עם האווזים ללפלנד
גיא רווה, מנהל חברת "מסעות", יוצא במסע מקפיא אל ארץ הולדתם של נילס הולגרסון ואווזי הבר. לנו הוא מספר על אופנועי שלג, בר מקרח ואורות הזוהר הצפוני
לאחר טיסה ארוכה עם עצירה בבודפשט ובהלסינקי(בירת לפלנד) הגעתי לרובניימי- בירת לפלנד. לשמחתי ביום הנחיתה היה שרב בלפלנד ומזג האוויר היה נוח עם טמפרטורה של מינוס 3 מעלות (ואני מזכיר מדובר ביום שרבי). עטוף בבגדים תרמיים במעילים, כפפות ומה לא הגעתי למלון להתחמם לישון ולאכול ארוחה דשנה שכללה דגי סלומון ומבשרו של אייל הצפון שטעמו עסיסי להפליא.
את הבוקר ברובניימי מתחילים בשעה 10, אז רק מתחילים לראות דמדומים של בוקר. העיירה עצמה היא מקסימה ומודרנית בת 30 אלף תושבים והיא נקודת התחלה נוחה מאוד, בשל קרבתה לכפרי הלאפים וטיולי הטבע בסביבה.
לאוהבי האופנועים, בלפלנד ניתן לצאת לטיולי שטח עם אופנועי שלג, זאת לאחר שעוברים שיעור בטיחות קצר. לשמחתי, קל מאוד לנהוג ברכב זה ולמרות שאפשר להגיע למהירויות של עד 90 קמ"ש ישנה תמיד הרגשה של יציבות על הכלי.
הנסיעה עם אופנועי השלג בקור העז עם אפקט הרוח היא חוויה מדהימה אבל מאוד מאוד קרה ויש להצטייד בהתאם. כדי להתגבר
המשכנו על האופנועים לחוות כלבים שם למדנו על הכלב הלאפי הנאמן. הכלב הלאפי, פרט לתפקידו כרועה הצאן של עדרי איילי הצפון, משמש בקור העז הזה גם המנוע לכלי התחבורה העיקרי בלפלנד -- הוא המזחלת. שישה כלבים נרתמים בזוגות למזחלת כאשר הכלבים החזקים מקדימה, הכריזמטיים יותר קרוב למזחלת ועוד שני כלבים באמצע. כל כלב מאולף במשך 9 חודשים ויודע את תפקידו ומיקומו במזחלת.
המשכנו לחווה דומה לא הרחק, הפעם הייתה זו חווה לאיילי הצפון. אייל הצפון הוא מקור החיים בלפלנד אך גם המסכן התורן. ממנו מפיקים את החלב, אוכלים את בשרו, משתמשים בקרניו לכלי עבודה ובעורו לביגוד, הנעלה ושמיכות. ואם זה לא מספיק, אז גם הוא משמש כמנוע למזחלת, כשהכלב בהפסקת צהריים.
בערבים (השמש שוקעת ב-3 בצהריים) ביליתי באיגלו בר שהוא בר שעשוי כולו מקרח כולל קירות, שולחנות, כיסאות ועד הפסלים והתמונות שעל הקיר. אטרקציה מפורסמת שלפלנד מציעה בלילות היא תופעת "הזוהר הצפוני" או ה"אורורה", כפי שנקראת בפי המקומיים. זוהי תופעה אופטית של אורות בצבעים מדהימים בשמי הלילה ובעצם הפיצוי על החשיכה הגדולה. סטטיסטית התופעה מופיעה אחת לשלושה לילות, כשאין עננים.
בנסיעה למכרה האבנים, שנמצא על קצה ההר, הבנתי לראשונה מהו קור אמיתי. הטמפרטורה צנחה למינוס 30 מעלות ועל ההר נשבה רוח חזקה. כל זה, בנוסף לנסיעה על אופנוע השלג, גרמו לי לאבד תחושה בגפיים והיה לי חשש אמיתי שאני הולך לאבד את האף שלי. למזלי, מהר מאוד עצרנו ב"קוטה" מקומית להתחמם ולהחזיר את זרימת הדם בגופינו.
באחד הבקרים עצרנו על אגם קפוא כדי לחוות דיג לאפי. כמובן שלא יכולנו לדעת שזהו אגם כי כולו היה מכוסה בשלג, אך המדריך הלאפי הוציא מעין מקדחה ידנית שהיא בעצם ספיראלה ארוכה והחל לסובב אותה. לאחר כמה דקות, חדרה המקדחה מבעד לקרח ועשתה חור בגודל של כדורסל. הלאפי פרס את עור האייל על השלג, הוציא חכת דייג, שם זחל על הקרס והחל לדוג.
להפתעתי זה עובד. אומנם הדגים קטנים וקרים מאוד אבל בעת מצוקה גם זה נחשב לאוכל.
לסיום אספר לכם על שגעון ה"סנטה קלאוס" כי אחרי הכל עסקנינו בלפלנד. לפי המסורת סנטה יוצא לקראת חג המולד מלפלנד עם האיילים שלו לבתים ברחבי העולם שם הוא מחלק מתנות לילדים שהיו טובים במהלך השנה האחרונה. הפינים שיודעים היטב לנצל את משאבי התיירות שלהם, הפכו את הבית של סנטה לאטרקציה תיירותית. עשר דקות נסיעה מרובניימי, בכפר של סנטה קלאוס ניתן לפגוש אותו ולראות את ביתו. ישנו גם בית דואר שם ניתן לשלוח גלויות לכל רחבי העולם ואפילו בקשות לשנה החדשה (אני אישית ביקשתי שיהיה לי יותר חם). ולסיום, טיול בלפלנד זו בהחלט חוויה מדהימה ומאתגרת לאלה שאוהבים קור, שלג, אקסטרים ואוכל שומני.
הכותב הוא גיא רווה – מנהל חברת מסעות, טיולי איכות גיאוגרפים באמסלם טורס
נא להמתין לטעינת התגובות
