המנוחה והנחלה
שגיא כהן הגיע למסעדת הטרקלין החדשה, שהתמקמה בנחלת בנימין שבתל אביב, וחש ויברציות טובות באוויר. אולי זה מהיין
היקב, ששייך למשפחת יצחקי מטבעון ומופעל על ידה, ממוקם בכפר תקווה. הכפר הזה, הסמוך לטבעון, הוא, כידוע, קהילה שבה אנשים בעלי מגבלות וצרכים מיוחדים יכולים להתפתח באופן עצמאי ולממש את יכולותיהם. אחד המקומות שבהם הם יכולים לעשות את זה הוא היקב.
יקב טוליפ לקח על עצמו משימה לא פשוטה: לייצר יין איכותי ללא פשרות, תוך הקפדה על העסקה של תושבי כפר תקווה. וכשהתברר, אחרי כמה דקות של שיחת יין נעימה במסעדת הטרקלין החדשה בתל אביב, שזה יקב הבית של המקום, היתה לי תחושה שדווקא ההצבעה על הבחירה הזו, יותר מכל תיאור מפורט של המנות המצוינות או של העיצוב הנעים, תסייע להבהיר למה הטרקלין הולכת להיות מסעדה מוצלחת כל כך.
שיתוף הפעולה בין היקב למסעדה נמצא בראשיתו, וכרגע, בשבועות ההרצה, כל מי שמזמין ארוחה מלאה מקבל בקבוק יין חינם.
לא הזמנו ארוחה מלאה (לא אכלנו קינוח, לא היה לנו מקום), אבל קיבלנו שתי כוסות לטעימה: כוס קברנה וכוס מרלו. כל מה שיש לי להגיד על היין הזה הוא שסוף סוף יש לנו יין שיותר מעניין לשתות אותו מאשר לדבר עליו.
זה יין שולחני, לא יין שיושן שבע שנים בחביות עץ אלון מבורגונדאממו, ולא יין שמורגש בו ניחוח ערימות הדשא הטחוב, אלא יין שנעים וטעים לשתות כמו שנהוג לשתות יין בעולם הגדול: כמשקה שמלווה ארוחה. וזו היתה ארוחה שכל יין היה גאה ללוות.
כל מה שאכלנו בטרקלין היה מצוין. לא פחות. כוחו של התפריט, כך ניתן היה להתרשם, הוא בעיקר במנות הבשר. אבל דווקא מנה צמחונית היתה הפתעת הערב. מנה של ארטישוק מבושל ומשומר בשמן זית מתובל (שמתם לב שהארטישוקים השנה טעימים במיוחד? מישהו הסביר לי שזה בגלל החורף השחון. אולי). על פרוסות פריכות של פולנטה עם תבשיל מצומצם של עגבניות
זו היתה מנה שכל מסעדה איטלקית ראויה לשמה היתה גאה לכלול בשולחן האנטיפסטי שלה. פרוסות הפולנטה עברו קלייה קצרה בגריל ממש לפני ההגשה, ופריכותן המתקתקה שימשה מצע מושלם למרירות המופלאה של הארטישוק, שזכתה להדגשה נוספת בזכות תבשיל עגבניות השרי.
מנה בצבעי צהוב - ירוק - אדום מקסימים, שהיא לא רק מנה ראשונה עם טעמים שפותחים את התיאבון, אלא גם מנה אידאלית לנשנוש ליד כוס יין אדום. מנה ראשונה אחרת, קבבוני טלה על ברוסקטה קלויה היתה גם היא מנה דו - שימושית בעליל.
מצד אחד זו היתה מנה ראשונה ללא דופי, לא רק הקבבונים הגמישים והעסיסיים (מהמוצדקים שבקבבונינו), אלא גם הצירוף של הברוסקטה הפריכה (שספגה את מיצי הקבבונים) וסלט ירוק טרי ומריר שליווה את כל העסק. גם זו מנה שכיף להתחיל איתה ארוחה, אבל כיף לא פחות לאכול אותה עם האצבעות ליד הבר.
מנת הבית היא סינטה פרוסה עם חלוק אבן לוהט. מגיע נתח גדול ויפהפה של סינטה (הם באמת יודעים כאן לבחור בשר ולטפל בו) שעבר צריבה קלה בתנור, כשהוא פרוס לפרוסות עבות ועסיסיות. ליד הסינטה מגיע חלוק נחל לוהט שעליו ניתן להמשיך (אם רוצים) את צליית הנתחים.
החלוק לוהט, ומגע קצר של הסינטה בחלוק יותר משהוא תורם לסינטה (בשר מעולה כל כך שאפשר לאכול גם חי), תורם לארומה: ניחוח הצלייה של הבשר, נוסף לניחוח אגודת הרוזמרין שעליה מונח החלוק, אופף את השולחן כולו.
ליד הבשר מגיעים צ'ימיצ'ורי ורוטב חרדל, אבל נדמה לי שכמה גבישי מלח הם התיבול הראוי היחיד לבשר כל כך טוב. מנה שהצליחה להיות טעימה ומשעשעת בלי להפוך לשטיק.
מנה עיקרית אחרת היתה המבורגר ברוטב ציר בקר בשמנת עם מחית כמהין. ההמבורגר, מוצק אבל לא דחוס, היה עבה ועסיסי והרוטב הלא קונבנציונלי הלם אותו להפליא (מצד שני, את מה שמנת וכמהין לא הולמים?). לידו הגיעו צ'יפס מצוינים בעבודת יד, ועוד קצת מסלט העלים הטוב.
אנחנו שומעים הרבה מאוד את הסיסמה השחוקה של אוכל פשוט וטוב, ופעמים רבות מתברר שזו סתם סיסמה, עד שקצת שכחנו עד כמה אוכל פשוט וטוב יכול להיות פשוט טוב. כאן זה אוכל לא מסובך מאוד, אף אחד לא ממציא כאן אף גלגל, אבל איכות הפרודוקטים ומיומנות הביצוע הופכים את האוכל של הטרקלין לתענוג צרוף. ומה שעוד הופך את הערב לתענוג הוא הדבר הזה שאין לו שם. אני מתנצל על הז'רגון הניו-אייג'י, אבל הטרקלין הוא מקום בעל ויברציות טובות. זה בטח מהיין.
הטרקלין, נחלת בנימין 41, תל אביב. טל ': 5660013 - 03
נא להמתין לטעינת התגובות
