת געתון ימינה לכיוון געתון ויחיעם (כביש 8833) ונוסעים כ-1.2 ק"מ.
פונים שמאלה בשילוט "למעיינות הגעתון" בדרך עפר סימון כחול.
נוסעים בצמוד לאמת מים מימין וחוצים את ערוץ נחל הגעתון (אין חשש, המעבר בנוי בטון).
לאחר הערוץ ממשיכים עוד כ- 1.2 ק"מ בדרך העפר הלבנה ופונים ימינה אל חורבת געתון ועין געתון.
חונים את הרכב וחוצים את ערוץ הנחל בגשר עץ אל החורבה, החניון ועין געתון.
נא להמתין לטעינת התגובות
